שוב אני יושב לבד באוטובוס שעומד במגרש הכורכר הגדול. מחכה. אני והמורה רחל שנקעה את הרגל. כל הילדים יצאו למסלול ההליכה, ואני יושב כאן עם המורה רחל ועם הנהג (שלנו דרך אגב הוא ממש לא חברמן. הוא כל הזמן מעשן ומפצח גרעינים). כמו בכל שנה מגיע הרגע הזה שגורם לי להצטער מחדש על כל הרעיון של לצאת לטיול. בכל שנה אני מתעקש לצאת, להיות עם כולם, כמו כולם, ואז כשמגיע רגע האמת אני אוכל לעצמי את הלב. אולי אני פשוט צריך לוותר על כל הרעיון של להיות כמו כולם. אני חושב שהיום סוף סוף הבנתי שאני לא....

http://www.allrights.co.il/לטיול-יצאנו