צטט: הפיה הנרדמת 2010-06-02 16:34:32

פניני יופי, מטבעות של רוך (או: למה לשמוע את בועז כהן ב-88FM)

פניני יופי. מטבעות של רוך (או: למה לשמוע את בועז כהן ב-88FM)

שמי מיקי ואני בועזקוהולית,

או: 4 שירים שיעשו לכם את היום (וקטע ספרותי אחד)

כמה שפר עלינו מזלנו שיומיים אחרי שהוצגו בפנינו הנדהמות, פניה הפחות נאות נאותות ונאורות של המדינה, מופיע באחת מתחנות השידור (הממלכתי), גם מצג של יופי שופע אהבה למוזיקה לאדם ולספרים

מצג ששמו: בועז כהן שמשדר לכולנו בכל בוקר ב 8 ב 88fm ומזכיר לנו לא אחת לא מעט ולא רק לפרקים את היופי והייחוד הרב ששטף פעם וצבע כל בוקר בתחנה ההיא הזכורה לטוב, באור יקרות אור גנוז שלעולם לא יכבה..

תוכניתו הבוקר כללה כמה וכמה פניני יופי בלתי מלוטשים ראשוניים והזכירה לי מדוע אני שבה להאזין לו תמיד ושוב ושוב. היו שם כתמיד שירי אהבה שירי רגש שירים נפלאים שממלאים את הלב רינה דיצה וגילה ומטבעות של רוך - שירים ששוטפים ומחדשים ומטהרים את הנפש בימים פחות זוהרים שבהם אירועים משבשים את הראייה והדעה הצלולה.

אהבתי במיוחד ארבעה שירים:

האחד – שיר חדש מאוד (שייצא רק באמצע יוני) של אד הארקורט - (Do As I Say (Not As I Do שממש עשה לי את הבוקר, פקח לי את העיניים ואת האוזניים והחזיר את הצבע ללחיים את האמונה בטוב וביופי וגם בו, באד הארקורט עצמו.. והיה לו שם כה מיוחד ויפה:

 Do As I Say Not As I Do

השני  - שיר חדש של "The National" בשם Sorrow - שיר שכל כך אהבתי שלא הפסקתי לחשוב על משמעותו  - על איך אנו מעדיפים לפעמים (או על פי רוב) להתבוסס במדמנת האהבה המתוקה-חריפה-מרירה ולכתוש לעצמנו את האיברים הפנימיים ולהתייסר, במקום פשוט לקום להתגבר ולהחליט: שכחתי אותו / אותה.

השלישי – שיר ישן נושן (שהבנתי שהושמע באדיבות יואב קוטנר הדגול), Bony Rose  של דני בדרוק, אמן שפעל בשנים 1978-1979, מעולם לא הוציא תקליט, ונעלם אל תהום השכחה. לשימעו של השיר "בוני רוז" (שאפילו צעד במצעד הפזמונים הלועזי של גלי צה"ל בשנת

1979) פשוט עצרתי את ענייני השוטפים ונשטפתי אל עולם ישן נושן חסר דאגות בו רק רדפנו עיוורים סומים יחפים וחסרי נשימה אחרי נותני החסות של אהבתנו - אנשים, שירים, ציפורים או ספרים שהפעימו אותנו עד היסוד, יותר מכל דבר אחר שראינו / שקרה לנו במציאות שלנו הקטנה. פתאום העולם הקטן שלנו כה גדל התרחב והתעצם ונהייה זוהר ומלא שלווה ואופוריה וצפן בחובו הבטחה לטוב וצדק ויופי, את כל זה משלח בועז כהן בקלילות האופיינית לו, כבמטה פלא, בשיר אחד במיוחד, זה היה השיר שעשה לי את היום כולו.

יותר מאוחר הקריא בועז קטע מספר של מרסל פרוסט "על הקריאה" (תרגום: ארזה אפלרויט, הוצאת "כרמל" 2003) שדבר / נתן אותה תחושה נעימה מיני קדם.

הרביעי -  שהתחבר לו לבועז אל השיר השלישי באופן זורם מתגלגל וטבעי (הייתי רוצה לשמעו עוד עורך מוזיקאלי אחד בתבל ששני שירים כאלה זורמים לו בטבעיות זה אחר זה) שיר ישן ונפלא שאינו מאבד את יופיו מעולם למרות עשרות השמעות "שמיים צפוניים" – ניק דרייק.

גם השיר האחרון איתו סגר בועז את התכנית היה יפה אם כי קלע יותר לטעם ההמונים, כפי שבועז סיפר "לא מפסיקים להתקשר אלי כשאני משמיע אותו" לא ממש לטעמי שלי אישית. זה היה: I could sing of Your love forever של Delirious

עשו לעצמכם טובה והאזינו לבועז כהן  בין 8-10 בכל בוקר יש עוד משהו טוב ב 88fm אל תשכחו אחרי כן להודות לי.