התרגיל האחרון לשבוע זה אמור הוא תרגיל מעשי מאוד: להחליט כמה כסף וכמה זמן אני יכולה ומוכנה להקדיש לשינוי. אפשר להחליט למשל שנקדיש, למשל, שנה ו-10000 ₪. אפשר גם לקבוע רק זמן או רק כסף.
הקונקרטיות של התרגיל הפחידה אותי ולא יכולתי להחליט כלום. הרגשתי שכל החלטה שאקח תהיה רק "בכאילו". אני מוכנה אמנם לשלם שכר לימוד להכשרה חדשה, למשל, אבל קשה לי לקבוע כמה. יש לי הרגשה שחוסר ההחלטיות שלי נובע מזה שה"זה" שלי עדיין לא יושב עליי טוב ואני לא משוכנעת במה אני רוצה להשקיע. במלים אחרות, נראה לי שעדיין ה"זה" שלי הוא יותר בגדר השתעשעות במחשבה מאשר בגדר החלטה.
למזלי בהמשך הפרק פורטגנג מציעה גם אסטרטגיה נוספת: להתחיל להתנסות בקטן, כלומר להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים, להשקיע באופן חלקי בכיוון החדש, ולראות לאן נושבת הרוח. זה נשמע לי הרבה פחות מפחיד אבל לא הוריד ממני את הספקות בקשר ל-"זה". |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אפשרי.
אולי להתחיל עם קבוצה לא גדולה מידי פעם בקטן ולרארותלמה יתפתח?
אבל את ראש הממשלה, נכון?
כן, קל יותר לעשות צעדים קטנים.
לא מבינה גדולה בפיננסים
זה תפקידו של שר האוצר שלי
מבינה אותך לגמרי
טוב שיש עוד אלטרנטיבה.