כותרות TheMarker >
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    המשט והמקל: בין תמונות צבע נעדרות לחיים בשחור-לבן

    56 תגובות   יום רביעי, 2/6/10, 08:52

    הנה תמונה.  שני ילדים מחייכים.  האחד קצת במבוכה, משפיל מבטו למטה.  השני מתבונן ספק אל הצלמת ספק אל משהו או מישהו שעומד/ניצב/חולף לידה.  יש לו חיוך מתוח משהו ומבט בעיניים שיש בו, כמדומני, את רוב המנעד של מבטי אנוש.  קצת פחד/חשש, מעט התרסה מעורבת במתח, לא מעט עצב, אבל גם קורטוב של זיק בעיניים, של תקווה, אולי אפילו של שמחה מדודה.  סתם שני ילדים – אולי חברים בלב ובנפש, ואולי רק הרגע הופגשו מתוך התמונה שאיחדה אותם יחדיו בשניה של היסטוריה אנושית פרטית, שלהם ושל הצלמת.  לכל מי שנסע לטיול הגדול ההוא של אחרי הצבא – למזרח או לדרום אמריקה – יש וודאי תמונות שכאלו למכביר באלבום התמונות הפרטי שלו, עליהם הוא (או היא) מתרפקים ברבות השנים.  על האותנטיות, האנושיות, הפשטות, הצוהר אל "עולם אחר", שהמצלם/ת אינו/ה חלק ממנו לכתחילה וביודעין, אבל לשבריר של שנייה, של הבזק מצלמה, הם משתתפים בו ולכן משהו מהרגע הזה נחרט בהם.  

     

    אבל התמונה הזו היא שונה. מתנוסס בה דגל שאין לטעות בו, אשר לא מותיר ספק שאלו לא "סתם ילדים", אלא "ילדים פלסטינים".  ותיכף ומיד ההקשר הופך לפוליטי ובטחוני ואולי גם קיומי.  מי צילמה? איפה צילמה? מה היא רוצה להגיד לנו בצילום הזה – שכולם שם ילדים?!  ורגע רגע, מה זה הדבר הלבן שמחזיק הילד שעומד ומשפיל את מבטו – פלסטלינה – כזאת שמשתמשים בה במטענים/פצצות???  וממה בדיוק החולצה שלו מלוכלכת – אולי הוא חזר מאימון של איזה "שבאב" טרוריסטי?  והאופניים הורודות הללו, זה הרי של בנות – אז אולי זה של אחותו שנהרגה (סליחה, "מצאה את מותה"), והוא בטח בכלל שונא אותנו, כי הרי כל הפלסטינים שונאים אותנו.  הנה, עובדה – מה זה שתלוי על הכידון משני צדדיו בצבעים צהוב וירוק, זה לא של החמאס/חיזבאללה/אל-קעידה?!   

    לא ולא! עלינו לא יעבדו עם הפרופגנדה הזולה הזו, ושום תמונה תמימה למראה לא תסיט את מבטינו מפצצות מתקתקות פוטנציאליות... תמונות אנושיות וסיפורים קורעי לב?  לא אצלנו. לא כאן. לא עכשיו.  שקט, יורים!  וגם כשלא יורים, אז זה רק המתנה לקראת הירי/קסאמים/פצצות/פיגועים/טילים (שכחתי משהו?) שבטח בוא יבואו, ולכן אין מקום למורך לב.  לא, תמונות שכאלו אינן רצויות כאן, ולבטח שאינן יכולות לחרוץ בנו סימן כי אנחנו (ברובנו) אטומים אליהן וכלפיהן. 

    "קיר הברזל" היא סיסמתנו, המסטינג הוא מקור אחדותנו, אטימותנו - הישרדותנו  וה"בטחון" הוא חיינו.   

    מי אמר שאין חיים ב"שחור-לבן" בעידן ה-HD?! 

    ***

    אלא שלהדרת תמונות שכאלו וה"צבעים האנושיים" שגלומים בהן יש מחיר הולך ומאמיר עבורנו.  כשהחיים הם ב"שחור-לבן", בלי שאלות, בלי ספקות,לצד אינספור סימני קריאה ו"לימינה שור", ובעיקר הדחקת קיומם של בני אדם ב"צד השני" – אנו (כציבור) מטמטמים עצמנו לדעת.  חושבים רק בכיוון אחד: רק בכוח, והרבה!  הרי אם מעבר לחומה, אין אנשים אלא רק מחבלים פוטנציאלים ופצצות מתקתקות אנושיות, (כמעט) הכל בעצם מותר בשם הביטחון.   

    אולם ככל שה"בטחון" הוא חזות הכל, ואנחנו בונים לעצמנו "עולם בשחור-לבן", נטול צבע ואנשים מעבר לחומה (זו של הגדה וזו של עזה),  ניטלים אט אט הבלמים והאיזונים של ה"בטחון", ועמם החרות שלנו לחשוב ולבצע אחרת.  שבויים בידי גנרלים, חומות ומחסומים שבמו ידינו קוממנו, ועם "קווים אדומים" מוסריים ואנושיים הולכים ומתמעטים, אנו לכודים במעגל קסמים שמזין את עצמו.  מעין כדור שלג שמתגלגל לו במדרון, מבלי שדבר יוכל לעצור אותו. וככל שהכדור מתגלגל לו במדרון הוא סופח אליו ביתר קלות "מחסומונים" קטנים בדרך, כאלו שבתחילת דרכו עוד (אולי) היו עוצרים אותו, אבל עכשיו הוא "בולע" אותם "בלי למצמץ". 

    מכתב הטייסים והסרט של מוחמד בכרי מימי "חומת מגן"?  מכה קלה בכנף.

    ההפגנות נגד מלחמת לבנון השניה?  קומץ של "בוגדים" שלא מזיזים לאיש, אפילו לא לוועדת הבדיקה

    מבצע עופרת יצוקה?  מן המוצדקות במלחמות ישראל ובכלל "או"ם שמום

    "דו"ח גולדסון? אנחנו נראה לו מה זה, ל"יהודון עם השנאה העצמית""

    הקרן החדשה לישראל"?  Off with their heads (במובן המטאפורי-פוליטי)

    הטורקים מעצבנים אותנו בביקורת שלהם?  נושיב את השגריר שלהם על כסא נמוך ונאיים בחרמות

    חומסקי האנטי-ציוני הזה מבקש להגיע לביר-זית ולשאת דברי ביקורת עלינו?  לא בבית ספרנו.

    המשט לעזה???... 

    ובכל זאת, כל מחסומון שכזה מאט ולו במקצת את תנועת כדור השלג.  עד כמה שזה נשמע אבסורדי, זוהי בגדר שעת חסד שבה ניתן ולו לרגע לחדול משבי מעגל הקסמים וכדור השלג המתגלגל, ולהסתכל על "העולם שבחוץ".  זה שבצבע.  זה שניבט מהתמונות שכה רבים מאיתנו הדירו מחייהם, מתודעתם ומליבם.  לכן, אם יש אולי דבר אחד חיובי מכל הפיאסקו של המשט בעזה, הוא שעכשיו כשעוד טרם נסתפח ונעקל ע"י כדור השלג שלנו, הוא מעניק הזדמנות נוספת להתבונן מסביב.  הזדמנות פז להציץ בתמונות הצבע הללו של האנשים שבמהלך 10 השנים האחרונות (לערך) ראינו בהם הכל חוץ מסתם בני-אדם.  

    ולמה זה כל כך חשוב, דווקא עכשיו?  כי האמת המרה היא כפולה.  מחד, כמו כל כדור שלג שמכבד את עצמו, ככל שישראל ומדיניות ממשלותיה בולסות בתיאבון רב חסמים ערכיים ומתוך כך "עוצם ידינו" הביטחוני גדל, כך אנו נעים במהירות ובדורסנות רבה יותר במדרון.  לזאת ייקרא בשמאלנית מצויה "מגבלות הכוח".  מאידך, עם כל הכבוד ל"מחסומים החיצוניים" של פרשות כאלו ואחרות, אין בהם כדי לשנות את מסלול כדור השלג הזה, או את מהלכו של מחול הטירוף בו אנו מצויים.  הדבר היחיד ש(אולי) יכול עדיין לעצור מבעדם לדרדרנו סופית אל התהום הם המקלות שאנחנו נשכיל (אם בכלל) לנעוץ בגלגלי השיניים הנסתרים שמניעים אותם, מבפנים.   

    ל"מקלות" האלו יש שמות שונים (זכויות אדם, מוסר, ערכים, דין בינלאומי וכד'), אבל מכנה משותף אחד להם – ההבנה שבצד השני, מה לעשות, יש בני אדם.  אולי יש להם הנהגה מוגבלת ומטומטמת  (מזכירים קצת אותנו, לא?!). וודאי שהם עשו טעויות אסטרטגיות וטקטיות במרוצת השנים (כאילו שאנחנו לא חטאנו בטעויות שכאלו, על שפיכות הדמים שהן הביאו עלינו ועל שכנינו). וכן, המצב עם עזה תחת שלטון החמאס הוא מסובך לאללה וגם האופטימיים המושבעים ביותר מבינינו לא "חותמים" שהוא בהכרח ייפתר תיכף ומיד ובאבחת משא ומתן אחד. ועדיין, לפני הכל, ואחרי הכל מדובר באוכלוסייה אזרחית ברובה של ב-נ-י   א-ד-ם.  וזה מחייב אותנו כבני אדם בעצמנו, גם אם זה נראה "לא נוח" ונורא "מכביד" על הצבא וכוחות הביטחון, ובעיקר אם זה מקלקל את הסייסטה המדינית, שלא לדבר על שיתוק כל רמץ יצירתיות בתחום, אליהם התרגלו  (ואף הרגילו אותנו) קברניטינו המדיניים.   

    ומה אם "שכחנו" שיש שם בני אדם במלוא מובן המלה, ולכן זכויות אדם, מוסר וערכים נראים לנו איזו התייפייפות נפש?  אין זמן טוב יותר מעכשיו, כשהדי המשט בעזה טרם נדמו סופית, כדי להשיב את תמונות הצבע לחיינו.  תמונות שיהפכו דיבורים "גבוהים ואבסטרקטים" על מוסר וזכויות אדם לדבר מה מוחשי ומחייב. הווידאו קליפ שבתחילת הפוסט הזה הוא רק קצה קצהן של ה"תמונות" הללו, כולו על טהרת (מבחר מצומצם) מהתמונות של כותבת הבלוג הזה (יערת דבש).  למי שבמקרה מבקר כאן פעם ראשונה-שניה, מומלץ בחום לרפרף (אם לא למעלה מכך) בשלל הפוסטים הרבים שהבלוג הזה מחזיק, ובעיקר התמונות שלהם. 

    מירי-ב. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/10 10:21:
      גלעד שליט מתיר את הכל?
      כמה נוח שיש לישראלי היפה במה להאחז. הנה זה בגלל גלעד שליט שאנחנו מתנהגים לא יפה. מסכן גלעד. הפך לתחבושת של כולנו.
        28/10/10 23:59:

      "ומה אם "שכחנו" שיש שם בני אדם במלוא מובן המלה, ולכן זכויות אדם, מוסר וערכים נראים לנו איזו התייפייפות נפש?"

       

      ומה עם גלעד שליט ???????????????????????????

       

      הוא בובה ? לא בן אדם ששבוי כבר מס' שנים בהמתנה מורטת עצבים ?

       

       

       

      http://cafe.themarker.com/image/1768215/
      http://cafe.themarker.com/image/1768213/

        26/10/10 12:42:

      צטט: סנייק 2010-10-19 21:48:56

      אני בהחלט מבין אותך ואת רגשותיך.
      בסיטואציה אחרת, נניח פלנטה אחרת או זמן אחר או אפילו אנשים אחרים, יתכן והייתי גם מאמץ את גישתך ואת המשקפיים בהן את מציצה אל העולם סביבנו.

      אבל ישנם המון דברים שנמצאים סביבנו ולא ניתן לשנותם:
      כמו השאיפה הפלסטינית לחיסול הבית היהודי בארץ ישראל.
      כמו ההנהגה החאמסית והאירנית, המנצלות איבה עתיקת יומין ואנטישמיות ברורה, כדי להמשיך וללבות את אש השנאה.
      כמו האנטישמיות שעולה ומרימה ראש, בכל חור בעולם ומתחילה להוות סיכון ליהודים החיים שם.
      כמו המקום בו אנו חיים שהוא המקום היחידי בעולם שיהודי יכול להסתובב בו בלי חשש להצהיר כי הוא יהודי.

      לא צריך להיות דתי כדי להבין שזה הבית היחידי שיכול לאפשר לי לחיות כיהודי חופשי ובלי פחד.
      לא צריך להיות ימני כדי לראות מה כוונת ההנהגה הפלסטינית ומה מלמדים את הילדים בבית הספר ( יש פלא שהחמאס זוכה באהדת הציבור שם?)
      לא צריך להיות בחור קטאסטרופלי כדי להבין שאירן דוהרת לנשק אטומי.
      לא צריך להרכיב שום משקפיים כדי להבין שאנו תקועים כאן, ונמצאים בסכנה.

      עכשיו אני שואל אותך,
      עם כל הסיכונים הללו, יש לנו ברירה חוץ מלהגן על עצמנו?
      האם תוכלי לעמוד בפני אם המתגוררת בשדרות, להביט לה בעיניים ולהסביר לה שהנער ששיגר קסאם על ביתה היה בסה"כ נער, ולא מרצח?
      האם תוכלי להסביר לאימו של חייל שהתפוצץ במחסום בגלל ילד פלסטינאי שנשא חגורות נפץ?

      את לא תוכלי להסביר את זה למי שבדמם סופגים את האיבה.

      כמו שאמרתי,
      ביקום אחר, בזמן אחר ועם אנשים אחרים הייתי יכול להסכים איתך.

      שלום סנייק,
      אתה צודק, אנחנו לא חיים ב"יקום אחר", אלא ב"יקום" שלנו יש יד ורגל (גם אם לא בלעדית) ביצירתו. כש"וילה" נוחתת ב"ג'ונגל" (לשיטתו של אהוד ברק והמיינסטרים הישראלי, לדאבון הלב), יאמרו לך כל אקולוג, יערן, אנתרופולוג ופסיכולוג מתחיל, מהר מאוד ישנם יחסים ביניהם שמשפיעים הדדית על ה"וילה" ועל ה"ג'ונגל", לטוב ולרע...
      לכן, אפילו מבלי להכנס לדיון על קביעות שאתה מציג כאן כ"עובדות" (למשל, "השאיפה הפלסטינית לחיסול הבית היהודי בארץ ישראל"), ובתשובה על סדרת השאלות (הרטוריות) שאתה מציג כסיפא של דבריך, אומר לך כך.  אני חושבת שאין דבר יותר ציני מאשר פוליטיקאים שמציירים תמונת עולם לאמהות של הילד והחייל שנהרגו כתוצאה מפעולות  טרור/גרילה של ה"צד השני", לפיה מחד אין לנו כל אחריות על התוצאות הנוראיות הללו, ומאידך ממשיכים "למכור" להן ש"רק כח" יביא מזור להן, בשעה שהמציאות המדממת מוכיחה בדיוק את ההיפך.  עוד כח מצדנו מוביל לעוד שנאה מצדם  שמובילה לעוד טרור/גרילה שמגדילה את האיבה והפחד אצלנו, מה שגורם לנו להפעיל עוד פעם כח ביתר שאת וחוזר חלילה, ללא כל תכלית, תועלת או תוחלת -- להם ולנו...

       

        19/10/10 21:48:
      אני בהחלט מבין אותך ואת רגשותיך.
      בסיטואציה אחרת, נניח פלנטה אחרת או זמן אחר או אפילו אנשים אחרים, יתכן והייתי גם מאמץ את גישתך ואת המשקפיים בהן את מציצה אל העולם סביבנו.

      אבל ישנם המון דברים שנמצאים סביבנו ולא ניתן לשנותם:
      כמו השאיפה הפלסטינית לחיסול הבית היהודי בארץ ישראל.
      כמו ההנהגה החאמסית והאירנית, המנצלות איבה עתיקת יומין ואנטישמיות ברורה, כדי להמשיך וללבות את אש השנאה.
      כמו האנטישמיות שעולה ומרימה ראש, בכל חור בעולם ומתחילה להוות סיכון ליהודים החיים שם.
      כמו המקום בו אנו חיים שהוא המקום היחידי בעולם שיהודי יכול להסתובב בו בלי חשש להצהיר כי הוא יהודי.

      לא צריך להיות דתי כדי להבין שזה הבית היחידי שיכול לאפשר לי לחיות כיהודי חופשי ובלי פחד.
      לא צריך להיות ימני כדי לראות מה כוונת ההנהגה הפלסטינית ומה מלמדים את הילדים בבית הספר ( יש פלא שהחמאס זוכה באהדת הציבור שם?)
      לא צריך להיות בחור קטאסטרופלי כדי להבין שאירן דוהרת לנשק אטומי.
      לא צריך להרכיב שום משקפיים כדי להבין שאנו תקועים כאן, ונמצאים בסכנה.

      עכשיו אני שואל אותך,
      עם כל הסיכונים הללו, יש לנו ברירה חוץ מלהגן על עצמנו?
      האם תוכלי לעמוד בפני אם המתגוררת בשדרות, להביט לה בעיניים ולהסביר לה שהנער ששיגר קסאם על ביתה היה בסה"כ נער, ולא מרצח?
      האם תוכלי להסביר לאימו של חייל שהתפוצץ במחסום בגלל ילד פלסטינאי שנשא חגורות נפץ?

      את לא תוכלי להסביר את זה למי שבדמם סופגים את האיבה.

      כמו שאמרתי,
      ביקום אחר, בזמן אחר ועם אנשים אחרים הייתי יכול להסכים איתך.


        7/6/10 18:51:

      צטט: danilonach 2010-06-07 17:32:58

      ליערת דבש,

       

      אני מתוודה בשנית - הקליפ בצרוף התמונות, הרטיט נימים בנפשי. המציאות באמצעות האמנות יש לה כוח שכזה. נדיר ואדיר.

      בהמשך, מקריאת הפוסטים, הוחוור לי עניין ההשתתפות במחסומים. הרבה הערכה על האומץ והדבקות במטרה. (נשמע כצל"ש צה"לי אבל כך חלק מעולם המושגים בספרטה. אם גם להבדיל לחלוטין מספרטניות במובן הנפוץ -ההסתפקות במועט).

      בכבוד

      דני

      תודה רבה דני.

      זה פוסט מיוחד, פוסט אורחת. אני שמחה לארח חברים מידי פעם וכבר הרבה זמן לא היתה לי הזדמנות. בימים רגילים אני מספרת כאן עדויות מהמחסומים בגדה. בדרך כלל הפוסט כולל תמונה או תמונות ומעט מילים שמשלימות את התמונה ומציינות היכן ומתי צולמה. אתה יכול להציץ בפסוטים קודמים. והשבוע יתפרסם פוסט רשמים מסיור שאעשה עם גלילה, שהגיבה מעליך, אותה פגשתי כאן והיא כבר מתנדבת קבועה שלנו.

       

        7/6/10 17:32:

      ליערת דבש,

       

      אני מתוודה בשנית - הקליפ בצרוף התמונות, הרטיט נימים בנפשי. המציאות באמצעות האמנות יש לה כוח שכזה. נדיר ואדיר.

      בהמשך, מקריאת הפוסטים, הוחוור לי עניין ההשתתפות במחסומים. הרבה הערכה על האומץ והדבקות במטרה. (נשמע כצל"ש צה"לי אבל כך חלק מעולם המושגים בספרטה. אם גם להבדיל לחלוטין מספרטניות במובן הנפוץ -ההסתפקות במועט).

      בכבוד

      דני

        7/6/10 17:23:

      צטט: יערת דבש 2010-06-03 13:58:36


      גלילי, הסיבה שלי שונה משל נגיס. גם אם השיח לא אלים, הדנימיקה הזו, של 'אני אשכנע אותך ואמיר את דתך', נמאסת מאוד מהר. בהתחלה חשבתי שהבלוג הוא לכולם. מי שרוצה להשתתף מוזמן. לאט לאט הבנתי שכדאי לחדד את הפנייה לקהלים יותר ספציפיים. בלוג שנכתב לכולם הוא בלוג לא ממוקד.

      חומר למשבה, יקירתי

      אחשוב על כך

       

       

        7/6/10 00:00:


      לו רק היינו מפנימים שבמקום שחור-לבן, אפשר לעבור ל-ורוד פוקסיה, אוי, כמה שהכל היה נראה אחרת.

      (מתובנותיו של מעצב אופנה שחושב (כמו ארכימדס) תנו לי זוג סקיני, וארים את כל העולם)

        5/6/10 15:38:


      עדי - לא יודעת בעניין הכוכבים. זה אמור להיות בסדר.

       


      לחתימה על עצומה לתמיכה בחברת הכנסת חנין זועבי - כאן.

       

      הערב עצרת לציון 43 שנה לכיבוש. פרטים - כאן. (לעצלני הקלקה - ב 19:00 בכיכר רבין פינת גורדון, אפשר לחבר עם שבוע הספר).

        5/6/10 08:10:

      איפה כפתור הלייק?

      נדמה לי שלראשונה ניסיתי לככב, אך נכשלתי. לא התעמקתי בעניין... המילים יספיקו בינתיים.

       

      (ואם לא הייתי ברור - חשבתי שזה חשוב ומנוסח היטב) 

        4/6/10 15:58:


      תודה לכן, יערה ומירי, על הפוסט החכם הזה.

      אני נוטה להסכים עם מה שכתב ערן. הפסיכולוגיה, והפוסט-טראומה הקולקטיבית שרק הולכת ומתעצמת  - מחד, והיעדר מנהיגות שבאמת חותרת לשלום - מאידך, הביאו אותנו עד הלום.

      בשיחות שאני מקיימת עם חברים ומכרים נראה לי שדעת הקהל הופכת קיצונית יותר ויותר.

      הלוואי ויכולנו לאמץ את המוטו שלך - לראות את החיים בצבעים, לראות באנשים באשר הם כבני אדם.

      אני, כאדם אופטימי, מאוד פסימית בימים טרופים אלה.

       

        4/6/10 12:08:

      יערת דבש --

      לתשומת לבך הקורא niccolo בחר ל"ככב" באדום את הפוסט הזה, ומכיוון שאני משערת שהוא הגיע למחוזות הללו מתוך הבלוג שלי ("תכנים שהגבתי אליהם"), אז אני מרגישה "אחריות עקיפה" על הכוכב הנ"ל, ולכן מוצאת את עצמי בסיטואציה מגוחכת בה אני מככבת את הפוסט הזה, כדי "לאזן" את הכוכב הסורר והבלתי נאות ההוא...

      שבת שלום,

      מירי 


      מוכרחים להפיץ את הרשימה הזאת, אין מי שלא יחניק דמעה. כתיבה נפלאה.
        3/6/10 17:06:

      ללא ספק....פוסט חשוב וחכם ....
        3/6/10 15:33:

      צטט: מירי-ב 2010-06-03 10:19:00


      ערן, יערת דבש ונגיס,

      תודה על תגובותיכם -- כפי שאתם מבינים, בעניין האינטראקציה דווקא עם מגיבים ובלוגרים שחושבים אחרת, אני (מאוד) חולקת עליכם, ולמען האמת, גם מאוד מצירה על גישה זו (הגם שאני כמובן מכבדת אותה). אגב, הפוסט על החופש האקדמי הוא דוגמא מובהקת (בעיני, כמובן) לחשיבות עריכת הדיון, משום שניכר שם מתוך התגובות כי ישנה בורות ובלבול בקרב הציבור הרחב יותר, שחברי "אם תרצו" מנצלים היטב, ולכן "שתיקה" והדרה עצמית מדיון שכזה רק משחקת לידיהם.  אבל זה הבלוג של יערת דבש, ואני רק בגדר "אורחת" כאן, אז לבטח שאינני רוצה "להתווכח" על כך בשעה זו ובמקום הנוכחי, וממילא, נראה שעמדתכם נחרצת למדי בעניין זה זועף

      יום טוב,

      מירי

       

      אני תומכת בגישתך מהיום הראשון. מסכימה שצריך ליצור אינראקציה מתנגדת

      להשאיר את המדינה בידיים של נציגות זו או אחרת.בלי שיח לא יהיה פה כלום

      כי את העם לא ניתן להחליף.  השתיקה ודחיקת הרגליים של כל מי שלא חושב כמוני ,היא הגשת מדינת ישראל "על מגש של כסף" לימין הקיצוני. זה לא מקובל עליי.

      כמו שאני סבורה ,שיש בעיה עם ח"כ ערבי, שנשבע לנאמנות למדינה בטקס ההשבעה

      אך לא עומד במחוייבות הזאת.

       מה שהיה אתמול בפרלמנט הישראלי דמה לפרלמנט הטייוואני, ואני דוחה את התופעות האלה על הסף.

      מאידך מה הוא הקו האדום של ח"כ שנבחר ע"י ציבור ערבי ואמור לייצג את האינטרסים שלו,

      לאינטגרטי שלו כלפי המדינה?

      ובכלל כשרוחות השמאל נושבות לכיוון ההפוך והמנוגד של הימין הקיצוני,

      וכל אחד אוחז "בצדק" שלו כאוחז בטלית וזועק כולה שלי? לאן זה לוקח את העם הזה שרובו

      ממוקם די באמצע? איך נפתור בעיה עם כל אחד מתבצר בדעתנות שלו?

       

        3/6/10 13:58:

      גלילי, הסיבה שלי שונה משל נגיס. גם אם השיח לא אלים, הדנימיקה הזו, של 'אני אשכנע אותך ואמיר את דתך', נמאסת מאוד מהר. בהתחלה חשבתי שהבלוג הוא לכולם. מי שרוצה להשתתף מוזמן. לאט לאט הבנתי שכדאי לחדד את הפנייה לקהלים יותר ספציפיים. בלוג שנכתב לכולם הוא בלוג לא ממוקד.
        3/6/10 11:56:

      גם בשמאל לא חסרה התלהמות.

      כשאני מותקפת בארס - אני מתרחקת. אחרת אני מתמלאת בזה, ולי אין את היכולות להוציא ארס החוצה כמו אחרים, ואז זה פשוט נשאר בתוכי. 

      אז עדיף במקרים כאלה לא להגיב, לא?

        3/6/10 11:03:


      נכון נגיס

      יש מתלהמים בימין

      ובשמאל?

      סובלנות. הקשבה וכיבוד הזולת אלה כמה כלים שיכולים לקדם אותנו לקראת הדברות.

      גם עלינו השמאלנים (וסליחה על התוויות) גם עלינו מוטלת החובה

      להצניע לכת: לכבד!!!

        3/6/10 10:54:
      ישנם מגיבים שפשוט אי אפשר להגיב אליהם, אחרת זה נגרר להתכתבות מתלהמת אשר יורדת (לא מצידי) לפסים אישיים, ואין לזה מקום בבלוג. לא מדובר בהבעת דיעות שונות ודיאלוג - לאלה אני כמובן מצפה ורוצה. יש רבים אשר כותבים והאלימות פורצת ופוגעת מתוך מילותיהם. לאלה, אני חושבת, לא צריך להגיב.
        3/6/10 10:40:

      םנטיות = פנטיות

      סליחה

        3/6/10 10:38:

      צטט: ערן קידר 2010-06-03 09:07:08

      צטט: מירי-ב 2010-06-02 18:46:50

      צטט: ערן קידר 2010-06-02 18:19:56


      מה שמעציב אותי זה שלצד הפוסט הזה, מתפרסם הפוסט המכוער של amos שבניגוד אליכן, מירי+יערת דבש, כולו נוטף שנאת זרים, מיליטאריזם, פרנויה ואנטי-הומניזם - מצע נפלא להתלהמות של המוני השונאים "הציונים הגאים" (וכמות הטוקבקים שמלקקים לו רק עולה ועולה)

       

      אז תודה לשתיכן שעוד שומרות על גחלת האנושיות שלנו. אנחנו עוברים זמנים קשים.

      כן, אלו ימים קשים, ולא רק ב"קפה", כידוע... על עמוס אין לי אפילו כח לדבר, כבר מזמן נגמרו לי המלים.  לקח לי זמן לקלוט אותו ואת דעותיו עד הסוף, ובינתיים אישרתי לו "חברות" ואין לי לב לבטל, אז אני גם מקבלת ישר עדכונים לדוא"ל על כל פוסט שהבחור כותב.  באמת כאב לב אחד גדול (לפחות לי)

      א-ב-ל טוב לפחות שאתה ועוד רבים וטובים מעליך כאן, הגיעו לפוסט הזה , וחבל שלא הגיעו יותר לפוסט על החופש האקדמי ו"אם תרצו" כי הוא פשוט התמלא שם ברובו בתגובות מתריסות - אבל אני לא רומזת, מה פתאום? להיפך, אני מאוד מאוד רומזת ומתוסכלת...צעקהרגוע (נדמה לי שהשילוב בין שני הסמיילים האלה אמור לתת הרגשה של סמיילי מסטול, שלדאבון הלב נעדר מאוסף "הרגשונים" כאן)

      ערב טוב,

      מירי

       

       

      דווקא כן הייתי בפוסט שלך וקראתי אותו :)  אני פשוט לא מוכן יותר להתנגח עם אסופת הפסיכים שמסתובבת פה. את בחורה מאוד תמימה ואני מעריך אותך על זה. את מקשיבה לאנשים שמדברים שטויות, או לחלופין מביעים השקפות עולם פשיסטיות, ואת נותנת להם את הצ'אנס שאולי יבינו את מה שאת אומרת וישנו את גישתם. אבל זה קצת כמו לדבר אל סכיזופרן פרנואיד שמאמין שכולם רוצים לרצוח אותו. אף אחד לא ישכנע אותו באמצעות הלוגוס, כי המצב שלו אינו לוגי. זהו רגש צרוף של שנאה ופחד, או ליתר דיוק - פחד עצום שממנו נובעת שנאה גדולה. לדעתי קצת חבל על הזמן שאת מקדישה לעימות איתם. אני בטוח שיש לך דרכים יותר יעילות לקידום האנושות - בעשייה האקדמית שלך ובכתיבה המצוינת שלך.

      ערן יקר

      אי-הדברות בין ימין ושמאל מדאיגה אותי מאוד!!!

      לא חכמה לשכנע את המשוכנעים

      וחכמה פחות גדולה היא בעיני לחשוב שכל הדעות הימניות אינן מוצדקות - זוהי םנטיות.

      המשימה הגדולה ביותר העומדת לנגד עיני כשמאלנית היא הדברות עם הימין.

      מה דעתך?

       

       

        3/6/10 10:37:

      חשבתי אחרת בהתחלה. חצי שנה ראשונה הבלוג התנהל בפתיחות מלאה. זה היה נורא. איומים עלבונות דעות על אמהות ואחיות. ובעיקר, טחנתי מים.

      הבנתי שאני שלא יכולה לדבר עם כ-ו-ל-ם. זה כנראה רק אהוד ברק יכול. קטונתי. את הבלוג כותבת רק אישה אחת, אני, אין כאן צוות של מנהלי בלוג. אני לא יכולה לקיים דיאלוג עם כל אחד. הבנתי שעלי לצמצם את הקהל איתו אני מדברת. לפלח אותו נכון יותר. לדעתי יצרתי מרחב מוצלח שאפשר לדבר בו. לא התחרטתי לרגע על המהלך ההוא.

       

      כרגע המדיניות היא שכל אחד שמציע חברות מתקבל ואני לא מבטלת חברות אלא אם החבר מתדיין בצורה אלימה או אם הוא שולח לינקים לכל פוסט שלו. אני לא יכולה לעבור על שלושים הודעות מידי יום. רק אישה אחת וגו.   

        3/6/10 10:19:


      ערן, יערת דבש ונגיס,

      תודה על תגובותיכם -- כפי שאתם מבינים, בעניין האינטראקציה דווקא עם מגיבים ובלוגרים שחושבים אחרת, אני (מאוד) חולקת עליכם, ולמען האמת, גם מאוד מצירה על גישה זו (הגם שאני כמובן מכבדת אותה). אגב, הפוסט על החופש האקדמי הוא דוגמא מובהקת (בעיני, כמובן) לחשיבות עריכת הדיון, משום שניכר שם מתוך התגובות כי ישנה בורות ובלבול בקרב הציבור הרחב יותר, שחברי "אם תרצו" מנצלים היטב, ולכן "שתיקה" והדרה עצמית מדיון שכזה רק משחקת לידיהם.  אבל זה הבלוג של יערת דבש, ואני רק בגדר "אורחת" כאן, אז לבטח שאינני רוצה "להתווכח" על כך בשעה זו ובמקום הנוכחי, וממילא, נראה שעמדתכם נחרצת למדי בעניין זה זועף

      יום טוב,

      מירי

       

        3/6/10 09:56:

      מסכימה עם ערן, אני מרגישה בדיוק כמוהו. את האנרגיות (שכבר יש) צריך להוציא על דברים אחרים ולא על התנגחויות מיותרות.

       

      כל הכבוד למירי על המילים, וכל הכבוד ליערת על התמונות. 

        3/6/10 09:39:


      מאוד מסכימה איתך ערן. מאוד מאוד.

       

      אני לא אוהבת לטחון מים ואין לי זמן לדבר עם בלטות. ובכלל אני חושבת שהבלוג שלי יצא נשכר מכך שאפשרות התגובה פתוחה רק לחברים רשומים. בהתחלה האמנתי שאפשר יהיה לנהל שיחה מענינית ומשמעותית לצד התגובות המתלהמות שנכתבו פה. טעיתי. שיח אלים יוצר דינמיקה שמבריחה את המגיבים המעניינים. לצד שיח אלים לא צומח שום דבר. נשארתי רק עם המגיבים האלימים, המענינים ברחו. השיחות הכי מאתגרות ופורות שהיו כאן, והיו רבות כאלו, התקיימו אחרי ששניתי את הרשאות הבלוג. הטענה הרווחת כנגד ההחלטה הזו שלי היא שאני רוצה לשמוע רק את המסכימים איתי. זה לא נכון. זה פשוט - חשבתי שאין סיבה שאני אשתעמם בבלוג שלי.  

        3/6/10 09:07:

      צטט: מירי-ב 2010-06-02 18:46:50

      צטט: ערן קידר 2010-06-02 18:19:56


      מה שמעציב אותי זה שלצד הפוסט הזה, מתפרסם הפוסט המכוער של amos שבניגוד אליכן, מירי+יערת דבש, כולו נוטף שנאת זרים, מיליטאריזם, פרנויה ואנטי-הומניזם - מצע נפלא להתלהמות של המוני השונאים "הציונים הגאים" (וכמות הטוקבקים שמלקקים לו רק עולה ועולה)

       

      אז תודה לשתיכן שעוד שומרות על גחלת האנושיות שלנו. אנחנו עוברים זמנים קשים.

      כן, אלו ימים קשים, ולא רק ב"קפה", כידוע... על עמוס אין לי אפילו כח לדבר, כבר מזמן נגמרו לי המלים.  לקח לי זמן לקלוט אותו ואת דעותיו עד הסוף, ובינתיים אישרתי לו "חברות" ואין לי לב לבטל, אז אני גם מקבלת ישר עדכונים לדוא"ל על כל פוסט שהבחור כותב.  באמת כאב לב אחד גדול (לפחות לי)

      א-ב-ל טוב לפחות שאתה ועוד רבים וטובים מעליך כאן, הגיעו לפוסט הזה , וחבל שלא הגיעו יותר לפוסט על החופש האקדמי ו"אם תרצו" כי הוא פשוט התמלא שם ברובו בתגובות מתריסות - אבל אני לא רומזת, מה פתאום? להיפך, אני מאוד מאוד רומזת ומתוסכלת...צעקהרגוע (נדמה לי שהשילוב בין שני הסמיילים האלה אמור לתת הרגשה של סמיילי מסטול, שלדאבון הלב נעדר מאוסף "הרגשונים" כאן)

      ערב טוב,

      מירי

       

       

      דווקא כן הייתי בפוסט שלך וקראתי אותו :)  אני פשוט לא מוכן יותר להתנגח עם אסופת הפסיכים שמסתובבת פה. את בחורה מאוד תמימה ואני מעריך אותך על זה. את מקשיבה לאנשים שמדברים שטויות, או לחלופין מביעים השקפות עולם פשיסטיות, ואת נותנת להם את הצ'אנס שאולי יבינו את מה שאת אומרת וישנו את גישתם. אבל זה קצת כמו לדבר אל סכיזופרן פרנואיד שמאמין שכולם רוצים לרצוח אותו. אף אחד לא ישכנע אותו באמצעות הלוגוס, כי המצב שלו אינו לוגי. זהו רגש צרוף של שנאה ופחד, או ליתר דיוק - פחד עצום שממנו נובעת שנאה גדולה. לדעתי קצת חבל על הזמן שאת מקדישה לעימות איתם. אני בטוח שיש לך דרכים יותר יעילות לקידום האנושות - בעשייה האקדמית שלך ובכתיבה המצוינת שלך.

        2/6/10 22:56:
      מירי היקרה,תבורכי על הכתיבה היפה .
        2/6/10 21:43:


      בא למות מזה.

      אין לי מילים

        2/6/10 20:19:
      מחשבות מהיום -  
      בבחירות הקודמות התרשמתי מאוד מחנין זועבי. משכילה ורהוטה. רציתי להצביע בל"ד בגלל חנין זועבי. היתה לי שיחה ארוכה עם זיאד, פלסטיני-ישראלי,והוא אמר שאנחנו צריכים להצביע חד"ש בגלל השותפות הערבית יהודית. הסכמתי איתו בזמנו והצבעתי חד"ש. אבל לא מעניין אותי יותר. בבחירות הקרובות אני מצביעה בל"ד, בגלל זועבי
        2/6/10 20:16:

      גיל - אקסודוס 2, אצל להב.
        2/6/10 19:39:

      בראוו

      התמונות של יערת, חווה אלברשטיין והחייטות של מירי.

      אבל איפה הרקמה ואיפה האנושיות? בטח לא בשבוע שבו גוליית הבכיין שוב מכה בעוז ומתפלא שהכול נשבר לו בפרצוף.

       

      מעניין שאיש לא לא העלה (לפחות לא קראתי) השוואה מתבקשת לתקופת ההעפלה.

      משט סירות של יהודים המבקשות לפרוץ הסגר כוחני בריטי על חופי הארץ.

      שום דבר לא יעצור שאיפתו של עם לעצמאות בארצו, אמרנו אז.

        2/6/10 18:59:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-06-02 16:36:55

      ברכות על שיתוף-הפעולה

      כל אחד הוא נר קטן וכולנו אור איתן

      להאיר ולעורר

      שאפו לשתיכן

      תודה, גלילה -- לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר (וסביר להניח שהייתי עושה זאת הרבה פחות טוב ממך)!

      המצחיק הוא שהרעיון לשת"פ (לפחות אצלי) הבליח באיזה רגע בלתי צפוי, ובלי "הכנות מוקדמות". פשוט שתינו החלטנו "ללכת על זה" (ויערת דבש, כמובן מוזמנת לתקן אותי אם היא רואה/חוותה את הדברים אחרת), וזהו!

      אז תחי הספונטניות והפתיחות!

       

        2/6/10 18:51:

      צטט: פרומיתאוס 2010-06-02 18:19:40

      יצירה מופתית, ספרותית, מוסרית ופוליטית.

      אם נתניהו לא יתעשת וינסה את הדרך ה"מהפכנית" הנפילה תהיה קשה ביותר.

      כנראה שיהיה עלינו להיפרד ממנו (כפי שכתבתי בפוסט האחרון שלי)  רק אחרי האסון הגדול הבא

       

      תודה רבה, פרומיתאוס -- ואם מישהו היה צריך עוד הוכחה לכך שטובים (לא כל שכן טובות...) השתיים מן האחת, אז נדמה לי שהפוסט הזה מדגים זאת יפה.  כן ירבו שיתופי פעולה שכאלו ב"קפה"!

      מבטיחה "לקפוץ" מאוחר יותר לפוסט שלך על השלימזל והשלומיאל.

       

        2/6/10 18:46:

      צטט: ערן קידר 2010-06-02 18:19:56


      מה שמעציב אותי זה שלצד הפוסט הזה, מתפרסם הפוסט המכוער של amos שבניגוד אליכן, מירי+יערת דבש, כולו נוטף שנאת זרים, מיליטאריזם, פרנויה ואנטי-הומניזם - מצע נפלא להתלהמות של המוני השונאים "הציונים הגאים" (וכמות הטוקבקים שמלקקים לו רק עולה ועולה)

       

      אז תודה לשתיכן שעוד שומרות על גחלת האנושיות שלנו. אנחנו עוברים זמנים קשים.

      כן, אלו ימים קשים, ולא רק ב"קפה", כידוע... על עמוס אין לי אפילו כח לדבר, כבר מזמן נגמרו לי המלים.  לקח לי זמן לקלוט אותו ואת דעותיו עד הסוף, ובינתיים אישרתי לו "חברות" ואין לי לב לבטל, אז אני גם מקבלת ישר עדכונים לדוא"ל על כל פוסט שהבחור כותב.  באמת כאב לב אחד גדול (לפחות לי)

      א-ב-ל טוב לפחות שאתה ועוד רבים וטובים מעליך כאן, הגיעו לפוסט הזה , וחבל שלא הגיעו יותר לפוסט על החופש האקדמי ו"אם תרצו" כי הוא פשוט התמלא שם ברובו בתגובות מתריסות - אבל אני לא רומזת, מה פתאום? להיפך, אני מאוד מאוד רומזת ומתוסכלת...צעקהרגוע (נדמה לי שהשילוב בין שני הסמיילים האלה אמור לתת הרגשה של סמיילי מסטול, שלדאבון הלב נעדר מאוסף "הרגשונים" כאן)

      ערב טוב,

      מירי

       

        2/6/10 18:19:


      מה שמעציב אותי זה שלצד הפוסט הזה, מתפרסם הפוסט המכוער של amos שבניגוד אליכן, מירי+יערת דבש, כולו נוטף שנאת זרים, מיליטאריזם, פרנויה ואנטי-הומניזם - מצע נפלא להתלהמות של המוני השונאים "הציונים הגאים" (וכמות הטוקבקים שמלקקים לו רק עולה ועולה)

       

      אז תודה לשתיכן שעוד שומרות על גחלת האנושיות שלנו. אנחנו עוברים זמנים קשים.

        2/6/10 18:19:

      יצירה מופתית, ספרותית, מוסרית ופוליטית.

       

      אם נתניהו לא יתעשת וינסה את הדרך ה"מהפכנית" הנפילה תהיה קשה ביותר.

       

      כנראה שיהיה עלינו להיפרד ממנו (כפי שכתבתי בפוסט האחרון שלי)  רק אחרי האסון הגדול הבא

        2/6/10 16:52:

      התמונות והמוסיקה-מדברות חזק בעד עצמן;שאפו מחד;

      בו זמנית- עבר ועובר לי בראש,איך כולנו-אנחנו והם צורבים תודעות;

      מחיר שאי אפשר לכמתו; יודעים כמה קשה לשנותן. וכדי שיהיה אחרת חייבים לשנות.

      אולי מההרס נשכיל ללמוד ולהתקדם. אינשאללה

        2/6/10 16:36:

      ברכות על שיתוף-הפעולה

      כל אחד הוא נר קטן וכולנו אור איתן

      להאיר ולעורר

      שאפו לשתיכן

        2/6/10 16:24:

      צטט: מירי-ב 2010-06-02 16:12:22

      צטט: forte nina 2010-06-02 12:57:09

      קיבלתי את הוידיאו הזה כרגע מהעיתון

      בבקש להפיצו בכל מקום שאפשר

      תיעוד מדוייק של מה שקרה בספינה

      זה משהו אחר שכל זה היה צריך להימנע מראש

      http://www.youtube.com/user/idfnadesk

      נו, את מבינה שכבר התחילה מלחמת גרסאות בעניין זה - זוויות צילום שונות, עריכה מגמתית שכל צד עורך כדי להדגיש את צדקתו וכד'...בסוף, איכשהו (כמעט) תמיד אל-ג'זירה מנצחת בזירה הבינלאומית (אם לא כוללים את רשת FOX האמריקנית...)

       

      האם זה סרט הוידיאו

      המשוחרר 3 ימים אחרי האירוע

      ונראה כאילו לא צולם ב 2010

      וכאילו אין לצהל אמצעים

      להוציא סרט באיכות טובה?

      מעורר בעייתיות

      ואת זה הפיצו לכל העיתונים הבוקר

      וביקשו מכולם לשלוח לכל התפוצות.

      בעייתי לכל דבר.

      ומי שהיה במקום

      וצילם והוציא באוצו יום החוצה

      ברור שניצח את המערכה התקשורתית.

      כרגע זה נשמע כמו גמגום צהלי.

      צר לי

      ואני כן מאמינה שהספינה הזאת

       הייתה מאוד רחוקה מלהיות

      ספינת אהבה, או גרינפיס וכיוצא בזה.

       

        2/6/10 16:18:

      יופי של צילומים עם כוח .

      הטקסט הזה מוביל למיצוי אחד והוא שבצד השני יש בני אדם וזה נכון .

      הטקסט הזה מדבר על זה שבעצם אין כל כך הרבה הבדל ביננו .

      זה נכון בגדול מאוד .

      אני רוצה לשים את האצבע על נקודת מוצא בסיסית יסודית ובלתי ניתנת לערעור אם אתה מקשיב או מאמין או נותן קרדיט לדברים שהפלשתינאים והנהגתם אומרת ועושה . ואני מקשיב בקפידה .

      המטרה היא להשמיד את מדינת ישראל .המטרה היא להרוג יהודים .

      המניע הוא שנאה .שנאה על רקע דתי וחברתי ותרבותי ועוד ועוד ....

      אין כזו מטרה ומניעים בצד הישראלי (נשאיר 5% אם אנחנו מגזימים תומכי כהנא וגרורותיהם ) .

      כל השאר לא חשוב

       

       

        2/6/10 16:12:

      צטט: forte nina 2010-06-02 12:57:09

      קיבלתי את הוידיאו הזה כרגע מהעיתון

      בבקש להפיצו בכל מקום שאפשר

      תיעוד מדוייק של מה שקרה בספינה

      זה משהו אחר שכל זה היה צריך להימנע מראש

      http://www.youtube.com/user/idfnadesk

      נו, את מבינה שכבר התחילה מלחמת גרסאות בעניין זה - זוויות צילום שונות, עריכה מגמתית שכל צד עורך כדי להדגיש את צדקתו וכד'...בסוף, איכשהו (כמעט) תמיד אל-ג'זירה מנצחת בזירה הבינלאומית (אם לא כוללים את רשת FOX האמריקנית...)

       

        2/6/10 14:15:

      צטט: בובה ושסק 2010-06-02 10:04:40


      קליפ אחד שווה אלף תמונות, שגם ככה שוות כל כך הרבה.

      והמילים של מירי - הן צריכות להיות המבוא ללימודי אזרחות באוטופיה של מדינה שיש לי בראש.

       

       

       

       

      כן, התמונות של יערת דבש הן אכן חזקות ביותר (הייתי כותבת "מוצלחות" אלמלא הנסיבות שהן מציגות ומתארות לא היו כה עגומות וקורעות לב).  זו גם הזדמנות טובה לציין (כי איכשהו זה נשמט קודם לכן בתגובה הראשונה שלי בפוסט הזה) שיערת דבש גם בחרה בוורסיה של הקליפ עם השיר של חוה אלברשטיין (ישנה גרסה נוספת עם מאיר בנאי שר את "שער הרחמים,  מה שמוסיף טוויסט אולי ציני משהו: http://animoto.com/play/uiVUEE5Yk5xehlZsBtKkzg).

      ו...כמובן, תודה! נבוך

        2/6/10 14:06:

      צטט: forte nina 2010-06-02 09:54:13


      מירי כדרכה בקודש

      הלכה בצעדים מדודים  אך כנים וישרים

      ואמרה את אשר על ליבה ועל לבבות רבים מאיתנו.

      על מה שאנחנו מתריסים שנים

      וזה הכיבוש המשחית,מאז נאומו של לייבוביץ'

      דרך כל הנהגות ישראל לדורותיהם

      שזרקו את פיתרון הבעיה כתפוח אדמה לוהט להנהגה

      הבאה. כן לשני העמים יש , מנהיגות מטומטמת ומחמיצנית.

      והתוצאה, סאוב פנימי וכהות חושים כלפי הבן האדם-הילד,

      וצר לי אך לדעתי עד שלא נגיע לתהום הנשיה

      ונהיה מבודדים לגמריי, הנהגה כהת החושים והאטומה

      הנהנית מנטייה לדחיינות, לא תעשה דבר אמיתי.

      ברור שיווצר אילוץ ולא בדרכי נועם.

      וקשה לחפש ולתהות לאן ההומניטריות נעלמה, היא עיסקת

      חבילה מבישה יחד עם 40 שנות כיבוש נדל"ן ושנאת העם הערבי

      ולא חשוב באיזו דרך אידיאולוגית/דתית מכבסים זאת

      יוצרי המצב ומשמריו.

      אני מסכימה שאת מירי בדרך להיות אושיה רוחנית משמעותית

      עם יכולת נפלאה לנהל שיח גם עם המתנגדים לך.

      ואני מתכוונת לזה.

       

      פנינה, תודה על המחמאות (מוגזמות לדעתי, אבל קשה להתנגד ל"קצת ליטוף על האגו"...). למשל, עניין הרוחניות, אני רואה בעיני רוחי אנשים ספציפיים שלו היו קוראים בבלוג הזה (והם לא, למזלי...), במקרה הטוב היו פוצחים בצחוק פרוע, ובמקרה הרע חוטפים איזה "אולקוס" או משהו כזה...נבוך

      קטונתי "להתחרות" בתחזיות אסטרולוגיות, כמובן, שלא לדבר על אינטואיציות חזקות כאלו ואחרות שיש לך (שכידוע לך יש לי אליהן את מלוא הכבוד), אבל בכל זאת אני מקווה שהנבואות/הערכות ה"שחורות" הללו לא יגיעו לכדי מימושן המלא...

       

        2/6/10 14:00:

      צטט: y2work 2010-06-02 09:31:38

      את קטע הוידאו אראה רק בערב אבל אולי אפשר פשוט להחליף צבע או שניים בדגל עם פוטושופ ואז שני הילדים יחזרו להיות 2 ילדים חמודים ואופניים ממדינה חביבה שאולי אפשר לשקול ליסוע לשם לחופש ?

       

      ובעצם...... למה ? זה יופי עם הדגל הזה. כמו ביום העצמאות. רק של עם אחר (שמנטאלית דיי דומה לנו)

      שלא תחשוב שלא שקלתי את אפשרות הפוטושופ... אבל בכל זאת, ההגינות מחייבת...וחוץ מזה שההבנה שלי בתוכנות לעריכת תמונה מורכבות, לא שואפת לאפס, אלא מצויה באוברדרפט...רגוע

       

        2/6/10 13:55:

      צטט: The Dude 2010-06-02 09:12:17

       

      אין על מירי ב. 

      כל מילה בסלע. 

       

      דויד גרוסמן הבאה. 

       

       

      תודה Dude -- הסמקת אותי, וכמובן קטונתי (וחוץ מזה שאני לא מה"מקצוע")...נבוך

        2/6/10 12:57:

      קיבלתי את הוידיאו הזה כרגע מהעיתון

      בבקש להפיצו בכל מקום שאפשר

      תיעוד מדוייק של מה שקרה בספינה

      זה משהו אחר שכל זה היה צריך להימנע מראש

      http://www.youtube.com/user/idfnadesk

        2/6/10 12:39:


      התמונה צולמה ב - 2006 ,

      כלומר, הילדים האלה הפכו לנערים היום.

       

      אני יכולה להבין למה היא יקרה לליבך -

       באמת תמונה לא שיגרתית,

      שמביעה ומתמצתת לא מעט.

        2/6/10 11:44:

      אין הנחיות, מירי. עשי כטוב בעיניך. רק עשי.
        2/6/10 11:35:

      צטט: יערת דבש 2010-06-02 09:07:54


      תודה למירי - שיזמה, כתבה, הפיקה קליפ וחיברה לו את השיר ההולם ביותר.

      מירי, לחיי השת"פים שבדרך.

      טוב, אני לא רוצה להישמע (להיקרא) כמו ליטל מעתוק האימתנית מ"ארץ נהדרת", אבל: "לא, את"...

      ותודה כמובן, על האירוח והפתיחות בבלוג שלך, יערת דבש!  אגב למעלה ממחצית התמונות לקליפ נבחרו ע"י יערת דבש, ויתר התמונות הרי נלקחו מהבלוג הזה, מה שאומר שבמקור גם הם נבחרו על-ידיה.  בקיצור, אם הקליפ הוא סביר/בסדר הרי שיש לבעלת הבלוג הזה חלק ניכר ומרכזי בכך!

      כל טוב,

      מירי 

       נ.ב. יערת (ואולי גם המגיבים עצמם) -- אין לי נסיון בכתיבה בתוך בלוגים של אנשים אחרים, אז לא ברור לי מה המקובלות בכל הקשור להתייחסות אל תגובות כאן שנוגעות לפוסט עצמו.  הנחיות/הצעות תתקבלנה בברכה!

        2/6/10 10:40:

      ראיתי את החדית' הזה, צחיח מוסלם (ספר 41 מס' 6985), מצוייץ הרבה בערבית ביום המשט (לא כולו, בכל זאת, יש רק 140 תווים):

       

      "Abu Huraira reported Allah's Messenger (may peace be upon him) as saying: The last hour would not come unless the Muslims will fight against the Jews and the Muslims would kill them until the Jews would hide themselves behind a stone or a tree and a stone or a tree would say: Muslim, or the servant of Allah, there is a Jew behind me; come and kill him; but the tree Gharqad would not say, for it is the tree of the Jews."

       

      (יצא לי לראות גם איש דת נחמד מספר שהיהודים בארץ מגדלים עצי ע'רקד כדי שיוכלו להתחבא מאחוריהם בבוא היום)

       

      איך מתמודדים עם אלה שמדברים עם אלוהים?

        2/6/10 10:04:


      קליפ אחד שווה אלף תמונות, שגם ככה שוות כל כך הרבה.

      והמילים של מירי - הן צריכות להיות המבוא ללימודי אזרחות באוטופיה של מדינה שיש לי בראש.

       

       

       

        2/6/10 09:54:


      מירי כדרכה בקודש

      הלכה בצעדים מדודים  אך כנים וישרים

      ואמרה את אשר על ליבה ועל לבבות רבים מאיתנו.

      על מה שאנחנו מתריסים שנים

      וזה הכיבוש המשחית,מאז נאומו של לייבוביץ'

      דרך כל הנהגות ישראל לדורותיהם

      שזרקו את פיתרון הבעיה כתפוח אדמה לוהט להנהגה

      הבאה. כן לשני העמים יש , מנהיגות מטומטמת ומחמיצנית.

      והתוצאה, סאוב פנימי וכהות חושים כלפי הבן האדם-הילד,

      וצר לי אך לדעתי עד שלא נגיע לתהום הנשיה

      ונהיה מבודדים לגמריי, הנהגה כהת החושים והאטומה

      הנהנית מנטייה לדחיינות, לא תעשה דבר אמיתי.

      ברור שיווצר אילוץ ולא בדרכי נועם.

      וקשה לחפש ולתהות לאן ההומניטריות נעלמה, היא עיסקת

      חבילה מבישה יחד עם 40 שנות כיבוש נדל"ן ושנאת העם הערבי

      ולא חשוב באיזו דרך אידיאולוגית/דתית מכבסים זאת

      יוצרי המצב ומשמריו.

      אני מסכימה שאת מירי בדרך להיות אושיה רוחנית משמעותית

      עם יכולת נפלאה לנהל שיח גם עם המתנגדים לך.

      ואני מתכוונת לזה.

       

        2/6/10 09:35:

      בירי, כאן לא יהיה דגל שני הצבעים. בשום אופן לא. ובכלל - מומלץ לך ולכל ישראלי לצעוד לפחות פעם אחת בהפגנה עם הדגל הפלסטיני ביד. תוכל ממש לשמוע גרוטאות חלודות נופלות לך מהראש.
        2/6/10 09:31:

      את קטע הוידאו אראה רק בערב אבל אולי אפשר פשוט להחליף צבע או שניים בדגל עם פוטושופ ואז שני הילדים יחזרו להיות 2 ילדים חמודים ואופניים ממדינה חביבה שאולי אפשר לשקול ליסוע לשם לחופש ?

       

      ובעצם...... למה ? זה יופי עם הדגל הזה. כמו ביום העצמאות. רק של עם אחר (שמנטאלית דיי דומה לנו)

        2/6/10 09:12:

       

      אין על מירי ב. 

      כל מילה בסלע. 

       

      דויד גרוסמן הבאה. 

       

        2/6/10 09:07:


      תודה למירי - שיזמה, כתבה, הפיקה קליפ וחיברה לו את השיר ההולם ביותר.

      מירי, לחיי השת"פים שבדרך.

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין