כשפרפר בוכה זה מסתיר את השמש,

כמו צל עמום הנפרש עלי ארץ,

מתחת כנפיו מייבב הוא חרש,

כלל קבוע הוא אצל הפרפרים,:

חורקים שן מוחים דמעה אך לא בוכים,

כך זה משכבר מפורסם ונודע ביימים.

 חכמים הם הפרפרים מפיקים לקחים,

על טעויות לא חוזרים בשום פנים, 

אלא שמדי פעם וזה ממש נורא,

ישנו פרפר שלא עומד בגזירה,

ובשקט בשקט בלי בושת פנים,

מייבב חלושות מעורר רחמים,

או אז נעורים השדים ,

הם אוהבים פרפרים בוכים,

 הפרחים כבר לא מלבלבים,

זה מסתיר את השמש הם מחייכים,

 להחיות עולם של פרפר,

לא מספיק שזה נגמר,

כדי לגרש שדים צריך המון עצבים, 

כולם יודעים פרפרים זה הרבה חיוכים,

לפעמים הפרפר שרגיל אחרת,

צונח ומת לו כבתה הגחלת,

כשפרפר בוכה זה מסתיר את השמש,

פרפר בוכה הייתי אמש.