כמו קרוסלה בגן משחקים . שמאלה ימינה - אחורה וקדימה...... פעם למעלה ופעם למטה כאותה נדנדה במגרש המשחקים . לעתים הנפש יוצאת למרחקים בעודנו ילדים, מרחפים על עננים , רוצים לגעת בירח לקטוף ת'כוכבים . כשהתנופה נחלשת - השמיים נרחקים ובדרך למטה נזכרים... אנו כבר בוגרים . הצניחה חופשית, הנפילה כואבת, הנחיתה מייסרת . הילדות שנותרה הרחק מאחור - שורפת בעיניים, צורבת וחורכת בעור ....... לו רק ניתן לשוב אחורה בזמן , לילדות : המגוננת , העוטפת, המחממת , לחיבוק האוהב של אמא , למילה מעודדת , על כל שריטה , פצע או כאב הכי קטן . כהרף עין היה זה נעלם, הלב מתאחה כבמטה קסמים , ואנו שוב במשחק - משחק החיים !!!!!! |