תמונת הפרופיל שלו צדה את עיניי. משהו במבט.אז הקלקתי ובאתי להיכל הבלוג שלו ובלי שתכננתי מצאתי את עצמי נשאבת מסקרנות. קוראת את כתביו ומנסה להבין איך האיבר המדליק הזה שלו,המוח, עובד. מצאתי שנינות,רגישות וקורטוב של חוסר יציבות. בדיוק כמו שאני אוהבת. בספק מציצנות וספק עניין כתבתי לו תוך שימת לב מוקפדת שלמילים.ככה מזוקק .וזה מרגש. הוא השיב ובתוך כך נענה ליריית הפתיחה של פלרטוט ווירטואלי. בין הודעה אחת למשניה חולף לו הזמן למחשבה ומעביר איתו את היום. בערב כבר המשכנו ווקאלית.לשיחה קולחת. שוב הריגוש הזה הולם בי,מטלטל.מדיר שינה גם אחרי שהשיחה תמה. וכך שוב ושוב,שיחות ארוכות ארוכות.מצאתי את עצמי מתמסרת לנימת הקול המשתנה בהתאמה.לשקט שבהאזנה ולדמיון המגע העתידי שלו. קבענו להיפגש. הזמין אליו.לקווה וסושי אבל לי זה לא ממש היה משנה. כי לי היה תנאי. רציתי בליינד דייט פשוטו כמשמעו. עם סרט שיקשור את עינינו ככה הלכה למעשה. הוא הסכים וענה "גם לי יש תנאי" אבל לא הרחיב.גם לא שאלתי.
"מה חשבתי לעצמי ,סיננתי תוך כדי לחיצה על האינטרקום. לא יכולתי לשמור על חשיבה יצירתית לתחום אחר? כמו ..כל דבר?! מקטרת לעצמי תוך כדי קשירת הסרט על עיניי. איך אדע אם הוא עומד בהבטחה גם?" נקשתי על הדלת, ביצירתיות, אלא מה? וקראתי לקראתו "חסמבה" ,משום מה שמעתי רק את עצמי צוחקת.ומשתתקת באחת. "אתה כאן?" ידעתי את התשובה. הרגשתי גם בלי שום מגע. "ממש לידך" הוא לחש.והנשימה שלו ליטפה לי את התנוך. "נעים מאוד,הייתי לוחצת לך את היד..." אמרתי תוךכדי הנפת ידיים לכל הכיוונים ובתוך כך כמעט וסטרתי לו. נתקלתי בגופו בגסות כמעט. "אופס,סליחה" ומיתנתי את המגע אט אט עד שהפך למעין לטיפות קטנות. אצבעות מתרגשות מרפרפות על כולו.על החזה הבנוי לתלפיות,הכתפיים הרחבות ,זיפיי הפנים,האף. נתקלתי בסרט שקשור לעיניו וחייכתי לעצמי (ולאינסטינקטים שאמרו לי לבטוח בו). "אממ אתה הרבה יותר יפה במציאות" מצאתי את עצמי מחייכת את החיוך הכי יפה ומיותר שלי. ככה אחרי שניות ארוכות של שתיקה. מרגישה את השמיעה שלי מתחדדת ,שומעת את הנשימה שלו. מריחה אותו. "בואי ,אערוך לך סיור בבית" (ואני חשבתי שאני מצחיקה...).הוא אוחז בידי ומוביל אותי כמה צעדים קדימה."זה הסלון"."איזה קטע גם לי יש ספה כזאת" (ממש מופע קומי) מגייסת בדיחות עיוורות (וגם טפלות בוא נודה) כדי לשחרר קצת מתח. "ששש את מפריעה למדריך" סובב את גופי "פני שמאלה,אל דאגה ,אני ממש מאחורייך" אומר ונצמד. מרגישה את נשימותיו החמות, מרחרח את עורפי, מסניף את ריחי. ידו מונחת על מותני בנינוחות, כאילו זה מקומה הטבעי, רכושו הפרטי.אחיזתו איתנה ובטוחה תוך כדי הליכה, אצבעותיו לופתות את עצם האגן שלי, משמשות משענת ללחץ הגובר בי ליפול קדימה.הליכתי נבלמה,נדמה שזאת המיטה. כמו מכושפת,ובתאום מוחלט, הרמתי את ידי בזמן שהוא קילף ממני את השמלה.התנועות שלו הסגירו את התדהמה הקלה כשגילה שתמה עבודתו .לא לבשתי כלום מתחת. אוויר המזגן הקריר וההתרגשות גם יחד צמררו אותי,הרגשתי את עור הברווז והפטמות הזקורות המתקשות עוד. "אמממ" נהמתי וכמו בלחיצת כפתור ההדיפה שלו שחררה מתח עצום שהצטבר בי בימים האחרונים תוך שיחה איתו ,מתח שנבנה כשכרכתי את הסרט על עיניי והתעצם עם המגע –לא מגע שלו. החלתי מניעה קלות את הישבן מעלה ומטה,דרוכה ומצפה לבאות.שניות ארוכות ומייסרות עונג עוברות. ידיו עוברות על רגליי, גולשות בליטופים עדינים, מתעכבות על העור העדין מאחורי הברך,ממשיכות מעלה לאט, מתקרבות לחיבור בין רגליי,מטפסות על תלוליות הישבן ולשות בעדינות את בשרי, כך הן ממשיכות עוד מכניסות אותי לטראנס של מגע.הן עוברות דרך מדרון גבי,פונות הצידה לעבר המותניים ונאחזות שם. "יש לך תפסנים ייעודיים לידי, נולדת לזה, אין לך שום ברירה, את בידי" הודיע והתקרב אלי עוד. מריח וטועם נקודות לאורך גבי, מרפרף על חוליות עמוד השדרה, "זו אוטוסטראדה פרטית משלי, בשבילי" אני מתנשפת בתגובה, נשלטת וכנועה. מרגישה את ידיו מפרידות את פלחי הישבן . האוויר הקריר על הרטיבות שלי נעים ומעורר, לפתע אני מרגישה את איברו מפלס דרכו בשביל שנוצר, מחליק כמו אוניה מפלסת קרח, מתקרב עוד ועוד אל הכבשן הבוער שבין רגליי. הוא מתחכך בי, ונלחץ לישבני,לרקמה בין החורים , מדלג מעלה, אבל לא נכנס, רק מתחכך בי, אני מתחילה לאבד עשתונות ולא יודעת כמה אוכל עוד להמתין, אבל נאמנה לטירוף החושים,לא עושה כלום בנידון. כמו נמרה רעבה שולחת ידיים ואוחזת חזק בישבנו והודפת אלי לכדי חדירה עמוקה. "כןןן!! בדיוק ככה" אבל נדמה היה שאני צריכה לקחת את השליטה לידיים אחרת הוא יתעלל בי עוד שעות. על אף משקל גופו הצלחתי להתהפך מתחתיו בזריזות ולשלב רגליים סביבו חזק, כאילו כדי לסמן שטקס חילופי הגברי תם הרגע . "החוקים משתנים" אמרתי בקול נחרץ והדפתי אותו אל גבו למיטה ועברתי לשבת מעליו. ברגליים כרוכות סביב האגן בלעתי אותו בקרבי עמוק עמוק.מרגישה אותו ממלא אותי.הנמכתי גובה וקרבתי אל פניו. תוך שידיי נשענות בכובד משקלי על ידיו.החלתי מחככת פנים בזיפים שלו,מרחרחת, מוצצת את השפתיים שלו, את הלשון.הנשיקות שלו טעימות לי. מגישה לו פיטמה למציצה, הוא נושך אותה קלות . בלי משים החלתי להניע את האגן בתנועות עגולות שהפכו תדירות יותר ויותר ,חזקות יותר ויותר. ומרטיטות יותר ויותר. מרגישה את המתח שנבנה בבטן התחתונה נהדף אליו וממנו חזרה אלי. זה היה מחול מסעיר חושים וארוטי ,הטוב שבדייטים שחוויתי. בשתיקה גמורה. אחרי שנשימותינו הוסדרו ,התרוממתי מעליו , איתרתי את שמלתי,התלבשתי וגיששתי את דרכי החוצה.
כמו סומא מאור השמש על אף שעת הערביים המאוחרת ,נתקלתי בו מופתעת בלובי הבניין. לרגע לא הייתי בטוחה בכלל שזה הוא אבל הספק הזה נמחה מליבי כשריחו המוכר דגדג באפי. בידו האחת אחז בקווה ושקית הסושי ובשנייה במחצלת. "וזה התנאי שלי" אמר וחייך. |