"המשטרה העלתה את הכוננות בכל רחבי הארץ" זעקה התקשורת. חוששים מהפרות סדר במגזר הערבי. הסיבה ממש ממש לא משנה. מה שחשוב היא שהכוננות עלתה. המשמעות לאזרח הקטן היא זעירה, זניחה. אולי יהיה עליו לשקול אם לנסוע דרך כביש כזה ולא אחר. זניח. אבל... יש כמובן משמעות. מישהו הרי יהיה שם בשטח. מישהו הרי נשלח לשם. המישהו הזה הוא אנחנו השוטרים.
דלת משרד המבצעים נפתחה בפתאומיות. יוסי המפקד עמד בפתח נסער. "תקפיץ את כל השוטרים מהבית..." אמר יוסי מפקד היחידה לקמב"ץ . "בטוח...? את כולם...? הרים זה גבה. "כן... בטל חופשות ותחזיר את כולם מהבתים.... ענה יוסי ועזב את המקום. "טוב... יניב.... תכין רשימת טלפונים של השוטרים ותתחיל להחזיר אותם מהבתים... אני רוצה רשימות מסודרות מי חוזר ומהיכן... צריך לארגן הסעות לכולם..... אמר הקמב"ץ ליניב היומנאי העייף. "אני קופץ לבני האפסנאי לבדוק ציודים..." "יש לנו שעה וחצי להחזיר את כולם ועוד חצי שעה להתארגנות על ציוד כאן..." "וכשאתה מתקשר תוודא שכולם מגיעים עם ציוד שהייה לשבוע לפחות.". יניב מתחיל במלאכה במרץ לא אופייני. ""יואב.... זה יניב מהיומן.... תקשיב... יש הקפצה לצפון.... יש לך שעה וחצי להגיע עם ציוד שהייה לשבוע.. תוך כמה זמן אתה מוכן לאיסוף?" .
לאט לאט נאספים שוטרי היחידה. רמת העצבים מרקיעה שחקים. טענות ומענות ותירוצים אין סוף. הזמן מסתיים ובאורח פלא בסיום הזמן המוקצב כולם נוכחים. "... יש קפה...? שש-בש?" נשאלת שאלה בחלל מגרש המסדרים. "מישהו דואג לפק"ל קפה...? שואל שוטר אחר. כאילו שעל הקפה לבדו צועדת המשטרה. אבל זו עובדה. חבורת גברים, שוטרי מג"ב, ללא קפה שום דבר לא יזוז. אל תתן להם אוכל, אל תתן להם מקום לישון... אבל בלי קפה? אין מצב. "חברים.... יהיה בסדר... מכריז אופיר הידוע בכושר ההישרדות בכל תנאי ובכל מצב. "יש כל מה שצריך... יהיה בסדר חברים..." "אתם תדאגו לתחת שלכם ואני אדאג לקפה.." הוא מכריז ורמת הלחץ יורדת פלאים. האוטובוס מגיע והקצין מבקש להסתדר בחית גדולה ליד האוטובוס. "נעשה מסדר ציוד כדי שחלילה לא יחסר למישהו משהו" . השוטרים מסתדרים בחוסר חשק ומתחילים לבדוק את תיקי הציוד שהובאו מהמחסן של בני. בני ידוע בדאגתו לשוטרים ואני בטוח שכל מה שצריך נמצא ובמצב מעולה. אני פורס את הציוד ואז חש טפיחה על הכתף. מסתובב ובני האפסנאי הוותיק מסמן לי באצבעו לבוא אחריו.
"בני בחיייאת ראבק... מה עכשיו..? אני שואל תוך כדי התרחקות משאר הכוח. "בוא וסתום ת'פה... הוא עונה בקצרה. ניגשים למחסן הסודי של בני והוא פותח את הדלת ומצביע על ארגז קרטון. "קח את זה .... ושיהיה לבריאות... אני מתכופף לבדוק מה מכיל הארגז ובני אומר "קח ולך.... בלי לבדוק ובלי עניינים עכשיו... קח ולך..." אם בני אומר אז בני יודע ומבצעים. אני מרים את הקרטון ששוקל לא מעט וחוזר למגרש המסדרים. מאחור בני עוד מספיק לצעוק "תכניס לבגאז' של האוטובוס. ואל תפתח עד שאתם מגיעים..."
נוסעים. הדרך מתמשכת, חלק מהשוטרים מנצלים את הזמן לשינה , חלק מאזינים למוזיקה באזניות האם פי. הסמלים והקצינים בקידמת האוטובוס מנהלים ישיבת עבודה מאולתרת. ואני.... אני חושב על הקרטון של בני. "רק שלא יהיו פאדיחות... מעניין מה יש בו.... הפסקת פיפי בצומת גולני. יורדים ומתמתחים "יש לכם עשר דקות הפסקה... מכריז הקמב"ץ "לכם.... אני מהרהר בליבי. "הוא לא איתנו...? ממה הוא עשוי...? מברזל? הוא לא צריך להשתין...?. "יש מצב לקפה זריז...? אני שואל. "יש מצב לאחותך...." הוא עונה ונעלםבמהירות.
ממשיכים בנסיעה שלא מסתיימת ולעת ערב מגיעים לוואדי ערה. הקמב"ץ מנהל שיחת טלפון ובסיומה מצביע על איזה הר טרשים הצופה על הכביש . "שם אנחנו מתפרסים.... הוא מכריז ורמת ההתמרמרות עולה מרגע לרגע. "למה שם..? שואל מישהו. "למה הפלסטיקים (השוטרים הכחולים) תמיד במקומות טובים ואנחנו בהרים על הסלעים.... שואל אחר. "למה....? עונה הקמב"ץ. "ככה.... כי אנחנו משטרה אמיתית והם משטרת הוליווד...... ואם תמשיך להתבכיין אז נעביר אותך להיות פלסטיק...."
החברים מתחילים לטפס על ההר איש איש ומטענו. תיקים גדולים עם ציוד לפיזור הפגנות וכל אחד גם עם תיק עם ציוד אישי. לי יש גם ערכת קפה והקרטון של בני. "הגיע הזמן לבדוק מה יש בקרטון... אני חושב לעצמי. ,שלא יהיו פאדיחות. אני ניגש לתא המטען של האוטובוס ושולף את הקרטון. פותח וחיוך ענק נמרח על פניי. שורות שורות של עוגות עלית ארוזות. שרוולים של כוסות קרטון. שני קילו קפה עלית (לא דבר של מה בכך לעומת הקפה המגעיל של המשטרה) וסוכר. וחטיפי בריאות corny . "את המטען הזה אסחב בשמחה ... אין ... אין על בני... אין עליו....".
מטפס על ההר עם המטען הכבד. מגיעים למקום בו מעט עצים וסוג של משטח שיש בו הכי פחות סלעים. "כאן אנחנו מתמקמים.... ואתה תתחיל לתפעל את הקפה.... פוסק הקמב"ץ ומצביע לעברי באצבע מאיימת משהו.
"יססססס ססססרררררר" אני עונה. חלק מהשוטרים צויידו בבקבוקי מים מינרליים ומתחילה להיערם לידי ערימה לא קטנה של הבקבוקים הקטנטנים הללו. פק"ל הקפה נפתח, המים בקומקום והאש מוצתת. "ברוכים הבאים לשכונת מג"ב..." "כמה דקות ויהיה קפה.... אני מכריז. "בינתיים אל תתעלקו עלי... הקפה מורתח תוך דקות, נמזג לכוסות שנעלמות במהירות האור. החברים שלי אוהבים קפה. שש-בש נשלף מאחד התיקים ומתארגן טורניר שש-בש מהיר. הפרס למנצחים .... שמירת לילה כפולה. "מה עם כלכלה...? שואל מישהו מהשוטרים ומתכוון לארוחת צהרייםערבלילה. "תגיע כלכלה... אל תשכח שאנחנו בשכונת מג"ב... עונים לו מכל עבר.
פתאום אני מבחין בצבע שמושך את עיניי, מין כחול בהיר כזה. מכוער. "מה זה...? אני מרים גבה. "שוטר כחול...? פלסטיק...? חדר למרחב שלנו...? איך זה קרה...? "תגידו חברים... שואל הפלסטיק. "יש מצב לקפה....? "רק מג"ב מאורגנים. ... רק אצל מג"בניקים אפשר למצוא דבר כזה באמצע המדבר...... מתחנף השוטר. "אחי.. אני עונה לו. ""תקבל קפה בתנאי אחד... שאתה לא מפרסם את העניין הזה... אל תגלה לחברים שלך.... תיכף יגיע לכאן כל המחוז.... "סגור..." הוא עונה. השוטר מקבל כוס קפה מהביל ומתרחק מהמקום.
"תתכוננו להסתערות כללית לכיוון..... אני מכריז ומזהיר את החברים. "תוך דקות כל המחוז עולה לנו לכאן ומבקש קפה...... ובדיוק כמו שצפיתי קרה. שיירות של שוטרים מטפסים על ההר המסולע. "יש קפה...? אחי.... יש מצב לאיזה טורקי קטן....? "אל תקרא לי אחי ואל תדפ*** את אחותי... עונים לו מתוך החושך. "מג"ב זה עם ידידותי..... עם מארח... לא שומרים טינה... תקבל קפה..... נשלחות סיסמאות מתוך החושך "קח... תהנה... ותזהר בירידה... אני מוסיף ומוזג שוב ושוב ושוב..
כך עבר לו הלילה, והיום שלמחרת. והלילה שלמחרת היום. יושבים על הר בשומקום. ממתינים להפרות הסדר שלא באו. שותים קפה ואוכלים corny , משחקים שש-בש. "המשטרה תגברה את כוחותיה בצפון."
ברוכים הבאים לשכונת מג"ב |