
הכאב מטפטף כמו שעון חול, מדי פעם אני הופכת אותו בכדי שלא יחדול איך אוכל לזהות עצמי עם העלמותו? איך תראה היצירה שלי עם התאדותו? כשאני מקשיבה לקול רעם התופים הפנימי שלי אני מזהה עקשנות בתוכי אני יודעת שציפור בכלוב אינה דומה לציפור משוחררת אך האם הכאב ישנו שם או שמא זה צילו, מתעתע שארגיש בטוח כאילו הוא ישנו. התובנות שלי פרושות על שולחן עם מפה לבנה אני יודעת לזהות אותן ולקרוא בשמן לא תמיד אני רוצה בכך מהיותי אדם חובב נוחות... אבל איזו הצדקה יש להתנהלות היומיומית המפגרת שלי אם "טראומות" העבר דהו עד שקיפות?
|
מטפלת באמנות- איריס
בתגובה על אברהם-הרהורי דת
ואחרי ככלות הכל
בתגובה על צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואו לך.
את זה, אשוב לקרוא עוד.
תודה.
יפה אמרת,
הן מוותרות עליי, מגיע להן !!!
קוראת אותך בהפוך על הפוך על הפוך ורואה איך שהצלחת כמו גדולה להעלים את ה"מטען". תני כבוד לעצמך על הצלחתך!!!
מה את פריירית מוותרת בקלות,
על טראומות העבר שלך, "מה קרה, למה מישהו מת ?"
התעקשי, התאמצי ואל תוותרי כי זה שלך,
ובטח התאמצת עד שקיבלת, ועכשו לוותר. לא ולא.
המוכר והידוע, עדיף על החדש, הרענן והלא ידוע.