ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
מאז המבצע אתמול דף הפייסבוק שלי ורשימת הבלוגים שאני פוקד מלאים בהתייחסויות למבצע הצבאי נגד המשט. התגובות די מגוונות; ישנן הודעות שמתייחסות אך ורק לשלום הפצועים מבין כוחותינו, ישנן הודעות שמצדיקות את המבצע הצבאי ואת תוצאותיו, וישנן הודעות שמבקרות את המבצע הצבאי ו/או את תוצאותיו.
את הפוסט הזה אני כותב כביקורת בונה לכל החברים שלי. אנא, אל תכעסו - אבל הגזמתם.
כיהודים, אנחנו יודעים הכי טוב. זה בא לידי ביטוי בכל אחד מתחומי החיים. אנחנו יודעים יותר טוב מכולם מה טוב לנו (מן הסתם), ובד"כ אנחנו גם יודעים יותר טוב מכולם מה טוב להם. אנחנו יודעים יותר טוב מהמוסכניק שהבעיה באוטו היא סתם לחזק איזה בורג, ומבהירים לו שלא ינסה לגנוב אותנו. אנחנו יודעים יותר טוב מארכיטקט התוכנה באיזה תבנית צריכים להשתמש. אנחנו יודעים יותר טוב מהרופא מה סוג האנטיביוטיקה שמתאים לנו במצב הנוכחי. ואנחנו יודעים יותר טוב מהמטכ"ל איך לעצור משט מחאה לעזה. אכן, זה לא סוד. המבצע הצבאי לא הלך כפי שתוכנן. עפ"י כתבתו של רון בן-ישי, נוצר הרושם שחיידק הנאיביות דבק במארגני המבצע. מי היה מאמין שפעילי שלום יפוצצו את החיילים שלנו ממכות? ועם זאת, אני סבור שלא הייתה שום דרך לנהל את המשבר הנוכחי, ולצאת ממנו עם ידנו על העליונה. אני מנסה לייצר עץ חלופות. מה ניתן היה לעשות, ובאיזה שלב... ובשום מצב אני לא מצליח לראות סצנריו שבו מדינת ישראל משיגה את מטרותיה מחד, ומצטלמת טוב בתקשורת העולמית מאידך.
במקרה כזה, אני נותן לאנשי המקצוע את הקרדיט. אני יוצא מנקודת הנחה שנבדקו חלופות; אני יוצא מנקודת הנחה שמידע מודיעיני אודות העדר נשק חם על הספינה השפיע על שיקולי "רובי הצבע". אני באמת סבור שההחלטה לפתוח באש חיה באה מתוך השטח במצב של אין ברירה. ואני באמת נותן לשר הבטחון, לרמטכ"ל, למח"י ולמפקד ש13 את הקרדיט שהמבצע והחלופות נבחנו. חבריי, אמצו טיפת ענווה. הצניעו את דעותיכם. פרגנו גם בעתות משבר. והכי חשוב - קחו חלק בליקוק הפצעים הלאומי, ואל תזרו לנו מלח עליהם.
אני מצדיע לכל אחד ממשתתפי ומארגני המבצע. אני ישן טוב בלילה בידיעה שיש מי שמוכנים לקבל ההחלטות לא קלות. אני מקבל את העובדה שטעויות קורות, ואני כן קורא לתחקור האירוע (ע"י גוף מקצועי חיצוני למערכת קבלת ההחלטות) - אך רק לצורך הפקת לקחים לאירועים עתידיים (ולאו דווקא דומים. בואו ננסה ללמוד במובן הרחב יותר כיצד מתמודדים עם טרוריסטים "קרים", גם במובן ההסברתי בו אנחנו מתקשים מאז ומעולם). |
tallyco1
בתגובה על לכל חבריי הגנרלים
אביאן
בתגובה על עוזב את בית הספר.
כתף חמה
בתגובה על ראיתי היום מישהו מת.
אביאן
בתגובה על איגוד האינטרנט הישראלי - לא (לגמרי) השטן.
tallyco1
בתגובה על זה יכולתי להיות אני. בעצם - זה הייתי אני.
ליאור צורף
בתגובה על ענקים קטנים
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני דיי בטוח שבתהליך קבלת ההחלטות לא נמצא איש יחסי ציבור ותקשורת בעל משקל שווה לאנשי הצבא.
ברור שאם יושב שם הרמטכל מצד אחד ואיזה יועץ פישר מצד שני, למי יקשיבו.
אבי, אלו סיסמאות. אני גדלתי על המור"קים מימי יום כיפור, הדה-לגיטימציה שלנו באו"ם, תמיכת צרפת, אי-תמיכת צרפת וכו'...
מאז ומעולם אנחנו חיים הן על החרב והן על העיתון, ובשני אנחנו תמיד עם ידנו על התחתונה.
למה? בגלל שזה מה שהעולם לנצח יעדיף לראות. הרבה יותר קל לצלם ביוב זורם ברחובות כפר ערבי, ולהציג את הצד הזה כמסכן, מלצלם את קו הרקיע של תל-אביב.
אנחנו פשוט צריכים להשלים עם העובדה שמצבנו בתקשורת לעולם יהיה ירוד. גם במלחמת לבנון השניה, בה לכאורה נתנה הלגיטמציה מהאמריקאים לפתיחת המלחמה, הופענו כעם כובש בתקשורת העולמית. העדיפו לשכוח מהחיילים החטופים, מהנסיגה מלבנון וכו'...
התקשורת העולמית (וגם המקומית אגב) לא מאוזנת. וכל אימת שזה המצב, אנחנו לא יכולים להמשיך בהלקאה העצמית הזאת.
האם אי אפשר לשפר מעט את המצב? כנראה שכן. האם באמת לא מנסים? אני בכלל לא בטוח.
בוא ארחיב קצת את היריעה:
איך זה שיש לנו את הצבא הטוב בעולם, חזק, מתוחכם, יכול להתמודד ב 3/4/5/6 חזיתות במקביל יודע לשלוח צוללות למרחקים, יש לנו את ארגוני המודיעין מהטובים בעולם שידם משיגה כל צורר עבר וכול צורר עתידי, ובכול זאת, מכול עימות וכל סיטואציה בשנים האחרונות אנחנו יוצאים עם ידנו על התחתונה? גם מארועים לשכאורה ניצחנו בהם, אנחנו יוצאים מושפלים.
למה זה?
מכיוון והמלחמה האמיתית היא לא בשדה הקרב אלא בשדה דעת הקהל העולמית, בתקשורת. ואת זה לא הפנימו שם למעלה.
את המאבק בשדה התקשורת צריך להתחיל לפני שעושים כל פעולה צבאית. צריך לחשוב מה יהיו התגובות לפעולות שאנחנו עושים ולחפש את האלטרנטיבות שעושות הכי פחות נזק, או לחילופין, אולי אפילו כאלה שמרוממות את ישראל.
צורת חשיבה כזו לא קיימת.
אנחנו תמיד שואלים איפה ההסברה שלנו, אבל לא מבינים שמה שההסברה יכולה לעשות זה רק לטעון שאין לנו אחות. לא יותר...
"במקרה כזה, אני נותן לאנשי המקצוע את הקרדיט. אני יוצא מנקודת הנחה שנבדקו חלופות; אני יוצא מנקודת הנחה שמידע מודיעיני אודות העדר נשק חם על הספינה השפיע על שיקולי "רובי הצבע". אני באמת סבור שההחלטה לפתוח באש חיה באה מתוך השטח במצב של אין ברירה. ואני באמת נותן לשר הבטחון, לרמטכ"ל, למח"י ולמפקד ש13 את הקרדיט שהמבצע והחלופות נבחנו."
צר לי לחלוק על דבריך. אתה יוצא מנקודת הנחה שגוייה. יותר סביר הוא שבישיבה שדנו בזה, נציג הצבא אמר: אל תדאגו, אנחנו כבר נטפל בזה.... יהיה בסדר.
אני מסכים איתך ששלושת האדונים הנכבדים דנו בחלופות למבצע צבאי. אך נקודת המוצא לטיפול בסיטואציה היא לא צבאית אלא תקשורתית, דיפלומטית ומתוך הסתכלות על יחסי ציבור. בשלושת הנושאים הללו, אני לא סומך על האדונים הנכבדים....
(ושוב... אין לי טענה לצבא. הוא פעל כשורה. החלמה לפצועים וישר כוח!!!)