בין הבדים
פוסטים פופולאריים
-
זה לא טריקו – זו סימפוניה
18/7/10 | 7026 צפיות
-
יש אלוהים?
29/6/11 | 1820 צפיות
-
מה קורה כאן? ומה אנחנו יכולים לעשות?
18/12/11 | 1055 צפיות
-
בגד או בגידה? (פוסט שישי בסדרה)
25/8/10 | 3677 צפיות
-
לא מערבבים משפחה בעסקים (?)
13/4/10 | 899 צפיות
-
מה ללבוש?
15/11/10 | 3873 צפיות
פוסטים אחרונים
- על יחסים ויחס 23/8/14
- הייתי בגן-עדן 4/10/12
- הרגל של אישתו כואבת להם 26/1/12
- בדיוק היום לפני שנה 15/1/12
- ג'נראל-פיס ג'וניור 23/12/11
- מה קורה כאן? ומה אנחנו יכולים לעשות? 18/12/11
בימים האלה אין מלך בישראל
(ליה לא פוחדת ממלחמות - היא מפחידה אותן) -בודאי, מותק, בלילות אני ערה... -אותי הפחדים מעירים. אני יוצאת מדעתי מכותרות העיתונים והשיח על המלחמה... יאפ. יומיים שלושה לא התעדכנתי והמלחמה בפתח? -בינינו, אני משיבה לה, עדיף שתפחדי מתאונות דרכים. אני מרגישה שהיא לא קשובה וממשיכה בשלה: -יפלו טילים בתל-אביב. רחובות שלמים יהרסו... האסלאם מתפשט בכל העולם... לאורך כל ההיסטוריה היהודים נזרקו מכאן... אף אחד לא יעזור לנו... זה סופה של המדינה! לא הייתי קשובה למצוקתה ועניתי לה: -כתבה אחת בעיתון שינתה את תפיסת עולמך? עשיתי טעות נוראית! הגבתי בציניות. השיחה הידרדרה. נעמה אישה הגיונית וחזקה. בלילה הזה היא לא שלטה בעצמה. ואני? אני נעלבתי. הרגשתי שהתוקפנות מאיימת על השיחה, אך אהבתי אליה עמדה לנגד עיני ופוגגה את הכעס... נשמתי עמוק ופניתי אליה בטון מפייס: -נעמונת, מה מפחיד אותך? אחרי שתיקה די ארוכה באפרכסת שלי קולה התרכך: -אין לי כסף. מאז שרכשתי את הדירה אין לי כסף. הפדיון בעסק ירד בשבועיים האחרונים. המלחמה הבאה תהיה בתל-אביב. אין לי כסף לשכור דירה באילת עכשיו. מה אעשה עם הבנות במלחמה? הבכי חנק את גרונה: -הבנות שלי... תביני... הבנות שלי לא יעמדו בעוד מלחמה... האימה שיתקה את נעמה והיא אבדה את בוחן המציאות המופלא בו התברכה. היא השתתקה ואני אפשרתי לשקט להיות. מילים מרגיעות לא היו מועילות עכשיו. -נעמה, אמרתי, אתן לך כסף שיספיק ל-6 חדשי שכירות באילת. יכולתי לשמוע באפרכסת את נשימתה נרגעת בהדרגה. בקול שקט מאוד היא ענתה: -את זוכרת לפני שנתיים, כשהפדיון בעסק ירד, עשיתי מבצע ללקוחות... למה שלא אעשה אותו מבצע כבר מחר? והוסיפה: זה הפתרון! נעמה התעשתה: -אוף... אני כל-כך מתביישת. תראי לאן נזרקתי עם המחשבות שלי, בגלל פדיון נמוך בן שבועיים... ובקול נמוך הוסיפה: אני מתביישת בעצמי. הרגעתי אותה: -זו לא בושה גדולה, אהובתי, כולנו עוברים רגעי-אימה המעיבים על מוחנו. הלוואי וכולם היו תופסים את הפואנטה כמוך. צחוק קל השתחרר ממנה ומיד הרצינה: -וואלאק, אני מסוגלת עכשיו להבין למה קשרתי את חרדותיי הקיומיים עם דאגתי לקיום המדינה.
לילה שקט עבר עלינו. |
תגובות אחרונות
-
face
בתגובה על על יחסים ויחס
-
מרב 1956
בתגובה על ביקור באיתמר – פוסט מצולם
-
עינת עופר
בתגובה על הייתי בגן-עדן
-
גלילה ונגרוב
בתגובה על הרגל של אישתו כואבת להם
-
מטפלת באמנות- איריס
בתגובה על מה ללבוש? (1)
-
גלילה ונגרוב
בתגובה על בדיוק היום לפני שנה
תגובות (38)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תגובתך מעניינת
והיא מעלה שאלות רבות:
אולי עדיף לשאול מה נכון לנו?
מה כדאי לנו?
הפוסט מנסה להגיד שכאשר אנחנו בחווית פחד
דעתנו משתבשת
תודה עמוקה על תגובתך
ועל בקורך
ומצחיק איך כל התפיסה "שלנו" של וטוב ורע משתנה
הבוקר העיתונים הציגו חדשות טובות ע"ג השער הראשי - סעודיה תתן לנו לעבור בשטח האווירי שלה ע"מ להתקיף באיראן.
זה אמור לעודד? אותי זה רק מפחיד.
תודה רחלי
וערב נעים
ואת חברה טובה ואמיתית.
הלוואי כולם ככה....
שרון יקרה
עשית לי את היום.
מעבר לכך אכתוב לך ב"פרטי"
חיבוק גדול
גלילה היקרה,
אני רוצה להוקיר אותך על האהבה, השלווה והחוכמה שאת מפזרת בסביבתך הוירטואלית וכנראה לפי הפוסט גם האמיתית. (מה אמיתי יותר כבר לא ברור לי אבל זה דיון אחר. בעיקר אחרי המפגש ה"מקרי" שלנו בשבת).
האהבה שאת מפזרת ממשיכה להדהד אח"כ אצל האנשים אליהם היא מגיעה ואני שמחה שזכיתי להיות אחת מהם.
תודה רבה!
שרון
קנולר יקירתי
הייתי שמחה אם היית מרחיבה את תגובתך
נשמע לי שיש שם עניין
תודה על הביקור
תודה גם לך שקדיה
אם תרצה?
-אין בעיה
לליה יש אחות תאומה
וביחד
הן כוח מחץ
אן יקירתי
תענוג לקרוא אותך (לא רק כאן בתגובה)
הרגישות והעדינות בה את מעלה את הדברים ומגיבה.
הקטע שסימנתי בורוד, כמו קטעים לא מעטים אחרים בחיים,
מעיפים אותי תמיד לספרו של ויקטור פרנקל:
"האדם מחפש משמעות"
שהרי בכל מצב שאנו פוגשים
אל לנו לשכוח שיש בידינו את הזכות (שבעיני היא חובה)
לבחור!!!
תודה לך יקירה
(ליה לא פוחדת ממלחמות - היא מפחידה אותן)
גלילה, בבקשה ממך
את יכולה להגיד לליה שיש שני עמים
שזקוקים לה נואשות
להבריח מלחמות.....
איך לא חשבו על זה קודם
גלילה יקרה,
אנחנו חיים במעגלים המשתלבים ומשתזרים אלה באלה והכל, אבל הכל קשור.(נזכרתי בפוסט החכם של צזר...)
בכל אופן, החרדה מחלחלת, אנחנו כעם עוד נושאים חוויות פוסט טראומטיות מכל אירועי העבר, מהשואה ואליך,והן באות לידי ביטוי בחרדות של נעמה, בהתנהגות על הכביש, בהקצנה ובחיפוש אחר פתרון חד-משמעי וברור כי זה קשה, כל כך קשה לשאת את כל זה.
.
בודאי, רונן, יתרה מכך
אני חושבת שכולנו, מכל צדי הקו
בוחרים בכל רגע
האם להדגיש את המשותף
או להתמקד
במבדיל
תודה לך
וברוך בואך
אני חושב שכל אחד יכול להזדהות עם הפוסט הזה, משני צדי הקו.
גם מהפחד וגם מקור הרוח והנדיבות.
פבאריציו
החמישיה הקאמרית
במקום השבעייה
מצטרף לעצומה?
תודה רבה
http://www.youtube.com/watch?v=wbITddNvk_c
לילה עם ווירוס עבר עלי
חיבוק
אופיר יקירי
המשט
הסעיר את הרוחות
העלה את הגלים
וגרם לטלטלה גדולה
חרדת הקיום עולה וצפה על פני השטח
זוהי שעת מבחן
לרוח-האדם
שיש בכוחה להביא
איזון
ושקט
תודה לך איש אהוב
על תגובתך
עליך אני דלוקה
והתגובה הזאת שלך
הצליחה להוציא ממני
צחוק משחרר כהלכה
תודה לך יקירה
ולילה שקט שיהיה לך
ואותי את לא אוהבת?
לילה טוב
שטוטקה
כמה כיף לבוא לנוח אצלך בפוסטים
ולקבל קצת שפיות על הדרך
והרבה חכמת חיים
תודה על הפוסט המקסים
סוף שבוע רגוע גלילה
אופיר
תודה סטורילי
וברכות על השם החדש
שטוטקה
תודה רבה על תגובתך
והסמיילי
גלילתי
יפה כתבת
דש לנעמה
מה היא מוכרת?
:)
}{שטוטית
מכבדת את הבמה וגם את מגיביה, כתבתי את דעתי על התגובה שנכתבהמהמקום האישי שלי כתושבת הצפון.
מותר רק לכתוב יפה ומותק ומקסים?טבעי הוא שתגובה הנוגדת תביא גל של תזזית
אך טבעם של גלים לחלוף..
ולא סוחרת בסבל,ממש לא!!!
נכון ליריתוש
שמת לב שבסברס שמוכרים היום כבר אין קוצים
כמו בסברס של פעם?
יש בזה מן הסמליות עבורינו הצברים - נכון?
תודה לך על הביקור
ועל התזכורת שתמיד כדאי לחייך
דיוטימה אהובתי
לא מפתיע אותי שהתעכבת על המשפט המצוטט.
מי יתן ואפנים את הקשבתך המהדהדת
שהרי בשיחה האמיתית שהתקיימה
לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי שרק
הקשבה יכולה להועיל שם.
תודה לך אהובה
על שהדגשת את המילים הללו
(הדגשתי מילים שמדברות אלי)גלילה,
נוגע, אנושי, מעורר הזדהות -
מי מאיתנו לא עובר "השלכת רגשות" כזו,
מנושא פרטי לציבורי, או מנושא לנושא,
וצריך רק כתף חמה,
כדי לחייך שוב?
תודה.
צפונית יקירתי
במדינה שלנו קשה למצוא אנשים
שלא חשו מקרוב את מכות המלחמות.
אל לנו לסחור בסבל!!!
כיקירת-הבית הרשי לי לבקש:
כבדי את הבמה הזאת ואת
החברים שלי.
עוברים על כולנו ימים מטלטלים
רק אנחנו יכולים לאזן אותם.
אוהבת אותך
גלילה
היא השתתקה ואני אפשרתי לשקט להיות.
כשאדם במצוקה משתתק ומאפשרים לו לשהות בַּשקט שיצר, מכבדים את זכותו להקשיב להדהוד דבריו ולקולו הפנימי שיתן את המענה המתאים ביותר.
לפעמים, ואולי לרוב, לא נדרש מאיתנו יותר מאשר לשמש כיומן לבן שיחנו.
----------------------------
אקטואליה רגשית בשולי החדשות - ממוקדת וכתובה היטב!
כל המשפחה שלי גרה בעכו ובנהרייה-אני מדברת על אח וילדיו[וזה כל מה שיש לי]
אחי קיבל פגיעה ישירה בביתו והייתי שם. דווקא איזור הצפון-מוכר לי מימי שלום ומלחמה מרגע הולדתי.
עדיין הפוסט של גלילה, מדבר על השלכות של חרדות מהפרטי לציבורי ואני בכלל לא הגבתי
לחרדות מהמלחמה האמיתית.התגובה שלי הייתה רק לפן הפסיכולוגי המשליך
והוא קיים במנעד רגשי גדול מאוד אצל הרבה אנשים.בכלל בלי קשר למלחמה.
אני הבנתי את הפוסט לגמרי הפוך,איך אירועי
חרדות הקיום של חברתה שאינה מרוויחה די , מושלכות לפחד מפני המלחמה שתבוא.
וגם אם יש לך משהו להגיב על תגובתי ,אפשר היה להגיב בנינוחות.
כי במקרה הזה,
התפרצת לדלת פתוחה.מי כמוני מבינה חרדות אמיתיות[כמו משפחתו של אחי?]
כמה קל לגור ביפו כמוך ולכתוב תאוריות שכאלה על השלכות וכד', בואי פעם אחת לצפון ,וכשתחווי מלחמה ,תביני חרדה מהי
כן זה מפחיד, הלוא ידוע,האם תהיה מלחמה או לא, איזור לא יציב האיזור בו אנו חיים,כל יום יכול להיות סיטואציה של התקפה
וכן אני שמלאנית לא פחות ממך..אבל אין קשר לדעותיי הפולטיות ולחרדותייי ממלחמה שתבוא,טבעי הוא לפחד ממלחמה.\
ולך גה- פעלת נפלא, הגבת ברכות ובהבנה, כל כך נכון להיות שם כך..
תודה רבה חברה יקרה שלי
שמחה שהתחברת
הלוואי וכול החרדתיים היו
מסוגלים להכיל את ההשלכה
ולראות ברוחם,עד כמה
הם לוקחים את הכללי-ציבורי
לתוך חייהם הפרטיים
וההיפך.
עדיף להיות מכור לציפרולקס ולפרוזק
ולכימיקלים, מלחיות בחרדות קיומיות
לא כל דבר שקורה בעולם-זו שואה!
ומאידך-זה שאדם לא מטפל בחרדותיו
וזה הופך אותו להיסטרי יותר לנוכח אירועים חיצוניים
היה מאז קדמת דנא.
גם תוקפנות וכעס גדול, יכולים לבוא מתוך כעסים
לדמות פרטית כמו אבא או בן זוג/בת זוג,
ואלה מושלכים בעצם על המדינה
או על הימין'שמאל.
סוג של "ערבוב" בין הפרטי לציבורי.
מתאים מאוד לרוח הנשאת בקפה בימים האחרונים
ובעיקר לכיוונים הקיצוניים יותר
הקשורים ללימין ולשמאל הקיצוני.
אהבתי מאוד, והתחברתי.
ממש נפלא, אנה