פתולוגיות שונות של קרישת דם ותופעות בהן קרישת הדם מופיעה בצורה מוגברת ולא סדירה, מצריכות התנגדות לתהליך הקרישה או פירוק מהיר של קרישי הדם שנוצרו באופן ספונטני ולא רצוי או כתוצאה מקרישה מוגברת במחזור הדם. תרופות נוגדות קרישה נועדו למנוע קרישת דם או לפרק קרישי דם שמהווים סכנה מיידית לאיברי גוף ובמקרים אקוטיים לחיים, וגורמים לשיבוש של ההומאוסטוזה - האיזון הטבעי של מחזור הדם.

ניתן לחלק את התרופות הנוגדות קרישה לשלושה סוגים עיקריים - תרופות מעכבות קרישה, תרופות ממיסות קרישים, ותרופות המעכבות את היוצרותם של חומרי קרישה.

תרופות מעכבות קרישה

תרופות אלו פועלות במטרה לעכב את האגירה (אגריגציה) של טסיות הדם שנקשרות לקולגן המצוי בדופן כלי הדם. תרופות מעכבות קרישה ניתנות במקרים בהם ניתן לצפות אירועי קרישת דם מוגברים מראש כגון ניתוחים כירורגיים נרחבים כגון ניתוחי מעקפים, וללוקים במחלות ותסמינים שונים הגורמים לקרישה מוגברת.

אחת התרופות הנפוצות בעיכוב אגירה של טסיות דם היא האספירין. אספירין גורם לעיכוב ביצור של פרוסטגלדינים האחראים על עידוד אגירה של טסיות הדם בתהליך הקרישה. במהלך השפעול של טסיות הדם משתחררים פרוסטגלדינים מטסיות הדם עצמן וקוראות לטסיות נוספות להצטרף לקרישה. בעת מתן אספירין מופסק תהליך יצירת הפרוסטגלדינים לגמרי, ועל מנת לחדש תהליך זה יש לחכות כעשרה ימים, המהווים את מחזור חיהן הממוצע של טסיות הדם.

תרופות ממיסות קרישים

תרופות אלו נקראות גם תרופות טרומבוליטיות. טרומבוס משמעו קריש דם, וליטי משמעו ממוסס ומפרק. תרופות טרומבוליטיות ניתנות בטיפול בו מתגלים קרישים מסוכנים ולא רצוים כמו במצב של שבץ מוחין, תסחיפי ריאה ואוטמי לב על מנת לפרק ולהמיס קריש דם המהווה סכנה מידית לחיו של האדם החולה.

בתחום זה נפוצות התרופות המעודדות הפעלה של פלסמינוגן ההופך לאחר אקטיבציה לפלסמין. חלבון פלסמין אחראי על פירוק חלבון הפיברין ממנו מורכב קריש הדם.

סוג נוסף של תרופות הינו הסוג המכיל חומרים הפועלים ישירות לפירוק חלבון הפיברין שממנו מורכב הדם.

תרופות לנטרול פקטורי קרישה

בסוג זה של תרופות קיימות שתי תרופות עיקריות.

הסוג הראשון גורם לעיכוב בתהליך הפחמון המתרחש באנזימים הנוצרים בכבד וגורמים לקרישה. פקטורי 2 ,7 ,9 ו - 10 הנוצרים בכבד מחויבים בתהליך של פחמון על מנת להפוך לפעילים. תרופות המעכבות תהליך זה גורמות לפקטורי הקרישה הללו להיות לא פעילים ובכך לעכב תהליך של קרישת דם במקרים של קרישה מוגברת.

במקרים דחופים ואקוטיים בהם נשקפת סכנה לחייו של חולה ניתן לטפל על ידי מתן של אנזים ההפרין לחולה. אנזים זה נקשר לאנטי טרומבין המפרק את הטרומבין האחראי לייצורו של הפיברין, המהווה חלבון מורכב שממנו עשוי קריש הדם. פעילותו של האנטי טרומבין בהתרכבות כימית עם ההפרין מואצת פי 1,000 ותגובתו מהירה ביותר.