האוויר היה מנוקד בגרגרי אבק.העיניים נתלו ברקיע-דאייה מלכותית בין כרובי השמיים אוהבי תנומת צהריים. ציפור טרף?

הכנפיים הארוכות  המאוצבעות שחור לבן נעו בקו מצטייר ונמחק,רק הדמיון ינבא את המעוף במעגל. נוצותיהן עוררו את רוח השחר  בדיגדוג  על לחיה התפוח. 

לא.עפיפון תעשייתי ברח עם מעטפת כסף זולה  . את החוט הקרוע אחז ילד מעוגל פה ,מאוכזב מהפרידה מהיקר לו מכל-כרגע.

ואך הרגע רץ לכר הדשא לשחק וכבר."בוא טיפש". האבא נזף ."אז נדנדה"?."מה אמרתי?"גזר האבא .

לא.שקית ניילון זינקה למרומים דחופה בפרץ רוח מקרי  והשתעשעה עם קרניי האור.  השתקפותן המעוקמת בקירות השקית  הצחיקה אותן כמו היו מבוגרים מול מראות מעוותות בלונה פארק .והיא שגורלה נמלט ממנה ביקשה להאסף בידי יוצרה. לחיות ולגמור בזבל.

הרמזור התחלף לירוק.הרכב המשיך ישר והשקית פנתה ימינה ויצאה מעולמו.

היא הסכימה לפגוש בו בתנאי אחד. בסימטה המסחרית שחיה ביום-היה עוצר שחור.פנסי המכונית גילו את הצל הגולש ומקרטע על גליו של תריס החנות המוגף. היא נכנסה והתיישבה.אין לה גוף והרוח הסתלקה ממנה  מזמן-הרהר , מפשיל גלד צלקת  ושב ומגוללה על הבור בליבו .  "מהר לרמלה".אצבעות רועדות של פסנתרנית.רוק ניתלה משפתה התחתונה,חוטים צמיגיים וירוקים.דומה לנבל,חשב.רגליה כשלו .היא שלחה אותו אל הפינה ברחוב החולי.הוא קנה מנה. אבקה לבנה בשקית קטנה אטומה.מה יגיד לבלש שיקפוץ עליו,שהוא כנר בפילהרמונית? הוא הציץ ברוגע שהתפרש על פניה כמעטה שלג ראשון הנשקף מחלון מעל מיטה חמה.אחרי דקות ספורות פקחה  עיניים ,  כדי חרך של בנקומט,ובקול שקט  שאלה "מה נשמע אבא?"