בטיפשותנו הגדולה אנחנו מסייעים לחמאס לבנות את הנרטיב שלו ומרחיקים מאיתנו את כל ידידנו. בהמשך קטע מוויקפדיה על ספינת המעפילים "ארבע חירויות" אני יודע אין מה להשוות, אז היו באוניה ניצולי שואה ועכשיו "מחבלים (לא חמושים) ואנשי אל-קעיידה (ללא נשק חם או חגורות נפץ)" אני אפילו מוכן להסכים שההשוואה היא "חילול קודש ופגיעה בזכר גיבורים".
אך בכ"ז אולי אם נחשוב קצת יותר, נבין איך העולם רואה את מה שקרה ונפסיק עם ה"צדקנות" הפטריוטית שלנו. אולי נבין שהבריון השכונתי יהיה תמיד חשוד ואשם גם כשבמקרה מסוים הוא לא אשם. ונבין שהגיע הזמן להפסיק עם הכוחניות (דבר שייתן לנו יותר כוח).
מוויקיפדיה: האונייה הפליגה בתאריך ה-23 באוגוסט 1946 מנמל בוקה דה-מגרה שבאיטליה... ב-2 בספטמבר התגלתה על ידי הבריטים כ30 מייל מחופי תל אביב. שלוש משחתות בריטיות הקיפו את הספינה וכ20 חיילים עלו עליה בחיפוי של סילוני מים ויריות הפחדה. מעפילי "ארבע חירויות" נערכו מבעוד מועד בשלוש חזיתות על סיפון האונייה. על הכוח בחרטום פיקד אלי זהר, על הכוח בסיפון פיקד פטר הופמן ופבי גבר התייצב בגשר הפיקוד ומשם ניהל את המאבק. החיילים הבריטים על סיפון האונייה נאלצו להתמודד עם התנגדות קשה. המעפילים זרקו עליהם מכל הבא ליד(חפצים, קופסאות שימורים) וזרקו את נשקם של אחדים מהם לים. קבוצת חיילים נוספת חברה לכוח על סיפון וכבר שלוש שעות של מאבק הכניעה את המעפילים. במהלך המאבק קרבה האונייה לחוף ושנים עשר נוסעים קפצו מהספינה במטרה לשחות לחופי הארץ, אולם הבריטים תפסו עשרה מהם. עם תום העימות העניקו הבריטים סיוע רפואי לפצועים, אשר 13 מהם נזקקו לאשפוז. יחס זה של הבריטים, יחד עם תשישותם הרבה של המעפילים, מנעה מהם התנגדות נוספת בעת הגירוש מהארץ. |