עמוקה בזמנו אבל היא הותירה את רישומה לאורך שנים רבות. בשנות ה-70 "בצלאל" האקדמית, על כל מחלקותיה,היתה פזורה על פני כל העיר ירושלים. מפגש רב מחלקתי התקיים בעיקר בלימודים העיוניים שנערכו בבנין הראשי ברח' בצלאל,וכמובן במסיבות.כן,במסיבות הכי טובות, כייפיות וסוערות שהיו באותה עת. פ. למדה במחלקה לעיצוב גרפי ואני במחלקה לעיצוב סביבתי ותעשייתי. שם,בלימודים העיוניים נקשרה נפשנו למרות שבקושי החלפנו מילה. באותם מפגשים מועטים נהגנו לומר "אנחנו שנינו מאותו הכפר". לא ידענו אז למה אמרנו את המשפט הזה,אבל ברבות הימים למדנו להכיר באיכותו של אותו משפט ועד כמה הוא קרוב למציאות היומיומית.
במשך השנים נדדתי מעיסוק לעיסוק,עד שפתחתי סטודיו עצמאי. זמן מועט ביותר לאחר פתיחת הסטודיו ראיתי את פ. בפתח הדלת. לגמרי במקרה הגיעה מבלי לדעת על קיומי.תיק עבודות בידה, עיניים ענקיות פתוחות בפליאה וחיוך רחב שופע מקדם את פני. חיבוק אוהב מלטף מטלטל אותנו כה וכה.וכקסם שעדיין מרחף מעלינו אנו אומרים "אנחנו שנינו מאותו הכפר". פ. מספרת לי שהיא שמעה על הסטודיו והיא באה כדי לבדוק אפשרויות ביצוע לתערוכה במוזיאון.
שנים רבות עברו מאז אותו מפגש מחודש.למדנו להכיר אחד את השני, על שיגיונותיו ושיגעונותיו,(לעוסקים באמנות יש את הקטע הזה). הרבה תהפוכות ותערוכות,בארץ ובחו"ל, עברנו ביחד.עם אוכל טוב וייןאדום לרוב. אותו קשר נפשי עמוק וישן ליווה אותנו לאורך השנים,ושבו גם למדנו לדעת כי בילדותנו גדלנו בשכנות אחד ליד השני.היא בכפר ואני בעיירה שכוחת אל, (אי של שכחה).
עד היום נפלאה מבינתי הקשר בין שני עולמות שונים באמירה הקסומה "אנחנו שנינו מאותו הכפר". ולא ידענו כמה קרובים רחוקים היינו מהמקומות שמהם באנו. ועד כמה קרובים קרובים בנפשנו נשארנו.
לפני שבוע פ. עמדה בפתח הדלת לסטודיו עיניה טרודות,כבויות שפתיה קפוצות.שערותי סמרו,כל נים בגוף זעק.הלב הלם,לשוני אלם.
יש לי סרטן פ.אומרת רועדת .רגלי כשלו,האדמה מתחתי בוערת . חיבוק אוהב מלטף מטלטל אותנו כה וכה.דמעות זולגות,קולחות, ובאותה עת מנקות. נפשי נסערת מטלטלת אינה מוצאת משענת.אני לא יודע את נפשי מצער והרי אני צריך לעמוד בסער.לסעוד אותה במכאוביה. אל הכימו היא הולכת, ומחשבותי רצות אחריה.אני חש מבולבל וחסר אונים.איך נותנים כתף,משענת?מה עושים,מה אומרים? השאלות רודפות זו את זו בעלטה כבתוך חלום בלהות. זה לא חלום זו מציאות,ואני תיקווה שהיא תעמוד בפרץ ותשוב בריאה במרץ. וזה לזו נאמר "אנחנו שנינו מאותו הכפר". |