כמה זמן העיניים שלי באמת בתוך העיניים של הבן שלי? 5 דק' ביום? 3 דק'? 7 דק'? מה שבטוח, חלק גדול מהזמן שאני איתו העיניים שלי עפות לכיוונים אחרים: מחשב. טלויזיה. עיתון. חוסר השקט שלי או הלחץ "להספיק" עבודה או סתם מיומנות רוגע חלשה שלי או תשומת לב מופחתת לדבר הזה, גורמים לי לנדוד ממנו.
כתבה על אקי אבני ששם לב יותר לזה, וקרא לזה: "זמן עיניים" העירה אותי לבדוק כמה זמן אני באמת עם העיניים שלי בעיניים של הבן שלי? ופתאום אני מוצא את עצמי מקפיד על זה, להכניס את העיניים שלי לתוך העיניים שלו להביט רק בו כשהוא מדבר, ולתת לו את מלא תשומת הלב שלי.
סיפרתי על זה לאמא שלי, שהיא רוחניקית מהרמה הגבוהה ביותר, ומנסה כל שיטה חדשה של מודעות 10 שנים לפני שהיא הופכת לאופנה והיא סיפרה לי על "מקל דיבור" אינדיאני שזה מקל נחמד שכל אחד שמדבר מחזיק ביד שלו וכשהוא מדבר, כשהמקל דיבור ביד שלו, אף אחד אחר לא מדבר או מפריע. מגניב נכון? תארו לעצמכם ישיבת צוות בעבודה לדוגמא ששם לא ממש נותנים אחד לשני לדבר, שבה מעבירים מקל דיבור מיד ליד וכך מקפידים על תרבות דיבור.
או בני זוג שמתלהטים ומתווכחים, כל אחד נכנס לדיבור של השני ולא נותן לו לסיים שמכניסים מקל דיבור (עט, נוצה, סתם הרמת אצבע שהיא כאילו מקל) לתרבות הדיבור שלהם, והוא סימן ל"לתת" אחד לשני לדבר.
העיקר, יותר מודעות להקשבה (עיניים בתוך עיניים + סתימת פה).
לקריאה נוספת מעניינת על "מעגל אינדיאני" כנסו לו http://forums.nana10.co.il/Article/?ArticleID=202924
הדרכה להכנת מקל דיבור, שיכולה להיות גם בסיס לסדנת גיבוש והקשבה http://cafe.themarker.com/view.php?t=1521061
|