‎34

34 תגובות יום שלישי, 1/6/10, 13:35

בשעת בינערביים,

בסלאלומים הנשפכים מערד אל ים המלח,

השמיים נהיים ורודים.

וגם ההרים סביב.

וגם המחשבות.

ודי קל להתעלם מכיווני החיצים בצידי הדרך,

פשוט גולשים למטה

בניחותא.

לוקח לי זמן להסדיר נשימה

בתוך הבל הסולפא,

אבל הבנות שאיתי כבר מקישות כוסיות

מלאות כלטוב

ועשן ורוד מסתלסל מציגריות.

אז הלילה מצטלל במלוא אורותיו

והסולפא מתנדף אל תוך האפלה.

תדלקנו והמשכנו.

בשעת לילה מאוחרת בכביש החשוך,

פנסי המטוסית הפרטית מאירים חיצים בצידי הדרך.

- אלה הם חיצים - חברתי מסבירה לי בסבלנות שרק עשן ורוד יכול להכיל..

- אבל לי הם תמיד נראים הפוכים - אני מבכיינת - אני רואה אותם, ויודעת שאמור להיות סיבוב מייד אחריהם,

ואז תמיד מופתעת שהכביש ממשיך בכיוון הלגמרי הפוך מזה שהתכווננתי אליו כשראיתי אותם..

- אבל אלה חיצים - היא סובלנת - השפיץ שלהם מראה את הכיוון..

- וואלה !? לא ראיתי שפיצים. ראיתי ידיים שלוחות לצדדים, כמו פתוחות לקראת חיבוק.

- המוח שלך הפוך - חברתי מסכמת - את חסרת תקנה.

- תגבירו ת'מוסיקה ו'סתמו - ביקשה חברה מהמושב האחורי - השכל שלכן מעורבב זכרנקבה בחושך.

מה קשור?

הכל קשור.

הכל.

דרג את התוכן: