נימי עיין בהתמדה בעלוני הכרומו הצבעוניים. התמונות המבהיקות של חופים זהובים בשקיעות ארגמן אינסופיות ואלפי קילומטרים של חול נקי ומים צלולים עוררו בו דאגה גדולה מההתחממות הגלובאלית. הזוגות האוהבים המגוהצים לבושי חאקי מבהיק וחולצות לבנות תואמות המצולמים יד ביד על גבי ספינות או גלשני רוח, יצרו אצלו חוסר נוחות ואפילו הרגשת בחילה קלה שתמיד היה נתקף בה בנסיעה. הוא לקח גלולת פראמין נגד בחילה, עם קצת סודה, והמשיך לדפדף בחוסר נחת מובהק עד שהגיע לחוברת של אמריקה הלטינית שריקה השאירה לו בנון שלאנטיות אופיינית על השידה בדרכה החוצה באותו בוקר. קוסטה ריקה נראתה לו מדינה מסוכנת במיוחד, בלתי יציבה פוליטית ומלאה שחיתות בעליל, ודווקא לשם היא רצתה לנסוע בירח הדבש שלהם.
מבחינתו ירח הדבש היה יכול להתנהל הכי טוב בסלון שלהם בדירה החדשה שאליה עברו לא מכבר. הוא בכלל לא רצה לגור בעיר בגלל הפקקים הרעש וזיהום האוויר הנוראי. אבל לריקה לא היה רישיון נהיגה, והדירה החמישים ושמונה שראו הייתה גם קרובה ליציאה לאיילון, גם במרחק הליכה מהפרקליטות, וגם ליד הפארק, שהוא הריאה הירוקה של העיר, כידוע. מעבר לכך היה לדירה יתרון מובהק סמוי שרק נימי ידע עליו. הצד המערבי שלה השקיף אל הסניף הראשי של קופת חולים מכבי ואילו מצפון מזרח ניתן היה לראות, אמנם במטושטש אבל די בבירור, את הכניסה הצדדית של בית חולים איכילוב. הידיעה הזו, ששני מוסדות רפואיים נמצאים בטווח זחילת פצוע אליהם בשעת חירום, נסכה בו הרבה בטחון.
"קוסטה ריקה מחכה לנו!" נכנסה ריקה הביתה בצהלה וקטעה באחת את מחשבותיו. "הזמנתי לנו כרטיסים לאחד עשר בספטמבר, יש דיל מטורף וזה נופל על כל החגים. נרוויח חודש חופש במחיר של עשרה ימי עבודה.""זה מוקדם מדי לא נספיק לעשות את כל החיסונים!" אמר נימי בבהלה. "לפי החישוב שלי אנחנו צריכים חודשיים לפחות לכדורי מלאריה, שתי זריקות צהבת איי ובי שצריך הפרש של חודש ביניהן, ועוד חצי שנה המתנה לראות שהכל בסדר, ויש גם את קדחת הג'ונגל הטרופי, זבוב הצה צה הדרום אמריקני והבסיסיים: טטנוס צפדינה וכלבת.""לפי החישוב הזה נגיע לירח הדבש ישר בחתונת הכסף אז אנחנו נוסעים בספטמבר הקרוב" ענתה לו ריקה בשלווה תמציתית. נימי שהיה מוכן לחכות בשקט עד אז כשיסיים עם הזריקות והבירורים למיניהם והקריאה של התראות למטייל הישראלי באתר משרד החוץ, הבין שאין ברירה והוא צריך לשנס מותניים ולהתכונן. "באחד עשר בספטמבר ממש לא כדאי לטוס, יש בלגאן לא נורמאלי בשדות התעופה והתרעות מאל-קעידה" אמר בקול ענות חלושה. משלא זכה לתגובה הוא פתח את הספר האהוב עליו- המדריך הרפואי של מרק, כדי להירגע, והחל לעלעל ספציפית בתסמינים של מחלות טרופיות בעלות סיכויי דגירה טובים בעונת הסתיו.
בעודו הופך את דפי הספר המרוטים משימוש, המשיכה ריקה לתכנן בקול רם את הטיול מן המטבח. "אני חושבת שכדאי לנו לעשות בגדול מה שאורנה ודייויד עשו. בהתחלה את כל החלק האתגרי והמעניין: ג'ונגלים יערות הגשם ומקדשים ואחר כך להיזרק על איזה חוף מקסים ולהיות בנירוונה טוטאלית, מה דעתך?" נימי החוויר קלות וענה לה "את לא חושבת שזה יותר מידי ג'ונגלים? וחוץ מזה בואי נעשה תוכנית מסודרת באקסל לפי ימים, שנראה איפה אנחנו עומדים. סך הכול זו מדינת עולם שלישי ואי אפשר לנסוע בחוסר אחריות כזה"."אוי תפסיק להיות כזה כבד, בוא נזרום עם הטיול הזה, תאמין לי יהיה פנטסטי",ניגשה אליו ריקה בחיבוק הדוק מאחור, כזה שידעה שאינו יכול לעמוד בפניו.
חודש לאחר מכן באחד עשר בספטמבר מצאו את עצמם בני הזוג ניצן בטיסת איבריה לקוסטה ריקה. ריקה קלילה וזוהרת בחאקי וחולצה לבנה כמו בכרומונים, עם תרמיל קומפקטי על הגב נראתה פשוט נפלא. נימי לקח לדרך תרמיל כבד בעל כתפיות אורטופדיות ובתוכו תיק תרופות מאובזר שנבנה מודולארית לאחר התייעצות עם רופא מומחה למחלות זיהומיות ורוקח מדופלם שכונתי :"כי ברפואה תמיד צריך חוות דעת שנייה". הטיסה עברה עליהם בקלות יחסית על אף סידורי הביטחון הקפדניים. נימי מצא את עצמו אפילו מנמנם קלות לאחר שערך סיור מקדים לבדיקת מיקומן של דלתות החירום. ריקה לעומת זאת סיפרה לנוסע שישב לידה את כל סיפור ההיכרות ביניהם ואיך לפני שהכירה את נימי לא הייתה מסוגלת להתחייב אפילו לחברה סלולארית קבועה:"הייתי ישנה אצל חברות על מזרון בסלון כשכל רכושי עלי אדמות מסתכם בתיק אחד עם כמה ג'ינסים קרועים וחולצות לבנות להופעה במחוזי. פתאום הוא הופיע לי משום מקום והפך לי את כל החיים: חתונה, בית, משכנתא, חתול.""ככה זה כולכן רוצות בסך הכל להתמסד", אמר לה הנוסע האטרקטיבי אפור השיער, וסיפר לה שהוא נוסע לפגוש בברצלונה מישהי שהייתה פעם אהובתו לטווח קצר ומכירה טוב את העיר. "או קיי", אמרה ריקה בספקנות, והרגישה שהוא לא ממש מבין את מה שניסתה לומר.
איך האהבה הזו לנימי שינתה לה את כל החיים. איך למרות כל המהמורות, האגרנות שלו, הנכונות המיידית שלו לעבור לדיור מוגן כבר בגיל שלושים, לעומת חוסר המנוחה שלה, התזזיות והבדואיזם הם הצליחו להקים בית ולצאת לירח הדבש הזה בספונטאניות מתוכננת יחסית. היא דילגה כמובן על כל תיאורי הויכוחים לגבי החתונה שהפכה מטקס צנוע וסמלי ללא רב למסיבה סטנדרטית רבת משתתפים בגן אירועים ספורט אלגנט בחגורת החתונות שבשרון. ועל תיאור השבוע הנעלם, אותו שבוע בו שלחה את נימי לאמו הירושלמית לאחר שעברו לגור ביחד כי הייתה צריכה קצת ספייס "רק כדי להתרגל".
קולו של הקפטן נשמע ברקע מבקש להדק חגורות ונימי בדק את כל השעונים לקראת הנחיתה. "השיעול שלך לא מוצא חן בעיני," הוא הספיק להגיד לריקה שנייה לפני ששלפה במהירות את השקית החומה מכיס המושב שלפניה והקיאה את נשמתה. "אוי מאמי שלי מה קרה לך?" הוא ידע שלא היו צריכים לצאת למסע הזה. זה היה ברור מראש שמשהו רע יקרה אבל אפילו הוא לא חשב שזה יהיה מוקדם כל כך. "הכל בסדר אמרה ריקה חלושות רק תבקש כוס מים מהדיילת, זה בטח קשור להפרשי הגובה". היא ניקתה את פניה במטלית לחה והעמידה פנים אמיצות על אף שבאמת הרגישה די רע. היא לא תיתן לקצת בחילה להרוס את הטיול הגרנדיוזי שלהם. "בואי ניסע למלון ואני אזמין לך רופא" אמר נימי בהחלטיות והחל לעיין ברשימת הטלפונים לשעת חירום שהביא עמו. "לדעתי יש לך את כל הסימנים למלאריה אבל איפה לעזאזל חטפת את זה? אה אני יודע זה סארס. מהטיסה, מהאוויר הדחוס הזה של השדה קראתי על זה מאמר באינטרנט.. " "מתי כבר תפסיק עם זה?! די. אני מרגישה מעולה. בוא נשתה משהו ונמשיך לפי התכנון." קטעה אותו ריקה והחלה לצאת לכוון הגייט.
הם החלו להירגע וליהנות רק כמה ימים לאחר מכן כשהסתובבו בשווקים של סן חוזה ופגשו טיילים אחרים שנתנו להם כל מיני טיפים על הטרק ליערות הגשם. להפתעתו החל נימי להרגיש כמו דג במים ועל אף שהתעקש לחטא את הידיים בחומר מיוחד הסכים לנסות כמה מאכלים מקומיים בתנאי שהמרכיב העיקרי בהם יהיה אורז כי "הבשר שלהם נא מדי לחיך המערבי".
ריקה הסתירה ממנו את החולשה שלה וההתכווצויות בבטן כי לא רצתה שיעשה מזה עניין. מידי פעם נעלמה לשירותים לשעה ארוכה וכששאל מה קורה אתה אמרה שהכל בסדר כי לא רצתה לבטל את הטרק. באוטובוס המקומי עמוס התרנגולות והכבשים אמר לה נימי שהוא מתגעגע כבר לפקק של מחלף רוקח בדרך הביתה, אבל עד מהרה קשר שיחה עם זוג אוסטרלים שהמליצו להם על אכסניה מקסימה. הוא לא כל כך שם לב שבכל עצירה הייתה ריקה נעלמת לו במעבה היער עם חבילת נייר טואלט. ככל שהתקדמו בנסיעה היא הפכה להיות חיוורת ושותקת יותר, ואילו הוא פרח וניהל מגעים עם כל התיירים והמקומיים.
ההליכה יחדיו ביערות הגשם הייתה מופלאה. חוויה חדשה שלא הכיר עטפה אותו ברכות והוא התמסר לה בקלות שהפתיעה גם אותו. הציפורים הצבעוניות שראו, הפרפרים והצמחייה המגוונת הטריפו לו את כל החושים. בכל רגע הוא מצא פרח אחר, הריח ריחות חדשים והתמזג עם הפלורה המקומית. ביום החמישי של הטרק הגיעו לכפר קטן לחניית לילה וריקה לא הייתה מסוגלת יותר להסתיר את מצבה. היא השתרעה על המזרון הדק ודמעות החלו לזלוג לה על החולצה המיוזעת. נימי יצא להתרחץ ולהביא משהו לאכול וכשחזר מצא אותה בשיער פרוע עיניים טרוטות וכל גופה מכוסה פריחה כשהיא ממלמלת בשנתה. הוא התלבט אם להעיר אותה או לא אבל הניח לה, ונרדם חבוק עם ספר התסמינים של מרק בו התכוון לאבחן את מחלתה הפתאומית.
בבוקר למחרת אמרה לו שהיא לא יכולה להמשיך ושכל הטיול הזה מתחיל לעלות לה על העצבים.
היא לא ציפתה שיהיה לה כל כך קשה ושהרגליים שלה יהיו מכוסת יבלות והכי גרוע שאי אפשר להתקלח במים חמים כל יום. וכן היא ממש חולה ולא רצתה לספר לו עד עכשיו כי היא מכירה את ההיפוכונדרייה שלו ולא רצתה שיזמין לפה פינוי רפואי מוטס ויפריע את שלוות הג'ונגלים. למרבה ההלם, במקום שיחוש רחמים, הוא חש חוסר נוחות ואפילו הרגיש שהיא מטרידה אותו עם הפינוק הזה שלה. הוא ניסה לעטוף אותה בדאגה ולהרגיע כהרגלו אבל זה לא בא לו טבעי. כמובן שנשאר אתה בבקתה כל היום על אף מחאותיה הנמרצות שימשיך לטייל ויחזור רק בערב.
ביום השני זה כבר נראה לו מוגזם והוא נתן לה כמה אקמולים מתיק התרופות השאיר לה בקבוק מים ויצא עם המשקפת וזוג בחורות שוודיות מהבקתה הסמוכה לצפות בפרפרים הנדירים. "אין בעיה מותק חבל שתפסיד הכל בגללי," אמרה לו ריקה באצילות ואיפוק, ובערב כשחזר כבר ישנה בשלווה. כך עברו עוד כמה ימים בהם לא העיזה להגיד לו שהיא ממשיכה לשלשל והחום עולה ועולה. היא גם לא הרגישה שהוא הסתנן החוצה בערב לפאב המקומי והשתכר שם עם חבורת הטיילים המגוונת שהכיר.
בבוקר למחרת כשפקח את עיניו משמש מסנוורת מצא את עצמו עם אינגריד וגרטה בערסל הזוגי הענק, וזכר טוב מאוד איך הגיעו לשם. נימי הבין שהוא צריך להמשיך הלאה. זו ההזדמנות שחכה לה כל חייו. בפעם הראשונה הוא הרגיש חופשי לחלוטין מכל המועקות הקיומיות הטורדניות שלוו אותו כל חייו הבוגרים. הוא אפילו הרגיש כמעט בריא. אופק שלם של הזדמנויות חדשות השתרע לפניו בכל צבעי הקשת של הג'ונגל והוא לא התכוון לפספס אף אחת מהן ובטח שלא את אינגריד או גרטה. הוא נכנס לחדרה של ריקה על קצות האצבעות והשאיר למראשותיה את תיק התרופות הכבד וכל המסמכים של הביטוח הרפואי.
לא הוא לא יצטרך אותם יותר. במחשבה שנייה נכנס שוב פנימה ושם לה ליד המיטה את מדריך התסמינים של מרק "שיהיה לה מה לקרוא," הסביר לבנות שכבר חיכו לו בחוץ ארוזות להמשך הטרק. |