כותרות TheMarker >
    ';

    אם תרצו (יש לי חלום)

    על שאלות של זהות, ערכים, רוחניות, התפתחות של התודעה ושל החברה והתרבות. חלומות לעתיד וניסיונות להגשמתם.
    .
    תנועות ופרויקטים שאני מעורב בהם, שמטרתם לקדם ולעודד התפתחות עומק בחברה ובתרבות שלנו.
    .
    הגיגים, שירים, סיפורים, כל טוב ממני ומאחרים.
    .
    בעיקר ומעל לכל -- הזמנה חמה לשיחה ולידידות.
    .

    0

    "בשביל מה אני חי אם אני לא קודם כל מכיר את עצמי?" -- ראיון עם תומר פרסיקו, חוקר דת אצלו ואצל אחרים

    5 תגובות   יום שני, 31/5/10, 22:45

    ראיון עם תומר פרסיקו במסגרת סדרת הראיונות "אם תירצו (יש לי חלום)" -- ראיונות עומק עם אנשי ציבור, אינטלקטואלים, אמנים ופעילים חברתיים בעלי מעשה ואמירה חשובה על עתיד האדם והחברה שלנו, על זהות, תפישת עולם, ערכים, חלומות והדרכים להגשמתם.

     

    תומר פרסיקו הוא בעל תואר שני ב"מדע הדתות", מורה לתנ"ך ותרבות ישראל בביה"ס הריאלי העברי בחיפה, חוקר את התרבות הרוחנית של הניו-אייג', כותב דוקטורט ומעביר קורס בנושא באוניברסיטת תל-אביב, בעל הבלוג "לולאת האל" ועורך האתר של "התנועה להעצמת הרוח בחינוך".

     

    עמיר: תומר, אלו מאורעות בחיים שלך עיצבו את מי שאתה היום?

     

    תומר:   עד כמה שזה קלישאתי, נסיעה שלי להודו אחרי הצבא, כמו שכל החברים שלי עשו, הייתה מעין קו פרשת מים בחיי. באותה תקופה הייתי אתיאיסט מושבע, ולמרות שתמיד התעניינתי בפילוסופיה ובשאלות שנוגעות במשמעות החיים, חשבתי שרוחניות ודת הם סתם קשקושים שנועדו רק כדי להשיג נחמה, שליטה וכסף. אבל בנסיעה אמרתי לעצמי, שאם אני כבר בהודו אז נבדוק את כל הפילוסופיות המזרחיות האלה, נראה שזה הכול שטויות ונחזור לחיינו.

    אז עשיתי סיבוב של ממש בתת-היבשת ההודית, והלכתי לכל אשראם, לכל קורס מדיטציה ולכל פעילות רוחנית ששמעתי עליה, וגיליתי שיש בזה משהו. זה שינה לי את תפיסת העולם שלי, את התפיסה לגבי מה אפשרי בחיים האלה. מאז, בעצם, התחלתי לחקור בצורה רצינית את כל נושא הרוחניות, ואיכשהו נעשיתי סוג של מומחה בזה. המאורעות הבאים, שקרו לי בהמשך אותו מסע של חיפוש פנימי, היו נגזרות של זה.

     

    עמיר: היה משהו ברקע שלך שבישר את השינוי שעברת בהודו?

     

    תומר:   חוץ מזה שתמיד התעניינתי בהגות ובמשמעות החיים, ממש לא. גדלתי במשפחה חילונית לגמרי, אפילו לא עליתי לתורה בתור ילד. חשבתי שזה שטויות. מה שקרה לי בהודו היה באמת סוג של התגלות.

     

    עמיר: ואיך הגעת ליהדות?

     

    תומר:   בתחילת דרכי הרוחנית עשיתי מדיטציה בודהיסטית ואימצתי את השקפת העולם הבודהיסטית, שהיא עדיין מרכיב מרכזי בהשקפת העולם שלי, אבל ככל שהמשכתי בדרך הרוחנית קרו מספר דברים: האחד הוא ששמתי לב לדבר שאמור אולי להיות מובן מאליו, והוא שאני בן לתרבות מסוימת, ושיש פה אוצרות נהדרים של חוכמה ושל רוח, ושזה טיפשי שלא להשתמש במשאב הנהדר הזה, שהוא כבר ממילא גם חלק ממני. הדבר השני הוא, שככל שהעמקתי במסע הרוחני שלי, נפתחתי אל אותה הרגשה, או ידיעה, שדובר בה רבות בכל מיני שמות, שיש מצע משותף לכול. שהעולם הוא יצירה אורגנית וחיה, יותר מאשר, נאמר, מחסן של חפצים. גיליתי מודעות לקיום, לעצם הקיום עצמו. ומה שעוד גיליתי, ואני בכוונה לא מגדיר את זה רק כחוויה אלא גם כאיזושהי ידיעה אינטואיטיבית עמוקה, הוא שהמצע הזה, שעליו הכול קורה וממנו הכול צומח, הוא טוב. יש בו איזשהו טוּב, איזשהו שפע, איזושהי חיוביות, איזושהי טוּביות... אני לא יודע איך בדיוק לקרוא לזה.

     

    עמיר: ומצאת שההכרה בטוּב הזה קיימת ביהדות, ולא בבודהיזם ובהינדואיזם?

     

    תומר:   אני עשיתי מעין חשבון נפש עם עצמי, וההיגיון שלי אמר לי שזהו בעצם אלוהים, שלזה קוראים אלוהים. ולא רק שזה אלוהים, אלא שזה גם קרוב לאלוהים שהדתות המונותיאיסטיות מדברות עליו. זה לא איזושהי הוויה נייטרלית, הקיום כפי שהוא וזהו. יש בו שפע, יש בו תנועה, יש בו טוּב.

     

    עמיר: מהם, בעיניך, עמודי התווך של מי שאתה כבן אדם?

     

    תומר:   קודם כל יש לי צורך מאד עמוק להיות טוב ולעשות טוב. להיות מוסרי ולעשות את שראוי לעשות. יש לי מעין אובססיה עם הנושא של אתיקה. ויש לי שאיפה רוחנית להתפתח ולדעת מי אני, לדעת מהי האמת על החיים ועל העולם. יש לי גם רצון חזק ליהנות ולהיות מאושר, ואהבה רבה, שאני צריך לבטא.

     

    עמיר: זו תשובה מקורית. אנשים בדרך-כלל אומרים "אני גבר ישראלי, אני יהודי", וכדומה, ואילו אתה מצביע על דברים שמניעים ומכוונים אותך.

     

    תומר:   הדברים האלו הם מרכז החיים שלי.

     

    עמיר: מה זה אומר מבחינה מעשית?

     

    תומר: אני חי מתוך ידיעה שעלי לנצל כל יום כדי לעשות את מה שראוי וטוב, את מה שיתרום הכי הרבה לי ולעולם. אני גם חי מתוך הכרה בכך, שהמקום שבו אנחנו פוגשים את אלוהים בצורה הכי מלאה הוא האינטראקציה עם אנשים אחרים, בתרומה לאחרים ולעולם. שתי התובנות האלו הן בבסיס החיים שלי.

     

    עמיר: תוכל אולי לתת דוגמה לדרך שבה התובנות הללו מתבטאות בחיים שלך?

     

    תומר:   אני יכול למשל לספר שאני מורה בתיכון, ושבעבודה שלי כמורה אני מביא לידי ביטוי הרבה מהדברים האלה. אני משתדל לתרום לתלמידים שלי, אני גם אוהב אותם. עבודתי כמורה היא גם חלק מהמסע הרוחני שלי. כך שכל הדברים האלה יחד מתבטאים בפלח הספציפי הזה של החיים שלי.

     

    עמיר: מה החלום שלך לאדם האידיאלי, לחברה האידיאלית?

     

    תומר:   אומר לך את האמת, אני חושב שהחלומות שלנו צריכים להיות צנועים. אבל אני רוצה לראות חברה שנותנת לחבריה את החופש והלגיטימציה לחקור ולתת משמעות וערך לחייהם, אם הם רוצים בכך, וגם מעודדת ומזמינה אותם לכך.

     

    עמיר: אתה לא חושב שזה המצב כיום?

     

    תומר:   אני חושב שעכשיו, אחרי שעברנו את הגל הפוסט-מודרני, שטען שאין אמת ואין מוסר ואין ואין, מתחיל שינוי בהלך-הרוח התרבותי, ואפשר להתחיל לבנות משהו חיובי. אולי לא משהו בעל תוקף מוחלט, בזה הרי לא נודה בקול רם, אבל כן משהו חיובי ואמיתי, שבונה על הערכים של הנאורות או של ההומניזם, של חשיבה עצמאית ורציונאליות. אבל צריך להזמין את זה ולומר שזה חשוב, שאפשר ושזו אפילו חובתנו, כבני אדם, לחקור את עצמנו, לנסות להבין מי אנחנו ומה התפקיד שלנו, מה ראוי לעשות ומה לא ראוי לעשות, מה ראוי להיות ומה לא ראוי להיות.

     

    עמיר: איך אתה חושב אפשר לעודד או לעורר עניין בהתפתחות רוחנית וערכית אצל אדם?

     

    תומר:   אני חושב שזה מורכב. אני כמובן לא אכריח אף אחד לחפש את עצמו, אבל אני חושב שהצגת האופציה חשובה. העמדת הערך הזה כדבר שיש לשאוף אליו היא חשובה. חשוב שאנשים ידעו, שלא כולם חושבים שהדבר הכי חשוב זה לעשות כסף או למצוא זיווג ולהקים משפחה. אם אנשים לא רואים אפילו אופציה של סט אחר של ערכים, הרבה יותר קשה בשבילם להעלות אפשרות כזו על דעתם. לכן חשוב להציע אופציה ולהגיד - תראו, יש אפשרות אחרת. דרך אגב, זו גם חלק מהסיבה שאני חובש כיפה. כי אני רוצה להגיד שאני אדם דתי, שיש בזה משהו, ולהזמין: תבדקו את זה.

    דרך אגב, ברור לי שכפי הנראה, רוב האנושות תמיד לא תהיה בתהליך רוחני, וזה בסדר גמור. יש דברים מאד יפים בחיים גם בלי להיות במסע רוחני. יש מוסיקה נהדרת, ואפשר ליהנות מחוף הים, וללכת למשחק כדורגל, ומי שזה הקטע שלו אז זה בסדר גמור. אני רק רוצה לשים את האופציה הרוחנית על השולחן, ולשנות את ההיררכיה הערכית כדי לתת לה את המקום שמגיע לה.

     

    עמיר: איזה גורמים מעכבים בעצם את ההתפתחות הרוחנית באדם?

     

    תומר:   טבע האדם. פשוט יותר קל לא לחשוב מאשר לחשוב. יותר קל לישון מאשר להיות ער. יותר קל להיסחף עם הזרם מאשר לשחות נגדו.

     

    עמיר: אתה רואה אפשרות לשינוי בטבע האדם?

     

    תומר:   לא, אבל אני רואה אפשרות לנער את האדם. ההצגה של האופציה הרוחנית היא סוג של ניעור. וצריך איכשהו לנסות לגרום לכך שאנשים יבינו שההיררכיה הערכית הקיימת, שהם שפוטים שלה, היא נלוזה. אבל לא בכוח כמובן. שום מהפכה פוליטית לא תיצור אדם חדש, רק התקדמות עקב בצד אגודל.

     

    עמיר: האם אתה רואה את ההתפתחות הרוחנית שלך תורמת לחברה?

     

    תומר:   בטח. התהליך הרוחני שלי משפיע כל הזמן על היחסים שלי עם כל מי שאני בא איתו במגע. ככל שאני יותר מפותח רוחנית, יותר מודע לעצמי ולמקומי בעולם, אני בא ממקום יותר טוב ויכול לעשות יותר טוב. בכלל, אני חושב שאם אתה נמצא במסע רוחני וזה לא מתבטא באופן שבו אתה מתייחס לבני אדם, אז אתה צריך לבדוק את עצמך, כי זה אומר שהמסע הרוחני שלך הוא איפשהו עקר. אם אתה עושה מדיטציה כמה שעות כל יום אבל לא מרגיש בעקבות זה שום רצון לתת, שום אהבה, שום איכפתיות, אם אתה מפחד לעשות דברים כי אתה רוצה להישאר במין מצב סטרילי של מודעות ריקה או של אושר תמידי, אז לדעתי אתה לא באמת במסע רוחני. אתה תקוע איפשהו.

    להבנתי, מסע רוחני אותנטי חייב להוביל, באופן ספונטאני ואורגני, לאהבה, לשיתוף ולשפע. זה חלק מהתפיסה שלי שיש אלוהים, שהעולם הוא טוב בבסיסו, ושאם אתה מגיע לבסיס הזה, אם אתה יודע אותו, אתה טוב. הטוּב הזה והשפע הזה זורמים דרכך. כך אני, בכל אופן, תופס את זה. לכן, בד בבד עם הדברים הציבוריים שאני עושה, אני לא זונח לרגע את ההתפתחות הרוחנית האישית שלי. היא חיונית בשביל כל השאר.

     

    עמיר: האם עשיית טוב היא, בעיניך, התכלית והמטרה של התפתחות רוחנית?

     

    תומר:   פה אני רוצה להציג מערך ערכי חדש: יש לעסוק בהתפתחות רוחנית כי זה מה שראוי לעשות. זאת התכלית עצמה, לא בשביל משהו אחר. בן אדם ראוי שיידע את עצמו, שיידע מיהו ומהו. קודם כל זה ערך בפני עצמו, וזה ערך שאני רוצה שאנשים יבינו שהוא ערך. זה מה שראוי לעשות. בשביל מה אני חי אם אני לא קודם כל מכיר את עצמי, יודע את האמת על עצמי?

     

     

     

    לקינוח -- ברכות שנשא תומר בחתונה של רותי ושלי לפני כחודש

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/6/10 10:34:
      הדברים מעוררים התרגשות מעצם היותם מבטאים   ב מ ד ו י י ק  את האמת -  כמו שאני חווה אותה... תודה  רבה 
        1/6/10 11:50:

      ראיון נהדר, תודה!

       

      אני גם חושב שהמציאות היא יותר ממחסן חפצים, שיש אלוהים, ושהוא לא (רק) נייטרלי חיוך
      התחברתי גם אני לפסקה על המשמעות המעשית.

        1/6/10 08:02:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2010-05-31 23:14:45

      תודה!

      במיוחד מסכימה עם "שהמקום שבו אנחנו פוגשים את אלוהים בצורה הכי מלאה הוא האינטראקציה עם אנשים אחרים"

      אני לא מצליחה לפתוח את האתר של העצמת הרוח בחינוך. יכול להיות שיש בעיה בקישור?

       תודה מיכל, תיקנתי את הקישור.

      עמיר

       

        31/5/10 23:14:

      תודה!

       

      במיוחד מסכימה עם "שהמקום שבו אנחנו פוגשים את אלוהים בצורה הכי מלאה הוא האינטראקציה עם אנשים אחרים"

       

      אני לא מצליחה לפתוח את האתר של העצמת הרוח בחינוך. יכול להיות שיש בעיה בקישור?

      פרופיל

      עמיר פריימן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון