כותרות TheMarker >
    ';
    0

    S.O.S – To call 911

    48 תגובות   יום שני, 31/5/10, 19:41

    באמצע היום היא קיבלה הודעה,
    הודעה נואשת לעזרה.
    ככה פתאום, באמצע יום עבודה שגרתי ועמוס.


    =============================


    היא חשה במצוקה, מהצד השני של הקו.
    בכי, ולא סתם.


    מצוקה עמוקה וקשה, שמחלחלת תקופה ארוכה,
    שנדמה שהגיעה לקצה גבול היכולת,
    אפילו . . . המילים המפורשות נאמרו, ללא כחל וסרק.


    =============================


    מה עושים? איך עוזרים?
    והרי לה אין את הכלים המקצועיים, המתאימים לטפל במצב שכזה.


    מילים כתובות, מילים בטלפון אינו מספיקות.


    ואכפת לה, כן, אכפת.


    מצב חירום.


    לחייג 100?


    כן, היא חייגה והזעיקה עזרה,
    אף שלא ידעה אם זה המעשה הנכון.


    העדיפה לעשות מלשבת בחיבוק ידיים.


    לא רצתה לקבל אח"כ הודעה ש . . .

    ולדעת שהכתובת הייתה על הקיר. . . והיא לא נקפה אצבע.


    ============================


    כשחזרה הביתה אחרי יום מתיש נפשית,
    ניכר הדבר על פניה.
    הילדים קידמו את פניה בפתח הדלת.


    "אמא, מה קרה??? קרה לך משהו?" שאלו בבהלה לא אופיינית.


    לא, לא.


    "אמא, קרה משהו למישהו מהמשפחה?"


    לא, זה קשור לחברה.


    "טוב שרק לחברה . . ." אמרו בהקלה.


    ==========================


    רק???


     

    כך התייחסו הילדים, ואולי טוב שכך עבורם כעת.

    ==============================


    ואתם, איך הייתם מתייחסים?
    לוקחים ללב? או שפחות?

    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/12 05:15:

      צטט: מאיה113 2012-06-18 04:27:06

      *לוקחים ללב אפשר שלא? חיבוק יקרה

      אם אכפת ואוהבים, אז אי אפשר, נכון.

      תודה מאיה  ♥ ~~ ♥

        18/6/12 04:27:
      *לוקחים ללב אפשר שלא? חיבוק יקרה
        25/9/11 06:50:

      צטט: sari10 2011-09-24 18:19:01

      צטט: מרב 1956 2011-09-24 12:49:46

      את שואלת איך היינו מתחייסים.

      מכיוון שכתבת על מקרה החברה וגם על תגובת הילדים

      איני יודעת מה כוונתך

      היחס אל בקשת העזרה או אל תגובת הילדים.

      כוונתי הייתה איך היית מתייחסת לסיטואציה עם החברה.


      עצם העובדה שמישהו קורא לי לעזרה,

      עושה אותי חשובה ומשמעותית מאוד.

      איך אפשר להזניח דבר כזה?

      זו שאלה רטורית?חיוך

      דיי ברור שצריך להתייחס ולעזור.

       

      השאלה באיזו צורה ומה מידת המעורבות.

      אני אינני עובדת סוציאלית או פסיכולוגית במקצועי.

      ישנם מצבים קיצוניים, כמו זה, בו התחושה היא

      כי אישית קצרה ידי מלהושיע.

      לכן הזעקתי עזרה.את עזרת במה שיכולת. זו העזרה שנתת.


      לילדים הייתי מספרת שעזרתי לחברה טובה שהיתה במצוקה.

      זה חינוך.

      נכון, אבל לא שאלתי מה היית אומרת לילדים,

      אני פשוט הופתעתי מתגובתם.

      אבל, אני חושבת שילדים אינם בדיוק כמו מבוגרים.

      הכל גם עניין של פרופורציה.

      אם הייתי אומרת להם שאבא נהרג בתאונת דרכים?

      ברור שתגובתם הייתה שונה (בכוונה הקצנתי).

      זו דוגמה אישית. הילדים לומדים כך, חברות מהי.

      (ברשומה אחרת כתבת על הורים שהחליטו עבור בתם מה טוב לה

      ואני טענתי שזו דוגמה אישית גרועה מאוד)

      אני חושבת שאת שיפוטית וביקורתית ברמה דיי גבוהה.

      זו זכותך כמובן.

      אני חושבת ש"אין לדון אדם..."

      התגובות שלך מאוד פסקניות, ברורות והחלטיות.

      יש לך סוג של "משנה סדורה" בכל נושא,

      כך התרשמתי.

      אני ? לא חושבת שתמיד יש לי את כל התשובות,

      וגם ברור לי שלא תמיד אני צודקת. 

      את תמיד צודקת ברגע שאת עושה מה שאת עושה, כי זו דרכך ברגע נתון.זה מה שמתאים לרגע המיוחד הזה. זו האינטואיציה שלך.

       

       

        24/9/11 18:19:

      צטט: מרב 1956 2011-09-24 12:49:46

      את שואלת איך היינו מתחייסים.

      מכיוון שכתבת על מקרה החברה וגם על תגובת הילדים

      איני יודעת מה כוונתך

      היחס אל בקשת העזרה או אל תגובת הילדים.

      כוונתי הייתה איך היית מתייחסת לסיטואציה עם החברה.


      עצם העובדה שמישהו קורא לי לעזרה,

      עושה אותי חשובה ומשמעותית מאוד.

      איך אפשר להזניח דבר כזה?

      זו שאלה רטורית?חיוך

      דיי ברור שצריך להתייחס ולעזור.

       

      השאלה באיזו צורה ומה מידת המעורבות.

      אני אינני עובדת סוציאלית או פסיכולוגית במקצועי.

      ישנם מצבים קיצוניים, כמו זה, בו התחושה היא

      כי אישית קצרה ידי מלהושיע.

      לכן הזעקתי עזרה.


      לילדים הייתי מספרת שעזרתי לחברה טובה שהיתה במצוקה.

      זה חינוך.

      נכון, אבל לא שאלתי מה היית אומרת לילדים,

      אני פשוט הופתעתי מתגובתם.

      אבל, אני חושבת שילדים אינם בדיוק כמו מבוגרים.

      הכל גם עניין של פרופורציה.

      אם הייתי אומרת להם שאבא נהרג בתאונת דרכים?

      ברור שתגובתם הייתה שונה (בכוונה הקצנתי).

      זו דוגמה אישית. הילדים לומדים כך, חברות מהי.

      (ברשומה אחרת כתבת על הורים שהחליטו עבור בתם מה טוב לה

      ואני טענתי שזו דוגמה אישית גרועה מאוד)

      אני חושבת שאת שיפוטית וביקורתית ברמה דיי גבוהה.

      זו זכותך כמובן.

      אני חושבת ש"אין לדון אדם..."

      התגובות שלך מאוד פסקניות, ברורות והחלטיות.

      יש לך סוג של "משנה סדורה" בכל נושא,

      כך התרשמתי.

      אני ? לא חושבת שתמיד יש לי את כל התשובות,

      וגם ברור לי שלא תמיד אני צודקת.

       

        24/9/11 12:49:

      את שואלת איך היינו מתחייסים.

      מכיוון שכתבת על מקרה החברה וגם על תגובת הילדים

      איני יודעת מה כוונתך

      היחס אל בקשת העזרה או אל תגובת הילדים.


      עצם העובדה שמישהו קורא לי לעזרה,

      עושה אותי חשובה ומשמעותית מאוד.

      איך אפשר להזניח דבר כזה?


      לילדים הייתי מספרת שעזרתי לחברה טובה שהיתה במצוקה.

      זה חינוך.

      זו דוגמה אישית. הילדים לומדים כך, חברות מהי.

      (ברשומה אחרת כתבת על הורים שהחליטו עבור בתם מה טוב לה

      ואני טענתי שזו דוגמה אישית גרועה מאוד)

        18/10/10 19:15:

      צטט: מירי G 2010-10-18 19:12:07

      מאוד וגם עמוק. תמיד.

      נשיקה 

        18/10/10 19:12:
      מאוד וגם עמוק. תמיד.
        22/6/10 13:02:

      צטט: אורלי23 2010-06-22 02:34:04

      חבר/ה אמיתי/ת נמדד/ת בעת צרה..  באת לעזרת, שרי יקירה, תבורכי על כך, ואשריה שיש לה חברה כמוך. הילדים, אפילו שהקלו בזה, רואים, קולטים ולומדים... ***

      תודה אורלי. נכון, חברים נמדדים בעת צרה,

      אבל גם בעת שמחה.

      את יודעת, יש כאלו שלא מסוגלים לפרגן . . .

      הייתה לי כזו חברה, הייתה נהדרת בעת צרה,

      אבל בעת שמחה, עינה הייתה צרה . . . חיוך

       

        22/6/10 02:34:
      חבר/ה אמיתי/ת נמדד/ת בעת צרה..  באת לעזרת, שרי יקירה, תבורכי על כך, ואשריה שיש לה חברה כמוך. הילדים, אפילו שהקלו בזה, רואים, קולטים ולומדים... ***
        8/6/10 19:03:

      צטט: לב הומה 2010-06-08 18:24:26

      אני לקחתי ללב מצעדך.

      כל הכבוד להתגייסות שלך. 

      תודה מקרב לב לך.

       

        8/6/10 18:24:

      אני לקחתי ללב מצעדך.

      כל הכבוד להתגייסות שלך. 

        8/6/10 17:10:

      צטט: אגני הממליץ 2010-06-08 12:51:58


      נשיקה, תודה.

       

        8/6/10 12:51:

        6/6/10 17:26:

      צטט: @לאהלה5 2010-06-06 16:17:16


      תודה לך, ללא מילים, בלי להכיר . . .נשיקה

       

        6/6/10 16:17:

        5/6/10 15:41:

      צטט: indianit-bar 2010-06-05 12:39:29

      כבר כתבה לך מישהי

      אדם הוא אדם באשר הוא אדם

      לא משנה כמה הוא קרוב

      הוא זועק לעזרה 

      ואת שם להקשיב.

      עשית את שאת יכולה 

      ועצם המעשה חשוב.

       

      תבורכי.

       

      תודה! את מרגשת אותי,

      וגם, במיוחד משום שאת לא מה"חברים שלי". נשיקה

       

        5/6/10 12:39:

      כבר כתבה לך מישהי

      אדם הוא אדם באשר הוא אדם

      לא משנה כמה הוא קרוב

      הוא זועק לעזרה 

      ואת שם להקשיב.

      עשית את שאת יכולה 

      ועצם המעשה חשוב.

       

      תבורכי.

       

        4/6/10 06:25:

      תודה שוב,

      וגם לאלומה, מנוחה וג'אן,

      על ההתייחסות האכפתית.

      אז למתעניינים, בפוסט ובפרטי,

      המשבר חלף כרגע,

      ואני שמחה שהצלחתי לעזור,

      ולו במעט שיכולתי

      (וזה לא בא לידי ביטוי רק בשיחת טלפון חיוך)

        3/6/10 11:29:


      התשובה ברורה!

      אם זה אדם קרוב ואהוב, ולא משנה כרגע אם זו חברה או בן משפחה, צריך תמיד לעשות את המקסימום ולנסות לעזור בכל מקרה!

      אני בטוחה שאותה חברה הייתה עוזרת לך בשעת מצוקה באותה מידה.

      והרי חברים אמיתיים נמדדים בשעת צרה, אז...

      ולימים טובים יותר,

      ג'אן *
        3/6/10 10:28:

      גם לי זה קרה, יותר מפעם אחת, שחברה הודיעה לי שאין טעם בחייה.

      גם לי אין כלים לטפל בדברים כאלה, וכאשר הפניתי אותה לכלים האלה, סירבה.

      אז לא עשיתי כלום. יש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות כשמישהו בוחר להפסיק את המרוץ.

      ו-לא, אין לי ייסורי מצפון בקשר לזה.יש חופש בחירה לכל אחד להחליט על חייו, ודי נמאס לי לשחק אלוהים ולהתערב.

      יחד עם זאת, בהכירי אותך, אני יודעת שלקחת את זה מאוד קשה, כי את טיפוס מאוד איכפתי ואין לך גבולות בנושא...

      אני גיבשתי לעצמי גבולות בנושא. כל פעם שמישהי מאיימת בפניי שהיא תתאבד, אני לא מוכנה לקחת את זה אישית. אני מיידעת את הגורמים המקצועיים ובזה מסתיים תפקידי בכניסה לבחירה של הזולת מה לעשות בחייו.

      *

      אלומה

        2/6/10 14:36:

      חברה במצוקה

      לא צריך לחשוב בכלל מה לעשות 

      אלא לפעול 

      לעזוב הכל 

      ולעזור.

      פשוט להגיע אליה 

      ולראות איך מקילים על המצב 

      ואני באמת מאלו שנושאת את כאבי האחרים 

      עוד שעות רבות אחר כך .

       

        2/6/10 03:46:

      חברות וחברים יקרים שלי, נשיקה

      תודה לכולכם על התגובות מחממות הלב!

      אכן יש לפעמים ימים קשים במיוחד,

      אבל תמיד, תמיד . . .

      צריך לראות את האור בקצה המנהרה.

      אני משתדלת כמיטב יכולתי עבור חברות אותן אני אוהבת.

      שרי!!!

      אני כבר למדתי להכיר אותך-

      חברה כל כך טובה!...

      1000 כוכבים לך

      על איך שאת נוהגת ומה שאת עושה.

      הילדים - כמו ילדים...

      עדיין טירונים בבית הספר של החיים...

      החיים מלאי הפתעות

      ואנחנו כבר למדנו

      שטוב חבר קרוב מאח רחוק ...

        1/6/10 13:55:
      פוסט מעניין. מסתבר שאת ההורים והמשפחה לא בוחרים ואילו את החברים כן..ויחד עם זה לפעמים החברים טובי יותר ממשפחה (להוציא הורים ). לא אחת אני שומע על אחים שאינם מדברים עשרות שנים. *****
        1/6/10 13:39:
      ***
        1/6/10 12:32:

      אני לוקחת ללב לגמרי....

      כבר קרה שהתקשרתי לער"ן בשביל להתייעץ מה לעשות עם עובדת שבעיקבות אירוע רומנטי התערערה ואיימה לפגוע בעצמה

      לגבי חברים בדרך כלל יותר קל לי למצוא עצה או לבחור בפעולה, מרגישה שמכירה ויודעת מה לעשות.

      כבר יצא שמרוב כוונות טובות סיבכתי דברים ועדיין אני מעדיפה ליצור סביבי עולם של מעורבות ואיכפתיות ולא עולם של ניכור ואדישות קשה לי עם תפיסת עולם המדברת על אחריותו של כל אדם לעצמו. כל אדם אכן אחראי לעצמו קודם כל ולפני הכל, אבל כל אדם גם ערב לאנשים סביבו, ומחוייב לתמוך בהם ברגעים של מצוקה. יכולת להרגיש חמלה ומעורבות בחיי אחר היא בעיני מעלה.

      מעריכה אותך על היכולת הזו....


       

        1/6/10 10:26:

      לפעמים חברות..עולה על קשר משפחתי.

      *

        1/6/10 10:14:

      אני היתי מגיבה בדיוק כמוך יקירה לי.

      חברות בעיני היא ערך עליון לאחר המשפחה.

      הקרובה שהיא במקום הראשון...

      חברי יודעים שאני בשבילם באש ובמיים.

      ואעשה למענם כל שאוכל.

      לכן חובה עלינו לבדוק מי חברינו ולא

      לחשוב שזו רק חברה....

      תודה ששיתפת ואותי ריגשת.

      משום מה חשתי כשאת חברה  את

      אמיתית ומהנשמה.

      אשרי שזכיתי......

      תודה על רגעי אור שאת מביאה אלי.

      חיבוק ליום קסום יפה שלי.

        1/6/10 10:05:

      יום אכן קשה.

      הבאת את זה בצורה ייחודית לך.

      ***

      את יודעת שרי, מאוד קשה לתת עצות ולחוות דעה

      כאשר אין בידייך את כל הנתונים

      האם החיוג למס' 100 לכשעצמו היה אקט נכון?

      או שהיה צורך לגשת ולהיות לצידה?

      כמובן שכל מצב יש לבחון לגופו.

      ולדעתי באופן כללי:

      ברבות השנים למדתי לבחור את חבריי ב"פינצטה"

      זה אומר שהחברים שלי, הם נכס יקר עבורי ואני עבורם

      המשמעות היא שלעולם לא אתן לחבר/ה ליפול או לסבול

      ככל שזה תלוי בעזרה שאני יכולה לתת מכל סוג שהוא

      לא חשובה לי השעה (אמצע הלילה או בשעות העבודה)

      וההיפך.

      אם חבר מגיע למצב בו הוא מבקש עזרה, אעזוב הכל ואהיה בשבילו

      כי בד"כ, לא צריך לבקש, כאשר את יודעת שאדם קרוב אלייך במצוקה

      מן הראוי שתושיטי יד.

      בכך נמדדת חברות בעיני ולא במפגשים ופטפטת סרק.

      בקשר לילדים, אני חושבת שבגילם הרך, למושג חברות יש משמעות שונה

      חברות הרי זה דבר שנבנה עם השנים ומתוך בגרות ותובנות.

      לכן הם הגיבו כפי שהגיבו ואולי טוב שכך בשלב הזה של החיים.

      העיקר, אפשר לומר סוף טוב הכל טוב?

       

        1/6/10 09:06:


      יקירתי תודה על הפוסט

      ברור שלעזור בכל מחיר

      המשך שבוע נפלא:))*

        1/6/10 08:39:

      אדם הוא אדם הוא אדם

      בלי קשר ליחוס משפחתי

      חבר, שכן , או עובר אורח

      כזועקים לעזרה- כולם שווים הם

       

       

       

        1/6/10 07:47:

      איזה שאלה-כמובן לעזור למי שזקוק לעזרה בטח לחברה-אם היו מציגים לילדים את הדוגמא של חבר שלהם או אולי כל אחד היו עונים אותו דבר, התגובה שלהם היא מבהלה שמא קרה משהו למישהו שקרוב גם אליהם.

        1/6/10 06:36:


      שרי  בוקר  טוב,

      ילד  לא  מבין  עדיין  כמה

      חשובים  החברים  ולכן

      הוא  ענה  כמו  שענה..

      ברור  שבמשך  הזמן  הוא

      ילמד  ויפתח  רגישות  למילה

      "חברות"....

      מקווה  שהחברה  ניצלה 

      ושהכל  נגמר  בטוב...

      יפה  פעלת  ואשמח  לדעת

      אם  הכל  בסדר...

      שיהיה  יום  טוב  לכולנו

      ולכל  עם  ישראל...אמן !!

      סאלינה

        1/6/10 06:22:


      שרי, בוקר אור :-)

      עשית מעשה טוב!!! *

      והילדים, הגיבו כמו ילדים.

      שולחת לך חיבוקים להמשך יום רגוע יותר.

      תודה רבה על השיתוף.  

        1/6/10 06:15:

      שרי, ערכה של חברות נמדד עד כמה החברים אכן נוגעים בלבנו, לא רק כשהם מחייכים ומארחים ומפרגנים. זמן מצוקה הוא זמן מבחן ואת עמדת במבחן, בהחלט עמדת.

      תודה יקירתי וזכרי, חברים הם נכס

      לאה

        1/6/10 05:31:

      הרבה דרמה אצלך בזמן האחרון.

       

      לא לגמרי ברור מה קרה, אם כי מחיוג ה100 אני מניחה שמדובר במקרה של אלימות קשה?

       

      אני הייתי לוקחת ללב את המקרה, לא את מה שאמרו הילדים, אבל כן מסבירה להם שיש חברים שקרובים ואהובים כמו משפחה, ושגם משפחה לא תמיד מורכבת מאנשים שיש ביניהם קשר דם. 

       

      יכול להיות שהם לא ראו אותך מספיק עם החברות, ולכן לא מבינים את המשמעות. 

       

      חברה טובה היא כמו אחות. 

       

      מקווה שאת מרגישה חזקה יותר הבוקר, ושהכל בסדר עם חברתך. 

        1/6/10 04:34:


      תראי, לפי דעתי קשר הדם אינו קובע כאן. יש אנשים שממש לא בקשר טוב עם המשפחה, אולם הם מאד קרובים לחברים.

      אצלי זה לא כך. אצלי המשפחה היא במקום הראשון וחברים (עד כמה שהם טובים), נמצאים דרגה אחת מתחת.

       

      ברור שהייתי לוקחת ללב - אך לא כמו אם היה מדובר בבן משפחה קרוב חלילה.

       

      לכל דבר בחיים יש דרגות. שום דבר אינו שחור או לבן.

       

      לא חושבת שאפשר לשאול אם היינו לוקחים ללב או לא. השאלה היותר מתאימה היא עד כמה היינו לוקחים ללב וזה תלוי בטיב הקשר עם האדם לדעתי.

       

      נשיקות יקירה ורק בשורות טובות

      מחבקת מרחוק **

        1/6/10 01:30:


      חברה טובה היא מתנה גדולה

      וחברות נמדדת ברגעים הקשים.

      כששמח וטוב...הכל פשוט ונחמד

      אבל החכמה היא להיות שם ולתת כתף/אוזן

      כשהכל מתמוטט.

      אלו הרגעים,בהם נמדדות חברויות אמת.

       }{

       

        31/5/10 23:51:
      * שבוע טוב
        31/5/10 23:40:


      שרי,

      חבר זה פעמים רבות יותר ממשפחה,

      אולי נדוש לומר:

      משפחה לא בוחרים.

      חברים - כן

      להיות חבר זה לא רק לשתות קפה ביחד,

      זה להיות כשצריך להיות.

      דבי

        31/5/10 22:50:

      ראשית אני מקווה שהבעיה נפתרה על הצד הטוב

      שנית , אפשר להבין את הילדים

      מה שהיה חשוב להם זה המשפחה הקרובה

      אני מניחה שאחר כך אפשר להסביר להם שגם לחברים קרובים שקורה משהו

      לא נעים הרגשות והטיפול בהם הוא כמו למשפחה


       

        31/5/10 22:22:
      חברות טובות הן כמו משפחה עבורי.
        31/5/10 22:18:

      מה שעובר עליך בזמן האחרון יקירה!

      נהגת טוב

      לא פלא שנראית לילדים המומה!

      את נשמה טובה

        31/5/10 22:16:


      שרי יקרה שכמותך,

      לא לגמרי ברור האם זה סיפור שקרה לך היום, או למישהי שאת מכירה שהוזעקה לעזרה.

      (אם תרצי, תסבירי לי בפרטי בהזדמנות לכשתוכלי.)

      אני רק יודעת שחברות וחברים יכולים להיות לא פחות ממשפחה, יקרים וחשובים.

      אני חושבת שזה מה שהייתי אומרת לילדים במצב הזה,

      אני מודה שקצת קשה לי להבין את תחושת ההקלה של הילדים במצב הזה,

      הרי אנו מצווים גם לעזור לחברינו, במידת היכולת שלנו,

      ובמידה שלא תפגע מדי בעצמנו וביקרים לנו ביותר לאורך זמן רב מדי.

      אני מקווה שהטיפול היה נכון, שהחברה הזקוקה לעזרה ניצלה.

      כפשע יכול להיות כאן בין חיים למוות, אם קלטתי נכון את הסיפור.

      בינתיים, שרי, שיהיה ככל האפשר ליל מנוחה, גם כשקשה לאחל...

      (ולא בגלל החברה בלבד, רק תפתחי את אמצעי התקשורת...)

        31/5/10 22:06:

      מצוקה גם אם היא של האחר תמיד

      נוגעת בנו... אישית או קולקטיבית :(

        31/5/10 21:47:


      החושים הכתיבו את הדבר שהיה נראה לך הגיוני ביות ככל הנראה.

      הילדים היגיבו בתחושת הקלה : )

      ולשאלה... תמים

        31/5/10 19:55:


      משפחה וחברים הם הדברים היקרים ביותר שיש לנו

      הם הנכס האמיתי של כל אחד ואחת מאיתנו

      בטוח שהייתי נוהג כמוה

      ואולי אפילו נוסע לחברה שבמצוקה

      כל הכבוד לה על שלא ויתרה

      ועל שלא ישבה מהצד בחיבוק ידיים

      ארכיון

      פרופיל

      sari10
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין