מדוושת על האופניים היעד לא הוכתב מראש שרירי הרגליים מתחילים לעבוד ונראה כאילו הותאם הכסא למורעבים למינהם שכן ישבני חש כמעט רגשות אשם על העומס שהוא מטיל פעם הייתי רוכבת בלי ידיים ועושה תחרות סמויה עם מכוניות היום לא לאבד שיווי משקל על המדרכה נראה לי שווה מדליית ארד לפחות הבתים לידי נעים וגם העצים, עם השנים הם הפכו כל כך איטיים... אני מתחילה לזהות את ביתי, מזמן לא שמחתי כל כך לראותו עוד קצת, מאמץ אחרון..דוחקת בפדלים בלתי ממושמעים תיכף אוריד נעליים אשב על כורסת מלכים. |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בילוי שבת כיפי ומהנה.
יש משהו באדרנלין שגורם לנו
לרצות עוד.....
לרוגע לאחר שאנחנו סוחטים את
עצמנו בזיעה, ומאמץ.
תיארת זאת מדהים שבא לי לעלות
על אופניים ולרכב.
תודה ששיתפת.
הרגע חזרתי מרכיבה מפרכת :-)"הבתים לידי נעים וגם העצים, עם השנים הם הפכו כל כך איטיים... "
וואו....מה השנים עושות לבתים ועצים!!!
שווה ציור :-))) כמובן לאחר מנוחה על כיסא המלכים
חייבת להוסיף ולומר שמצאת לך כותרת נהדרת, שמשאירה מקום לדמיון... :-)
הבוקר כשדיוושתי על אופני, בדרך מהבית לסטודיו שלי
חלפו פתאום לפני שתי צופיות מרקדות ריקוד אוהבים,
ככה פתאום הן חצו את הדרך.
והייתי בטוחה שהעניין הזה שווה פוסט (או לפחות שתי שורות :-)
כי שתי צופיות אוהבות שמרקדות ממש מולך בטח מסמלות משהו מיוחד.
אז לא כתבתי על זה פוסט, אבל הדיווש שלך הזכיר לי אותן פתאום.
אני אוהבת את הכתיבה שלך,
את הרעיונות
ואפילו את ההודאה במידות הישבן הנאבק עם המושב.
בשביל זה בדיוק נולדו אופני הקיבוץ המסיביים(-:
מתחילה להזדקן הא?!
יאללה לחזור לכושר.
:-)
*
משובב נפש!
שבת שלום