כמו רבים מקוראי הפוסט, גם אני מנוי לטלוויזיה בלווין yes.  לאחרונה עקב הפרעות לא מוסברות (שששש... ביטחון שדה!) אי אפשר לראות טלוויזיה. 

ככה פתאום עשרות אלפי אנשים גילו בין לילה שעולמם התרבותי קרס. זוגות רבים גילו שאין להם בעצם על מה לדבר אחד עם השני.

לי זה פינה זמן לחשוב. 

מעקב קצר אחרי הפרסומים השונים בנושא מגלה שהרבה מאוד טוקבקיסטים מציעים לעשות חרם צרכנים על החברה.

אז מה זה הדבר הזה שנקרא חרם צרכנים ולמה זה אף פעם לא הולך לנו?

הערה חשובה: אני לא מתיימר להיות מבין גדול בפסיכולוגיה או בהתנהגות צרכנים אבל אני ישראלי. 

חרם צרכנים יכול להתבטא בצורות רבות של התנהגות אבל בשורה התחתונה פשוט לא קונים. לחרם צרכנים שמבוצע היטב יש כוח עצום.

הנה כמה דוגמאות:

דוגמא קטנטונת לכוח של חרם צרכנים שמבוצע היטב, היא הקמתה של ארצות הברית.

ארצות הברית החלה את דרכה כ 13 מושבות בריטיות שהוקמו משנת 1606ואילך. הבריטים שרצו לעשות קופה החלו להעלות את המיסים שהם גבו מהמתיישבים באופן שיטתי.

בעוד שאצלנו יש מסיבות קוק באומן, האמריקאים חגגו את מסיבת התה של בוסטון. ב-1773. הבריטים החרימו לגון הנקוק, אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית ומתנגד נלהב למיסים של הבריטים, את הספינה בטוענה של הברחת סחורות. על מנת לנקום ארגן גון הנקוק חרם צרכנים על יבוא התה הבריטי. בעקבות החרם ירד יבוא התה הבריטי מ 176,000 ק"ג ל 236 ק"ג.

העניין הסתיים בהשמדת משלוח תה בריטי בנמל בוסטון, במרידה והקמתה של ארצות הברית ב 1976. 

דוגמה נוספת לחרם צרכנים שגרם לשינוי גדול היא רוזה פארקס.

אפרו אמריקאית שבשנת 1955 החליטה כי היא לא מוכנה לוותר לאיש לבן על מקום הישיבה שלה באוטובוס. באותה תקופה היה נהוג על פי חוק כי השחורים ישבו בחלק האחורי של האוטובוס ובמידה והאוטובוס ממתמלא עליהם לפנות את מושבם ללבנים.

רוזה פארקס שסירבה לפנות את מקומה נעצרה, נשפטה והורשעה בהפרעה לסדר הציבורי. מרטין לותר קינג הכריז חרם צרכנים על חברת האוטובוסים העירונית. תושבי העיר השחורים שהיו רוב הנוסעים של החברה צייתו ואפילו ארגנו מערך הסעות משלהם. חברת האוטובוסים העירונית פשטה את הרגל ועל הדרך, כמה שנים מאוחר יותר, מרטין לותר קינג וחבריו ביטלו את החוקי ההפרדה הגזענים.          

אם השאלה שהטרידה אתכם כל החיים היא: למה לא יכולתם לאכול המבורגר של מק'דונלדס  בישראל עד לאוקטובר 1993? התשובה היא: החרם הערבי. חרם שהוכרז בשנת 1951 על ידי הליגה הערבית שאסר על מדינות ערב לקיים יחסי מסחר עם חברות שסוחרות עם ישראל. לזה אני קורא חרם צרכנים מדיני.

אישית לי יש שאלות אחרות בראש כמו על איזו תוספת לקחת עם האגאדיר שלי אמנטל ובצל או ביצה עין... 

אוקי, אז הבנו שלחרם צרכנים יש כוח רציני לעשות שינוי. ומה איתנו?

בישראל לא היו חסרות סיבות לחרם צרכנים:

ב- 1995 מזגה לנו תנובה חלב עם סיליקון, הציבור כעס, איים ומייד חזר לשתות חלב... ניחשתם נכון, של תנובה. תנובה ראתה כי טוב וב-2001 מזגה לנו חלב, הפעם עם אנטיביוטיקה. כנראה שסיליקון ואנטיביוטיקה סותרים אחד את השני כי לא נרשמו תופעות לוואי בתהליך הקניה של הצרכנים.

בשנת 2006 החליט סער שפע, מבעלי "ארומה אספרסו בר" ששחור זה לא רק צבע של אספרסו, אלא גם כינוי שניתן לקרוא בו למזרחיים. ישראל רתחה וגעשה כמו חלב שמקציפים להפוך. אנשים נשבעו בחייהם שרגלם לא תדרוך יותר בארומה.

היו כמה הפגנות, אבל הזמן שכולם התאפקו לפני שקפצו שחזרו לארומה לקפה ומאפה, הוא בדיוק הזמן שלוקח לבריסטה מיומן להכין שני הפוך.

הדבר היחיד הטוב שיצא מהעניין זו סרטון המקסים של כוסברה, קפה ניחוח: 

http://cusbara.com/animation.php?id=17 

גם רשת טיב טעם החליטה ש 2006 היא שנה טובה בשביל לטבל עוף מקולקל בתבלינים ולמכור אותו לנו כעוף מתובל. רפי גינת וכולבוטק חגגו. כמה פרסומות, התנצלות קלוקלת של המנכ"ל ואחרי חודש הסניפים היו מפוצצים כאילו לא קרה כלום. הרי איך נסתדר בלי שרימפס ואיזו צלע לבנה טובה.

בשביל להוכיח לנו שאנחנו ממש קשי תפיסה, יש שמועות על חשיפה נוספת של כולבוטק. הפעם במקום לתבל את העוף הפעם פשוט נותנים לחתולים ללעוס אותו קצת לפני שאנחנו קונים... 

אז למה לנו חרם צרכנים אף פעם לא מצליח? מהו אותו מאפיין אישות עלום הקיים רק אצל הצרכן הישראלי ושונה אצל כל הצרכנים האחרים בעולם?

מבחינה אטימולוגית מקורה של המילה פראייר היא מהמילה הגרמנית "פרייהר" שפרושה דרגת אצולה זוטרה.

בתרבות הישראלית המושג פראייר נתפש ככל כך שלילי שיש להימנע ממנו בכל מחיר. יש הטוענים שתפיסת הפראייר מהווה אחד מהמניעים המרכזיים באינטראקציות של הישראלי עם חברים אחרים בחברה.

אני לא יכול שלא להיזכר בקריקטורה של דודו גבע שהייתה תלויה על הקיר של פלאפל הפעמונים ברמת השרון. בקריקטורה היו 10 כללים לאכילת פלאפל. בסעיף שמסביר שפלאפל צריך לאכול בהטיה לפנים, על מנת ולהימנע מטפטופי הטחינה, סופר על ישראלי פראייר שלא ידע לאכול פלאפל נכון ותמיד היה מטפטף על עצמו טחינה. הפראייר נאלץ כמובן לרדת מן הארץ בבושת פנים...

הסיבות להיווצרות תפיסת הפראייר אצל הישראלי נובעות מהשינוי החברתי שעברה המדינה מיום הקמתה: "דור החלוצים", שבו ההיררכיה החברתית הייתה מבוססת על (כדברי פלטו שרון) "מה אתה עשית בשביל המדינה", ו"דור הצבר", שבו ההיררכיה החברתית הייתה מבוססת על כמה רכוש צברת, פינו את מקומם לדור הפראייר (או הלא פראייר במילים אחרות). 

דור הפראייר דואג לעצמו.

כמו בסרט כחול, הוא ידפוק אותך לפני שתדפוק אותו. הוא ישתמט מחובות אזרחיות, מוסריות ואחרות. מישהו אמר משתמטים? דור הפראייר יעקוף אותך בתור, יחתוך אותך בצומת וינסה עליך תרגיל מצליח...

ואם עכשיו אתם מהנהנים עם הראש והכל נשמע לכם כל כך מוכר מחיי היום יום שלנו, כדאי שתפנימו... דור הפראייר מושרש גם בכם עמוק עמוק.

תרבות הפראייר עוסקת באינדיווידואליזם (מילה ארוכה לאללה) ובריחוק מן החברה.

תוסיפו על זה את המחשבים שהפכו את העולם לקרוב יותר ואותנו לרחוקים יותר. את השחיתות, העוני והסבל, את הפיגועים והמתח שהפכו אותנו לאפאתיים לסביבה ולאחרים. ותבינו שבחיים לא נצליח לעשות פה חרם צרכנים כי חרם צרכנים עושים כולם כחברה ולא כבודדים. אבל אנחנו לא רוצים לצאת פראיירים של אף אחד.

נניח שרשת מסוימת של סופרמרקטים מוכרת בשר מקולקל. הפרשה מתפוצצת העיתונות גועשת. כולם מבטיחים לא לקנות שם יותר.

הישראלי הלא פראייר של אף אחד יסיק אחת או יותר מן המסקנות הבאות:

• עכשיו יש ים חניה.
• עכשיו יורידו מחירים.
• עכשיו אחרי שתפסו אותם הם יקפידו יותר, עכשיו אפשר לאכול שם מהרצפה.
• המנכ"ל התנצל, זה בסדר.
• כולם קונים שם ורק אני יוצא פראייר.
• בחיים לא יצליח פה חרם.
• עכשיו הסופרמרקטים האחרים יעלו מחירים.
•  אבל הסופר האחר רחוק יותר.
• אם בן אדם אחד יקנה זה לא יקלקל את החרם.
• יאללה כאילו אחרים לא מוכרים את אותו בשר. 
•  3 שנים בגולני אכלתי פיתות עם חול, מה זה כבר בשר מקולקל.
• תוסיפו בעצמכם כל תרוץ שבא לכם.

אני מעדיף להישאר פראייר כדי לא לצאת פראייר של אף אחד....

שיהיה לכם רק טוב,

חנן