אז הנה הגיע השבוע שעושה לי רון בלב וחור בכיס. (בעצם עם השנים למדתי שלא הכי משתלם לרכוש דווקא בשבוע זה) דוכנים ארוכים ארוכים והרבה אנשים חובבי המילה והכריכה. אושר צרוף ושעות של שיטוטים, מאות מטרים בכיכר מלכי ישראל אחת שכבר שינתה את שמה. הקטע הבא מוליך אותי תמיד, בכל פעם מחדש, בין אותם דוכנים מוארים. לעיתים מצועצעים, לעיתים מסקרנים. לעיתים מציץ מאחורי הדוכן הסופר/משורר/אמן. כך פגשתי פנים אל פנים בגפן. ואתגר קרת. ועמוס עוז. וגם כאלו לא מוכרים. ועד היום כשמישהוא אומר "זה קרה ביום..." המח שלי רץ קדימה ומשלים את המשפט "השני של שבוע הספר העברי בכיכר מלכי ישראל" ולא פעם קורה שזה גם נאמר בקול..... נו, יש לי רפלקסים בריאים.... אז למי שלא מכיר - מובטחת הנאה ומי שמכיר - מוזמן להתענג שוב ולזמזם גם את מוזיקת הרקע. לקוח מהמופע "שיחות סלון" של גפן. יהונתן גפן.
זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל, את זוכרת אותי הגברת עם הנילון הכחול? את עמדת לך שם בין הזז לטולסטוי מחפשת ספר, ואני ממול, בעם עובד, נשען על ברנר, בחורה יפה, עם משקפיים, שיער אסוף למעלה, גוף בסדר. הלכתי אחרייך עד סימן קריאה, אורות היריד ריצדו מעלינו כשארזו לך ויזלטיר ויאיר הורביץ וחוברת, ורק וירג'יניה וולף הפרידה בינינו. ואת המשכת ללכת, מלאה ספרים.
זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל, את זוכרת אותי הגברת עם הנילון הכחול? נפגשנו שוב בדביר, רכשת את לאה גולדברג, שקית נייר נפלה על הבטון, ואני ניגשתי אלייך: "הי תסלחי לי גברת, נפל לך עגנון." אבל את כבר בסטימצקי, מחפשת אלף מאהב בית יהושע, ומכוונים אותך לשוקן, ואני אחרייך קבוע. לא הרגשתי נוח כשראיתי איך את קונה את כל היריד ואני לא. אז ירדתי על איזו הוצאה דתית וקניתי קסוטו וכל כתבי מישהו וחוברת הורוסקופים אדם ומזלו. נעלמת לי על יד דוסטויבסקי, חשבתי שלא אראה אותך שוב, מהדקת את פרנץ קפקא אל שדך השזוף, מלאה ספרים.
זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל, את זוכרת אותי אינטילגנטית? פתאום הגיע אחד גבוה, עם שפם, מנפנף את הרמן הסה וצוחק כמו אידיוט. והוא חיבק אותך, והוא נישק אותך, והוא עזר לך עם השקיות. שניכם התרחקתם בצעדים קלילים לכיוון ספריית הפועלים ואני נשארתי לבד בהוצאת הקיבוץ המאוחד, מלא ספרים. |