נו שויין.

שוב הערבים האלה. כמה שאנחנו לא מתאמצים בשבילם, הם מכריחים אותנו להרוג בהם. הם ממש מתנפלים עלינו עם האובססיה הזו שלהם למות וכופים את עצמם עלינו. זורקים את עצמם מול הכוונות שלנו, דוחפים בית חזה קדימה בדיוק כשאנחנו מכוונים אל הרגליים. דוחפים אצבעות אל אצבעותינו האוחזות בהדק ומכריחים אותנו - אונסים אותנו ממש - ללחוץ עליו.

וזה לא שאיננו מתנגדים. לא שאיננו עומדים מולם עם הנחישות המוסרית שלנו ומסרבים לשתף פעולה, מסרבים להגשים להם את משאלת המוות המטופשת הזו שלהם. אה, אה, לא אנחנו. אנחנו גמרנו כבר עם העניין הזה של ללכת כצאן לטבח. עכשיו אנחנו מחליטים בשביל עצמנו. ואם החלטנו לא לשחק להם לידיים של המוות שלהם אז איננו משחקים.
אלא שלעיתים גם אנחנו מתעייפים. אגל זיעה יורד ממצח אל עין, מתח שרירים נרפה לרגע קל באשמורת ליל, ריכוז מתרופף להרף עין. וכבר הם מתנפלים עלינו ודוחקים בנו לירות. כאילו הבום בום בום הזה הוא איזה סוג של סם. עושה להם היי או מכניס אותם לנירוואנה.

לא מגיעה להם כל המוסריות שלנו. אנחנו סתם מתבזבזים פה על אספסוף שלא יודע להעריך מוסר. היינו צריכים לפזר הפגנות בפאריס, באמסטרדם. ברלין, ניו יורק, לונדון. לא להתעמת עם הברבריות הים תיכונית כפויית הטובה הזו.

חבל עלינו.

ואז, כמובן, הם באים בטענות. כי הערבים, תדעו לכם, לא רק שהם אלופים בלמות ולהאשים אחרים, הם גם גדולים בלהתבכיין. חודשים עכשיו הם יחפרו לנו בראש עם העניין הזה. יבקשו לעשות רווח מן המתים. שום כבוד עצמי, שום צניעות. לבנטינים. "תראו מה הם עשו לנו, תראו מה הם עשו לנו, תגידו להם, תנזפו בהם, תרביצו להם". נשבר הזין. כאב ראש נהיה מההתבכיינות הזו שלהם.

והם לא הכל, הערבים. יש גם את האירופאים. גם כן חארות. קחו את הטורקים, למשל. חוצפה שכזו. שייתקעו כל הקיץ עם האנטליה שלהם שוממת מאדם ונראה אותם אחר כך. שייחנקו עם כל המגבות המטומטמות שלהם שאף אחד לא ייקח הביתה. שידחפו לעצמם את הברזים העלובים שלהם. קוראים לשגריר בחזרה הביתה לאיסטנבול. פפפף, אני נרגש.

בכלל, שיקחו כולם את השגרירים שלהם. שיחזרו הביתה במקום להסתובב לנו כאן ברחובות בין הרגליים עם הרכבים-מספר-דיפלומטי שלהם ולתפוס לנו מקומות חנייה. אם זה מה שיש להם להציע אז לא תודה. אנחנו נסתדר בלעדיהם מצויין, שלא יתבלבלו.

אנחנו לא צריכים אף אחד. יש לנו את השייטת ואת ליברמן ואת הראל סקעת. יותר מזה אנחנו לא צריכים.


-‫---‬


רק תהייה אחת על האכסיומה הזו שערבים מבינים רק כוח. הרי כולנו לומדים את זה מינקות.

אני רוצה להתעסק רגע עם הלוגיקה של המשפט הזה.
כמו בכל תרגיל לוגי יש כאן שתי אפשרויות: או שזה משפט שקרי או שזה משפט אמת.
אם נצא מנקודת הנחה שאנחנו באמת חזקים, הרי שהערבים בעצם אינם מבינים כוח, כי אילו היו מבינים כבר היו משנים את דפוס ההתנהגות שלהם. אם כך זה משפט שקרי ואפשר אולי להפסיק להשתמש בו כאילו היה איזה מנטרה ציונית.
מצד שני - אם זה משפט אמת והערבים באמת מבינים רק כוח, אז נגזר מכך שאנחנו כנראה לא כל כך חזקים כמו שנדמה לנו, ואז כדאי אולי לחשוב צעד אחד קדימה, כי להיות גם חלש וגם מטומטם זה כבר מעט יותר מדי, בשבילי לפחות.