כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    (S) CRAP BOOK

    סיכום קורס האזנה מודרכת למוסיקה 2009-2010

    5 תגובות   יום שישי , 4/6/10, 18:14

    בשנים האחרונות גיליתי את חדוות ההוראה.
    לפני כמה שנים פתחתי בקורס "האזנה מודרכת למוסיקה" שאני מעביר בבית הספר הדמוקרטי בקריית אונו (סיכומי השעורים מסתובבים כאן), וכעת מששנת הלימודים הנוכחית מתקרבת אל קיצה, מצ"ב העתק המייל ששלחתי לקהילה שלנו לפני כמה דקות, ובו סיכום השעורים שהועברו בשנה האחרונה.



    קהילה יקרה שלום,
    כמובטח: הנה סיכום שיעורי קורס ההאזנה המודרכת למוסיקה שנערכו עד כה:
     
    השעור ראשון הוקדש לדייויד בואי:
      
    אחרי שגמרנו לשיר (זה התחיל ספונטנית, ואיזה כיף, כי רציתי ללמד את זה) את All you need is love של הביטלס, התחלנו לדבר על זיקית הפופ. ראינו תמונות שלו מכל מני שלבים בקריירה וגם את הפרסומת שלו שבה רואים אותו פוגש את עצמו בכל מני תקופות  סיפרנו קצת על הילדות שלו באנגליה, שמענו את טוטי פרוטי של ליטל ריצ'ארד, השיר שלטענת בואי גרם לו (בגיל 9) להחליט שמוסיקה זה מה שהוא רוצה לעשות, ועל העיניים שלו (שהן באותו צבע. תישאלו את הילדים).
     דיברנו על האווירה של סוף שנות ה 60 ועל המרוץ לחלל ושמענו את ההקלטה הביתית המקורית של Space oddity, זאת שבואי שלח ל EMI בתקווה שיחתימו אותו על חוזה הקלטות.
     אחר כך התמקדנו בתקופת ברלין שלו: דיברנו על ברלין של אחרי המלחמה, על החומה והאופן שבו גרמניה, והעיר, חולקו בין המעצמות שניצחו במלחמה בהסכם פוטסדאם; שמענו דקה מ Heroes ודיברנו דקה על טכניקת הכתיבה המיוחדת של השיר (קולאז' סמי אקראי. טכניקה מדהימה) ואז.. נגמר הזמן.
      
    שעור II הוקדש למלחין יוהן סבאסטיאן באך.
      
     
    רוב השעור (כיתות ד-ה להזכירכם) הוקדש לתאורי "איך זה היה לחיות באירופה של המאה ה 18". (כולל האספקטים הרפואיים, וכתוצאה מהם תוחלת החיים הקצרה יחסית - תודה מאיה, אך הפורה, לפחות במקרה של) באך שכתב מעל 1000 אופוסים (יצירות). דיברנו על איך אמנים מתפרנסים היום (רינגטונים חוזי הקלטות והופעות חיות) ואיך הם התפרנסו אז (מלחיני חצר ונגני בית), דיברנו על המונח קונטרהפונקט - קיצור של פונקטום קונטרה פוקטום - נקודה כנגד נקודה, על מה זה פוליפוניה, ואז... נגמר הזמן :)
     
    בשעור שאחר כך המשכנו עם המלחין הגאון, שמענו קטע מאמנות הפוגה (BMV1080) וחיברנו את היצירות בנות מאות השנים לתרבות העכשווית עם קטעים מהסרט טניישס די (שמבוסס על הסוויטה ללאוטה במי מינור, BMV996 ואחר כך על הפור אליז של בטהובן ומוסית הלילה הזעירה של מוצרט)  וראינו את הדבר הזה שבו נגן חליל צד עם חוש קצב וגישה להיפ הופ נותן את פרשנות הרחוב שלו לבדינרי מהסוויטה התזמורתית בסי מינור שלו (BMV 1067)
    דיברנו גם על ג'טרו טאל ועל להקת דרים ת'יאטר שניגנו באך, ואז, לשם שינוי, זמננו תם.
     
    השעור הבא הוקדש ללהקת הדורבנים, החביבה עלי, וממנה לנושא ההומור במוסיקה:
    שמענו את שני העיבודים לשיר הבוקר המופלא "אח, איזה בוקר", גרסת 1956:  וגרסת 1972 שבה הם מארחים את ששי קשת, האיש והקול. כדי להכיר אותו, ראינו קטע מהסרט "הלהקה ומששמנו לב להבדלי העיבוד בין שתי הגרסאות של השיר, שהם תוצאה של התפתחות טכנולוגית, טעם ותרבות, שמענו את "זהו השיר" המופלא בעיני, שבו העיבוד מפורק כלי-כלי. משום שנושא השיעור היה הומור במוסיקה, הזכרנו (והמלצנו לשמוע בבית, למי שלא מכיר) את להקת "כוורת", ובגלל שהזמן דחק בנו, ויתרתי על דוגמאות לשירים מצחיקים כמו Shaddap you face של ג'ו דולצ'ה  או שירים של מונטי פייתון, והעדפתי לחשוף את הילדים (לראשונה!) לגאון הרב מימדי פרנק זאפה. הצגתי להם אותו בשני משפטים, ואז שמענו את  Broken hearts are for assholes ואת The dangerous kitchen 
    ב45 דקות, עם קשיים טכניים שהיו אז נחלתנו, זה לא קל :))
     
    שעור 4 יוחד לאחת הפרסונות האהובות עלי ביותר בעולם המוסיקה (מי שלא היה בהופעה, וגם מי שכן, שיקנה את הדיוידי של ההופעה באנגליה. אם אתם יכולים לסוע לראות אותו בחול, עשו זאת, וזאת למרות שהחוויה של ההופעה תחת כיפת השמיים הישראלית היתה לא פחות מחוויה דתית): לאונרד כהן.
    התחלנו בלדבר על דויד המלך, שבין שאר מעלותיו ניגן בכינור ובנבל וציטטנו את המשפט "שמעתי שהיה אקורד סודי, שדוד ניגן ושהפיס את האלוהים, אבל לָך לא ממש אכפת ממוסיקה, נכון?" (נשנקתי)
    שמענו את הללויה (הנה, בהופעה מלונדון) ושמענו, ואף תרגמנו (חטאתי קצת בתרגומים שלו בשנה האחרונה) את "מגדל השיר" . התעכבנו על המילים שלו, דיברנו על (ואף שמענו את) האנק וויליאמס, ומשפט שהיה לי קשה להעביר לילדים, על זה ש"הם לא נותנים לאישה להרוג אותך", מצא פיתרון באיזכורים תנכיים על שמשון ודלילה, שהילדים בדיוק למדו בשעור תנך, ואחרים. דיברנו על הקשר של כהן לאלוהים, י(ת)הא אשר (ת)יהא, על היהדות, והמעבר לבודהיזם, על הרוחניות הגדולה שלו, וחרדת הקודש שלו, שמוצאת את ביטויה גם כלפי הטקסטים המופלאים שהוא כותב.
    ממגדל השיר של כהן הקנדי חתכנו במהירות הגיר לאוסטרליה ושמענו את הביצוע הפנטסטי של ניק קייב לאותו השיר (בהופעות, אגב, קייב נותן ביצועים של 20 ו 30 דקות לשיר הזה.)
    דיברנו קצת על קייב, על הבירת'דיי פארטי והזרעים הרעים, על אוסטרליה, וקינחנו בדואט שלו עם קיילי מינו, האוסטרלית אף היא. 

    שעור 5 הוקדש, כמה שבועות לפני יום הולדתו ה60, (יצא ככה), לסטיווי וונדר ולתקליטי מוטאון.

    דיברנו על סטיוולנד, הגאון המוסיקלי שנולד שלישי מתוך שישה ילדים במישיגן של 1950 ועל הבעיה בזרימת דם לעיניים שלו, שהיא, או העדר החמצן באינקובטור (הוא נולד פג) הביאו לעיורונו. (הילדים אגב, מאד מעוניינים בעניינים רפואיים. מאד.) על אמא שלו שכשהיה בן 4, נפרדה מבעלה ולקחה את הילדים לדטרויט, בירת המכוניות האמריקאיות. על לימודי הפסנתר שלו, שהתחילו בגיל 7, ועל המפוחית התופים והבס, שאת כולם הוא לימד את עצמו. דיברנו על הצטרפותו כזמר בכנסיה ועל מוסיקת גוספל וקשריה לסיפורים דתיים. שמענו את swing low sweet chariot שמדבר על אליהו הנביא (מלכים ב פרק ב) שעולה בסערה השמימה במרכבת אש וסוסי אש. סיפרנו את סיפור התגלותו של וונדר בגיל 11, כששר בפינת רחוב, ועל ברי גורדי, המנהל האגדי של מוטאון, החברה הראשונה בבעלות אפרו-אמריקאים שפרסמה מוסיקה אפרו-אמריקאית. סיפרנו איך ברי אמר "the kid is a wonder" ובזה שינה את שמו של סטיולנד ג'אדקינס לעד, שמענו בזריזות כמה להיטי מוטאון (של הסופרימס, מרווין גיי, הטמפטיישנס ואחרים) ושל וונדר, ביניהם את Happy Birthday שמוקדש למרטין לות'ר קינג. סיפרנו את סיפורו של הכומר לוחם זכויות שחורים. את סיפורה של רוזה פארקס שסירבה לקום באוטובוס, ואת חרם האוטובוסים לשחורים בלבד שקינג הוביל. ראינו חלק מנאום I have a dream המפורסם שלו סיפרנו איך הוא נהרג ביריה, כמו רבים וטובים לפניו ואחריו, והזכרנו את יום הולדתו – יום מרטין לותר קינג שהוא חג לאומי באמריקה, על רקע להיטו של וונדר.

     

    השעור השישי הוקדש להסטוריה של הראפ. זה היה נושא שגזל שלושה שעורים ושבאמת קצרה היריעה מלפרטו, רק אציין שבמהלך השעורים עברנו על כל ההסטוריה של הראפ (מונח שנתבע במאה השש עשרה באנגליה) החל בג'יל סקוט הרון , עבור בשוגרהיל גאנג ובאפריקה באמבאאטה, בביסטי בויז ובפאבליק אנאמי, בNWA ובדיספוזאבל הירוז אוב היפהופריסי בעוד רבים וטובים, וקינחנו באמינם, הראפר הטוב ביותר בכל הזמנים לטעמי. לצד ההסטוריה המוסיקלית, יד ביד איתה בעצם, סיפרנו את סיפורם של השחורים באמריקה, בחוף במערבי ובמזרחי, מימי העבדות ועד ימי אובאמה.

     

    השעור השביעי, כמובטח, עסק במוסיקה ערבית. ידידי אריאל קסיס, נגן קאנון מופלא, איש אקדמיה, ואף אדם מקסים ובעל גישה לילדים (בתמונה המצ"ב), בא להדגים לנו כיצד נשמע קאנון, מהי מוסיקה ערבית, מדוע היא, בעצם, מתוחכמת בהרבה ממוסיקה מערבית, נתן לנו תרגילי תיפוף בשבע שמיניות וניגן עבורנו קונצרט מדיטטיבי קטן.

     

     שעור 8 הוקדש לכלי נגינה חדשניים מקוריים, ופחות מוכרים: החל בת'רמין שמככב בגוד וייבריישנס של הביץ' בויס, ובסמפלר, שמאפשר יצירת שירים כמו זה, או זה . מכאן עפנו עם כלים כמו הריאקטבל , האייגנהארפ, והזויבאר. הסברנו מה הם (נסיונות מעניינים מסחרית ואומנותית), מי מייצר אותם (אפל, סוני, אחרים) וכמה עולים ואיפה ניתן לרכוש :)) המטרה העיקרית היתה לפתוח לילדים את הראש לאפשרות שצלילים ומוסיקה ניתן ליצור מיותר מאשר גיטרה / פסנתר / תופים וכלים "שמרניים" אחרים.

     

     הנושא הבא, לאור הרעידה בהאיטי והתגייסות המאנים האמריקאים לגיוס מודעות ותרומות, האם מוסיקה משנה את העולם. התחלנו בסיפור על בוב גלדוף ומיד'ג יור שראו סרט דוקומנטרי על המצב באתיופיה בצ'אנל 4 והזדעזעו עד כדי כך שהחליטו לעשות מעשה. שמענו את הגרסה הארוכה של השיר (שבה כל האמנים מדברים, מברכים את המאזינים בחג מולד שמח ומדברים על הרעב בעולם) דיברנו על וראינו קטעים ממופע הלייב אייד ואת we are the world המקורי, כמו גם את החידוש שנעשה לאחרונה למען האיטי. הזכרנו את שלל הפרוייקטים האחרים, למען השחורים באפריקה (sun city), איידס (סדרת red hot and blue), הפרוייקט של אמנסטי למען פליטי דארפור ואחרים, כולל היוזמה הישראלית "עם אחד עם שיר אחד" שהוקלט למען נכים ומגבלים. אחרי ניתוח מאזני הרווח הכלכלי מהפרוייקטים האלה ושיחה קצרה, הבנו שמוסיקה לא באמת משנה את העולם, אבל היא משנה תפיסות ברמה האישית, וטובה בהעלאת נושאים למודעות הציבורית בדרך פופוליסטית ונעימה. 

     

    שעור 10, שנמשך גם הוא על פני שלושה שעורים, הוקדש להסטוריה של לד זפלין שמלמידתם, נסובה סביב כמה צירים: ההסתבכויות בענייני זכויות יוצרים (שהתחילו עם תביעה של הרוזנת אווה פון זפלין, נכדתו של ממציא ספינת האוויר, שלא הסכימה שבשמו של כלי התחבורה ייעשה שימוש כה נלוז) והמשיכו בשלל תביעות אחרות (האם ידעתם שbabe' Im gonna leave you הוא לא שיר מקורי של לד זפלין? זה -  היה קודם..), העטיפות המרהיבות שלהם (תודה לנח סליומוביץ', אספן מוסיקה שלא פחד להוציא את התקליטים שלו מהבית, ולפייסבוק (!) שחיבר אותי אליו), וכמובן המוסיקה, שהושפעה מבלוז ומסיפוריו של טולקין ושל ההסטוריה הויקינגית (אימיגרנט סונג), והשפיעה על דורות של יוצרים (קמרון קרואו, הבמאי של "lmost famous" ביסס את סרטו על סמך חוויותיו כעיתונאי שליווה את לד זפ בסיבוב הופעות שלהם), התנהלותם הכלכלית המבריקה, וכמובן אנקדוטות ביניים, על כימיה (מהו אטום, מהו לד - עופרת, מס 82 בטבלה של מנדלייב, מול הליום - 2, שבו ממלאים את הספינות בדרך כלל) למה כותבים led ולא lead (המנהל שלהם חשב (וכנראה בצדק) ש"האמריקאים הטפשים" יקראו את זה לִיד זֶפֶלין במקום לֶד זפלין) ועוד ועוד.

     

    השעור הבא יוקדש ללהקת KLF, להקה צבעונית ויצירתית שאני מאד אוהב, ואחריה נתפנה לצפיה בכמה סרטי מוסיקה נבחרים (זהירות ספויילר) כמו Heima (מומלץ מומלץ מומלץ) על סיגור רוס האיסלנדית (שנבחר על ידי כמה עיתונים כסרט המוסיקה הטוב ביותר בכל הזמנים. כל הסרט נמצא ברשת, את ההתחלה שלו תוכלו לראות כאן) בואנה ויסטה סושיאל קלאב, ואחרים, אם ישאר (לא ישאר) זמן.

     

    תודה לתלמידים החמודים, שבת שלום וקיץ נעים לכם.

     

    אמיר

     

     

     

     להזמנת הרצאות לפרטיים ולמקומות עבודה, אתם מוזמנים ליצור קשר. 

     

     

     

    ''

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/9/10 10:16:
      איזה יופי !
      אשרי התלמידים
      ויופי לי שגם הבן שלי לומד בביס שכזה
      הולך מחוייך וחוזר עוד יותר..
        12/6/10 08:17:

       גלו ולילית יקירותיי, תודה. נשיקות חזרה, ובשלל מקומות שעושים נעים. 

       

       ליאת כן, מקווה. בינתיים אני לוקח את זה יום יום ונראה שהחבר'ה נהנים מאד. חשוב לי להכיר להם מוסיקה שהם לא מכירים, או מכירים קצת, ולתת להם משהו אמיתי לקחת איתם הלאה, בין אם זה ידע אמיתי (כמו הטבלה המחזורית בשעור של לד זפלין או נגיעות בגאוגרפיה בשעורים אחרים) או ידע "רוחני" או "רגשי". את השעור על KLF פתחנו בשיר של אקו והבנימן, כי הגיטריסט שלהם פרש והפך לחצי מהצמד המדובר. עברתי את כל השירים של אקו והבנימן בשביל להחליט לפתוח דווקא עם החידוש שלהם לשיר של הדורז, והחלק הראשון של השעור הוקדש למשפט "people are strange when you're a stranger" ולשיחה על האדם כיצור חברתי (ולמה פייסבוק הוא אתר כל כך פופולרי) ועל זה שלפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בתקופות סגפניות, שבהם, אם אנחנו מבלים יותר מדי זמן עם עצמנו, אנשים נראים לנו משונים. התפלאתי כמה הם הבינו על מה אני מדבר, אבל במחשבה שניה אולי זה לא כל כך מפתיע, החיים שלהם לא פשוטים, של החבר'ה.

        6/6/10 11:31:

      אני למדתי בתיכון שעורים כאלה, גם אם קצת שונים.

      התרומה היתה עצומה והערך נשאר איתי הרבה אחרי שנשכחו התאריכים משיעורי ההיסטוריה

        5/6/10 17:45:


      מה שהיא אמרה.

       

       

      מעולה.

       

        5/6/10 12:02:

      הייתי גם שמה את הבנות אצלך בשיעור וגם מתפלחת. מה אני, עז?


      (נשיקות מותק)

      ארכיון

      פרופיל

      אמיר אשר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין