כותרות TheMarker >
    ';

    מותרת לאדם

    למרות ואולי בזכות הכיסוי החיצוני זה בלוג הכי אמיתי שיש. על החיפוש, על הכמיהה, על מציאת המפתח למסתרי הלב. זאת אני: חצי חיים חייתי בשאול אירחתי להדס לחברה, השעמום הרג אותי אז החלטתי לעלות למעלה אליכם החיים.

    הדרך לשם מעייפת

    7 תגובות   יום חמישי, 3/6/10, 00:09

    מעייפת הדרך שלי לשם. נראית רחוקה מתמיד.

     

    מרגיש כמעט בלתי אפשרי לחיות במצב שנמצאת,

    גם בן האנוש הכי עצלן וחסר מוטיבציה יתקשה לשרוד אותו,

    מעין לימבו של חסרי המעש והאבדון, אלו שרוצים עוד מהחיים.

    ואף אחד לא מבין אותם, לא מקבל את דרכם.

    המעגל של השינה שסובבת אותי בלי הכרה,

    קמה מאוחר, לוגמת את היום מאוחר, אולי מדי,

    הולכת לישון בשעות הקטנות של הלילה, ומשועממת,

    לא מרוכזת בספרים, חצי בוהה בטלוויזיה,

    נגררת לראות סרטי כלום ושות' על מה שהוא לא המציאות,

    איפה בחיים שלנו הגיבור יורה בארוסתו למוות ומתאושש בדקה וחצי?

    איפה בעולם שלנו יש סוף שמח והוליוודי?

    חורשת את האינטרנט בחיפושים אחרי אתרים שעדיין לא הומצאו,

    מנסה לשכנע את עצמי שמסוגלת לעשות את העבודה הסתמית והאפורה.

    ואז מתנערת, מרימה את הראש, מסרבת להתייאש,

    רק לרגע, ושוב שוקעת בדממה.

    דממת המובטלים שאיבדו את הדרך.

    לעתים מנסה להזכיר לעצמי מדוע כבר לא שם,

    כמעט כל יום מחפשת את קרן האור שתיתן רסיס תקווה,

    מחפשת את האמונה שחייב להיות טוב, עבורי, לעצמי, בשבילי.

    מנסה לא ללכת יותר מדי קדימה עם המחשבות,

    לא לחשוב על המינוס שתופח, על המשכורת האחרונה שלא הייתה מה שציפיתי,

    על הפיצויים שישתחררו והתגמולים שייפדו כמוצא אחרון לגמור עוד חודש,

    על ההלוואה לבנק וההלוואה לאוטו וכרטיס האשראי ששוב חורג,

    משתעשעת ברעיון אוטופי על לימודים,

    אל דאגה, לא עובר את שלב המחשבה המשוטטת במרחבי המוח,

    לרוב נבלמת ע"י אחד מהתאים האפורים שעדיין לא שקע בתרדמת.

    שוקלת לשניה וחצי לעבור לאילת, לצפון, ליקום מקביל אחר,

    אז מה, עוד בריחה אלה?

    BEEN THERE, DONE THAT

    ואז מה?

    יותר מדי מחשבות שמשתלטות על הגוף ולא נותנות מנוח,

    הפיות של ארטמיס צדות אותי כל לילה מחדש.

    ואני טרף קל, מעוז הפסימיות והייאוש שולט בי.

    עד שיגיע משהו אחר, משהו טוב.

    בלי אופטימיות בפוסט הזה.

    לא מזמנת לעצמי את הטוב, כי הוא פשוט לא פה.

    לא כרגע, או שעדיין לא.

    מותר לי גם את זה.

    להגיד שלא טוב לי, בלי שהעולם ינסה להוציא ממני בכוח אופטימיות.

    רוצה את בריכת הסבל שלי לעצמי בלבד.

    לא מזמינה אף אחד להשתכתשך איתי בתוכה,

    וגם לא לייבש אותי מטיפות האימה, הייאוש והפחד.

    ההתפלשות בדאגה לעתידי היא הזמנה לבודדת,

    ההתמרקות וההיטהרות היא רק עוד אופציה עבורי,

    זאת המציאות הפרטית שלי:

    ללכת, ליפול, לקום.

    להמשיך ללכת, עד שאדע לעצור.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/6/10 23:26:
      *נייס v נייס
        4/6/10 22:50:

      צטט: גליה א 2010-06-04 22:12:44

      אם כל הכאב נהניתי מאוד לקרוא אותך והזדהתי גם...

      את תמצאי את קרן האור שתביא רסיס לתקווה

      יקירה, הסתכלי על חצי הכוס המלאה ותאמיני

      שיהיה בסדר.

      הדברים שאת עוברת, עוברים אותם אנשים רבים.

       

      טבעי למדיי, אנחנו בני אנוש, יש עליות, יש ירידות

      אבל זכרי!

      תמיד ירידה היא לצורך עלייה...

      מאחלת לך מכל הלב הצלחה רבה בכל מעשייך

      שבת מבורכת יקירה :-)

      ואו גליה, ריגשת אותי. תודה על התגובה האמפתית.

       

        4/6/10 22:12:

      אם כל הכאב נהניתי מאוד לקרוא אותך והזדהתי גם...

      את תמצאי את קרן האור שתביא רסיס לתקווה

      יקירה, הסתכלי על חצי הכוס המלאה ותאמיני

      שיהיה בסדר.

      הדברים שאת עוברת, עוברים אותם אנשים רבים.

       

      טבעי למדיי, אנחנו בני אנוש, יש עליות, יש ירידות

      אבל זכרי!

      תמיד ירידה היא לצורך עלייה...

      מאחלת לך מכל הלב הצלחה רבה בכל מעשייך

      שבת מבורכת יקירה :-)

        4/6/10 21:20:

      צטט: story4u 2010-06-03 22:53:45

      זו המציאות של רבים וטובים. ללכת , ליפול , לקום ולהמשיך הלאה. 

      זה מסלול שהחיים מזמנים לנו ויצר ההישרדות שלנו חזק מהכל ...

      תהיי חזקה. 

      לטעמי האישי, הישרדות זו לא דרך לחיות את החיים. אני לא חיה בג'ונגל אבל זה עניין של השקפה, יש היגידו שחיים בג'ונגל. מעדיפה להאמין שאמצא דרך אחרת לחיות מאשר לשרוד, את זה עשיתי ועושה והאמת? התעייפתי.

       

        4/6/10 21:18:

      צטט: שם המשתמש כבר תפוס 2010-06-04 20:05:08

      עוצמתי. מרגש. הרגש המתואר..כל כך כל כך מוכר...

       

      לפחות מוכר למישהו... :)

      עוצמתי. מרגש. הרגש המתואר..כל כך כל כך מוכר...

        3/6/10 22:53:

      זו המציאות של רבים וטובים. ללכת , ליפול , לקום ולהמשיך הלאה. 

      זה מסלול שהחיים מזמנים לנו ויצר ההישרדות שלנו חזק מהכל ...

      תהיי חזקה. 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ela34
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין