זה מוזר וזה מעצבן וזה מפריע לה לצוף. המשפחה הזו עושה לה רעש. הילדים שלהם מקרקשים לה באוזניים והיא מרגישה שעוד דקה קטנה שערותיה יהפכו לנחשים מתפתלים ועיניה יצמיתו אותם לאבני הגינה. רק אז תחזור לה השלווה.

הטינקוסים עברו לבניין לפני שלושה שבועות. שבט שלם על כלבם המדובלל, טפם המנוזל וריח הבישול החזק שנתפס לה בוילונות, בבגדים, במילים, בהכל. הקירות העבים לא יכלו להכיל את עוצמת היותם והעבירו את נוכחותם אליה דרך מלט ולבנים היישר אל שלוותה שעד אותו זמן הייתה בלתי מופרת. הם סדקו את מצחה שהיה מטויח ולבן, וחרצו בו קמט נוסף של מיזנתרופיה ממוקדת.

היא שנאה בהם הכל עוד לפני שראתה אותם. את הסטקאטו של רגלי הילדים על המדרגות, את הצחוק הרם של הגברת כאילו שכל האוויר מסביב שייך רק לה, את הקול המבעבע של האדון ששילח אל רקותיה כדורי דומדום של חרדת ניפלשים.

כשהדלת נרעדה מדפיקה לא מוכרת, היא טופפה ברגל גרובה להציץ בעינית. בנשימה עצורה היא העמידה פנים שהיא בכלל לא בבית. מהצד השני עמדה הגברת ומה שנראה כמו מנחה של מזון בידיה. היא נרעדה וכיסתה את חור העינית בכרית האצבע וחיכתה שתלך. היא הלכה. אבל היא גם חזרה.

מבט למראה. השיער מיושר. העיניים ריקות. היא לא תעבור את סף הדלת. המנחה תתקבל. תוכנה ייזרק אל הפח ובידיים משוריינות כפפות היא תשטוף את הכלי הזר. המכוער. היא לא תחזיר. היא תשים בשקית ותתלה להם על ידית הדלת וסוף לסיפור. היא פותחת את הדלת וכמעט מועדת על החיוך הגדול ממולה. חוסר שיווי המשקל כנראה גרם ליד שלה להחוות תנועת ברכה כי הגברת נכנסה בלי להסס.

הגברת הניחה את הכלי במרכז השולחן במטבח. קציצות, היא אמרה. תאכלי, את נראית חיוורת. סופיה, היא המשיכה ואמרה והיד שלה נמתחה לעברה כמו נחש.

גלדיס בלעה רוק יבש והושיטה יד שקפקפה. היד שפגשה את שלה העבירה בה זרם של חום ונשכחות. בועה מין העבר צמחה בראשה ובתוך הבועה מרחפים אמא ואבא וברוך ואפרים התאומים. היא מרגישה לא טוב ומתיישבת. סופיה מגישה לה כוס מים ומחזיקה לה את היד. בשתיקה. בשתיקה נינוחה שגלדיס מתחילה להתנועע קדימה ואחורה ומהדקת את האחיזה שלה בסופיה.

אחרי שסופיה הולכת גלדיס מוציאה צלחת פרחונית  ומחלצת שלוש קציצות בשרניות. היא אוכלת בשקיקה וכל מתיה מתאספים מסביב לשולחן. השיחה קופצנית וצחוק כתום מנקד אותה לכל האורך. הם נראים כל כך טוב. בוהקים וורודי לחיים.

גלדיס הביאה מרק לטינקוסים. סופיה הביאה לגלדיס קוסקוס. וככה הלכו הסירים הלוך וחזור ומתוך קרקוש המזלגות עלה אד חם ומתוק  של חיבה.

לסופיה יש מפתח לדלת של גלדיס ולגלדיס יש מפתח לדלת של סופיה. הילדים אוכלים אצל גלדיס אם סופיה איננה וגלדיס אוכלת עוגת תאנים אצל סופיה כדי להתחכך בחום הזה שלה.

אצל גלדיס גדל השקט בראש. הוא חונק צעקות ובכי. הוא מרכך חבטות. הוא מחליק לה את הקמט במצח אבל זולג לה לעיניים ומדליק בהן נגוהות נשמה וזה טוב לה, לגלדיס. הנשמה שלה רעבה וסופיה לא תיתן לה ללכת רעבה. אף פעם.