יום מחורבן, תחושה של חורבן.אני ממש מצטערת, בפני עצמי, שנכנסתי לשרשרת הזו של 'נתקעתי עם האוטו התקשרו אליי מהבנק ואין לי קפה לבוקר כי שכחתי את החלב בחוץ'.רוחי נפלה אני מבואסת.

השבוע הזה, או בעצם התקופה(חודש כמעט) התחיל בנסיבות משמחות, שתי נשים קרובות אליי מאוד ילדו בשבוע האחרון, שני פעוטות קטנטנים, כמובן שהם יפים, וחמודים, ומקסימים ואיך הם דומים לו ולה ולאמא שלה, ואיך הוא כבר יונק, כזה גאון! והיא ישנה כל היום, היא כזו נוחה, לא יאומן!

ואז שמעתי על איך זה היה, אני תוהה אם זה מתאים בכלל לשאול יולדת 'איך היתה הלידה?'. אורנה לפחות ענתה בכנות 'כאילו עשרים כושים זיינו אותי בתחת', שמעתי על הפתיחה, פתיחה של שתיים, של חמש, ואז איך היא התחננה לאפידורל ואיך לא נתנו לה כי היא כבר היתה בפתיחה של שמונה! היה לידי אבא של ילד זר לי ששמע אותי חוזרת בפליאה אל הטלפון 'פתיחה של שמונה?' והוא אמר 'אה, זה כבר ממש מתקדם, לא יתנו לה אפידורל'. מאיפה אתה יודע??ומי אתה בכלל?

אחרי הפתיחה, שמעתי על איך שהראש כאילו נתקע שם, כי הוא שוקל 4 ק"ג 100, וואוו!איזה אדיר. אני לא מבינה למה אנחנו כ"כ מתרשמים ממשקל וכמה זה אמיץ, אמא שלי ילדה חמישה ילדים, בלי אפידורל, עם המון משקל ומייד חזרה לערוך שולחן באותו יום שישי.

השבוע המשיך כשנכנסתי למוסך עם האוטו כדי לתקן רעש, ומסתבר שהרעש הוא לתמיד. אני צריכה להיפרד מהכירכרה ולעבור לאוטו של גדולים ואחראיים, אוטו עם מזגן שלא תלוי בדלק, אוטו עם מוזיקה ולא מערכת לדיסקים חד פעמית(כי בפעם הבאה הכל שרוט לגמרי1. אני מבררת על אוטו לקנייה.

מבררת על אוטו לקנייה אבל לא באמתחושבת שאקנה כי אני מעדיפה, במסגרת השמירה על העצמאות שלי,לשמור את הכסף(שהתכוונתי לקחת מהבנק בשבוע הבא)לנסיעה שלי למקסיקו בספטמבר, אבל אני מתלבטת אם לנסוע לשם או ללונדון, או אולי לאי מהמם ביוון, או אולי באתר צילום סצינת ירח הדבש בסרט סקס והעיר 1,הסרט שלא נדרש בו מוח, דבר גדול!כל אחד יכול) וההתלבטות כל כך קשה שאני חוששת שבסוף לא אסע.

אז זה או אוטו או נסיעה למקסיקו, או חוג יוגה, או חתונה, או נסיעה פרועה בהתנדבות לאפריקה לספר סיפורים של דבורה עומר בפנטומימה.

אז מפתיחה אחת לאחרת, אני מפחדת שאני מאחרת, מאחרת את זמני.דוחה את האחריות, את הזירוז, את חדר הלידה,את השיחות על האם יש לך כזה גבר לידך שהוא יכין את הבית כמו שאת אוהבת לקראת בואך, שיביא לך אוכל מפנק וידע מתי להישאר שעות ומתי רגע ללכת, שידע איך בעדינות לסרב לביקור של הוריו רגע אחרי שצרחת לאלוהים שייקח אותך כבר ואת נראית כמו פרדי קרוג.

אני לגמרי בענין, לא באמת דוחה שום דבר הענין המפחיד שתפס אותי היום זה שהתנהגתי(בשבועיים אחרונים) כמו מישהי שרוצה כבר חבר שיסדר לה את האוטו, שיזכיר שמה שלא חשוב הוא לא חשוב,אז אני מפסיקה מייד

עכשיו ברגע זה אני לא כזו יותר, זה ממש נפלט לי.