בין ערפילים אני רואה ולא רוצה לדעת עדיין נושאת איתי את הזכרון של נוכחותך הרגעית והנגיעות שלך בי בפיסות תלושות בנשמתי רק זכרון אבל גופי מסרב לשכוח ובחשכות עמוקות אתה מחייך אלי במבטך כמו תפילה חרישית אני מלטפת את עצמי ברוגע וכבר לא מפחיד אותי לפחד יותר |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בדיוק
אנחנו רוצים לשחרר
לפעמים
אבל מפחדים מהחללים
ככה
לא לפה ולא לשם
לפעמים התלישה של הפיסות לא פשוטה
אבל היא בהחלט
בהחלט מגדילה
תודה
מפחיד לחשוב שיבוא הסוף. הכוונה, שלא ישאר זכרון או רצון. אבל לפעמים יותר מפחיד להישאר כל הזמן במקום הצמא. אז אולי לכן כבר לא מפחיד יותר.
כבר לא מפחיד אותך לפחד יותר...*
בתהליך נפלא של התעצמות פנימית ....
נוגה ונוגע תיאורך בפיסות נפשך המתמודדת....
♥
כן
מסתבר
אוף. או שלא?
לא.....?
כשרוצים לגדול
צריך
כנראה
תודה
וכבר לא מפחיד אותי לפחד יותר.. - מתוך הערפילים עוצמה שקטה חדשה. יפה.