הכומר מרטין נימלר התפרסם בזכות שירו נגד השתיקה ושיתוף הפעולה עם משטרים דיקטטוריים:

"לא הרמתי את קולי,

בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,

אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,

ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,

ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי,

ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,

ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."השיר הזה נעשה יותר ויותר רלבנטי למה שקורה היום בישראל.

נורית גרץ מפרסמת מאמר חשוב ב"הארץ" (לקריאת המאמר ליחצו כאן) על פעולת החקיקה בכנסת שאמורה להביא לכך ש"ישראלי" יוכל להיות רק מי שהוא יהודי-לאומני-מציית עיוור לשלטון. בסוף המאמר היא מגיעה לשירו של נימלר.

יוסי שריד לוקח את זה הלאה ומפרסם היום ב"הארץ" את גירסתו העכשווית-ישראלית "בעקבות נימלר"

גם גרץ וגם שריד מתייחסים ללובה אליאב שהיה לו האומץ לזעוק ושילם על כך בהרחקה ממוקדי קבלת ההחלטות.