(בכל פעם שאנחנו מדברות אני חושבת את ה"איך, איך אייךךך הלכתי למקום שכלכך טוב לי והשארתי אותך כשכלכך רע לך". ואז אני מזכירה לעצמי שכל אחד צריך לחיות את חייו ואני לא יכולה לבטל את האושר שלי בשביל אחרים, אבל עדיין ההתפרקות שלך היא במובן נורא גדול אשמתי אשמתי אשמתי אשמתי, כי נתתי לעצמי להיות לך עוגן ואז עזבתי.)
המשט הזה וכל מה בעקבותיו זה כלכך מגעיל, והאבן בחזה כבדה עוד יותר מבעופרת יצוקה למרות שאין טילים מעל הראש, והכל כלכך מורכב ואין פה באמת נכון ולא נכון, ואני לא מוצאת דעה בתוך עצמי אז אני שואלת, אבל כל אותם אנשים שאני רגילה שתמיד נותנים תשובות אבודים גם.
ואני רוצה להיות שם בשביל כולם אבל לא מצליחה בשביל אף אחד. |