כותרות TheMarker >
    ';

    הבנת הנכתב

    בחזרה לשורשים - פרק ז'

    10 תגובות   יום שבת, 5/6/10, 13:36

    6 באוקטובר, 2008

     

    מרקש

     

    הגענו לעיר אחרי נסיעה ארוכה של חציית הרי האטלס הגבוהים. מרקש היא העיר השניה בגודלה במרוקו, מאוכלסת בשני מיליון מרוקאים.

     

     

     

    נכנסנו למלון רויאל מיראז' שהוזמן מראש, מפלצת אימתנית של בניינים,מסעדות ואולמות אירוח. בערב יצאנו לסיבוב בכיכר ג'מם המפורסמת שבעיר העתיקה. הכיכר מלאה בערב במופעי רחוב, נגנים ועוד. אני לא ממש אהבתי את הדוחק הרב ואת האגרסיביות של המקומיים. סרסורי מסעדות דחפו לנו תפריטים לפרצוף ובכל מקום שנעצרנו לצפות במופע או לצלם, דרשו מאיתנו במפגיע ואף באלימות טיפ.

    גם רחובות העיר שמחוץ למדינה (כינוי לעיר העתיקה) המו אדם, והעיר הסריחה מעשן המכוניות והטוסטוסים. נתקפתי בדכאון קל כי אני שונא את הדוחק ואת הסירחון של העיר. התגעגעתי למדבר השקט והנקי.

    גם הרגשתי שעמום ובדידות בחברת אבא שלי. הרגשתי שאנחנו לא מצליחים לדבר וכבר אמרנו הכל.

     

     

     

     

     

    למחרת בבוקר העיניינים השתפרו. יצאנו לשוק של מרקש בעיר העתיקה, וזה בהחלט שוק גדול ומרשים. דוכנים עמוסים בבגדים, נעליים, כלים, עבודות יד, תבלינים, ממתקים, חרוזים, כובעים, תיקים ומה לא. שוטטנו בשיק כמעט ארבע שעות וגם לא כיסינו את כל הסמטאות.

    אבא שלי ואני נכנסנו לקדחת קניות קלה. בבוקר הוא דיבר עם אמא שלי בטלפון והיא אמרה לו שיביא רק זעפרן ואיזו מזכרת קטנה כמו גמל מעץ או משהו כזה. אני חיפשתי כמה דברים כגון ג'לביה, צעיפים, כוסות לתה ושרשראות חרוזים. הצלחנו למצוא כמעט הכל כאשר בדרך ניהלנו משא ומתן קשה עם הסוחרים המקומיים. חלקם שיתפו פעולה וחלק לא היו מוכנים לרדת במחיר יותר מדי.

    האמת שזה היה די כיף לעשות קניות וחזרנו עם כמה שקיות לאוטו.

     

     

     

     

    בזמן ארוחת הערב התפתחה ביני ובין אבא שלי שיחה רצינית, אני חושב שהכי רצינית שניהלנו עד כה.

    הוא סיפר לי על הקשר עם האחים שלו יוסף, אלי ושמואל למרות שלא כל כךהצליח להסביר מדוע הקשר לא עבד. הוא גם סיפר שיוסף, אחיו הבכור, הוא זה ששלח אותו ואת שמואל לארץ כשהיו קטנים, כדי להקל בעול הפרנסה על המשפחה. הבנתי שהוא כעס עליו ואולי גם היום, אבל הוא מעולם לא אמר את זה ליוסף. למרבה הפליאה הוא גם האח היחידי שהיה לו קשר קרוב אליו, כנראה בגלל האופי החברותי של יוסף והפתיחות שלו.

    אבא שלי סיפר גם שאלי אחיו הגיע יום אחד לביקור פתע אבל ההורים שלי סרבו לקבל אותו. הוא הסביר את זה בכך שאמא שלי סרבה לשרת אותו במשך שבוע והם לא ארחו אותם בסוף.

    הרושם שלי מהסיפורים האלו של אבא שלי הוא שבגיל צעיר משפחתו גדעה לו את השורשים בכל שהם שלחו אותו לישראל לבד, בלי משפחה (פרט לאחיו שמואל). הניתוק המפתיע הזה של אבא שלי, אליו הוא לא היה מוכן, השאיר אותו כואב ונטול משענת. מאז הוא נסחף בעולם לבד. את הכאב הוא סגר עמוק בפנים ובנה לו חומת הגנה מפני רגשות. הוא מצא נחמה באמא שלי שבדומיננטיות שלה העניקה לו את הבטחון של בית שהיה חסר לו בילדותו. הכאב שלו היה כה גדול שעד היום הוא לא מצליח לראות כאב של אחרים, כמו את הכאב שלי. הוא חי לו בעולם קטן וסגור, עם תכנים מצומצמים, לא נותן לאף אחד להכנס פנימה ולא נפתח לעולם.

    אני רואה היום את השרשרת, איך גם אני הפכתי לכזה, אמנם בנסיבות אחרות. אבל אני לפחות מנסה לפרוץ את החומה הזו, או כך אני מקווה לפחות.

    סיפרתי לו גם את הסיפור שלי עם איל (אחי) ואיך החלטתי את הקשר אחרי ניתוק של שנים. אבא שלי סיפר את הצד שלו לניסה לקחת קרדיט בסגירת הפער על ידי זה שהוא דיבר על ליבו של איל. אני מאמין לו אבל זו לא הייתה היוזמה שלו, על זה הוא לאי כול לקחת אחריות. בעצם הוא לא יכול לקחת אחריות כמעט על כלום. החיים פשוט קרו לו.

    גם כשהוא סיפר על כך שלו ולאמא מעולם לא היו חברים קרובים הוא בעצם אישר את הניתוק והבדידות בה הם חיו כל השנים.

     

    ממרקש נסענו יום אחד לטיול מחוץ לעיר, התמונות מדברות לבד...

     

     

     


     
     
     
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/8/10 10:38:
      ניראה כי עשיתה מסע שורשים מרתק ויחד עמו מסע פנימי מפוקח ומאוזן.
      מסע שהוביל אותך להכרת עצמך ואת הסובבים אותך.
        6/7/10 13:20:
      הייתי רוצה לבקר בעיר הזאת, בשביל לראות איפה ואיך חיה המשפחה של אבי
        6/7/10 13:19:
      אבא שלי נולד במרקש ועלה לארץ בגיל חמש וחצי, למעשה המשפחה של אבא שלי ברחה ממרוקו ב56, קודם לכן עלה האח הגדול במשפחה, לבדו בעליית הנוער,הסיפור הזה של התנתקות מהמשפחה ועלייה לארץ זרה, חוזר על עצמו במשפחות מהגרים רבות.
        20/6/10 12:07:

      תודה לכלכ התגובות החמות!

      יש המשך...

      :)

       

        20/6/10 11:40:
      מקסים הפוסט והתמונות והחיוכים ..אהבתי .
        12/6/10 10:49:

      "אני רואה היום את השרשרת, איך גם אני הפכתי לכזה, אמנם בנסיבות אחרות. אבל אני לפחות מנסה לפרוץ את החומה הזו, או כך אני מקווה לפחות."

      בזה שאתה כותב, חושף ומשתף,

       נראה לי שאתה כבר פרצת את החומה.

       שרשרות, לא תמיד נועדו להימשך, אפשר להתחיל שרשרת חדשה:)

        7/6/10 00:35:

       

      התמונות מדהימות

      והסיפור שלך מדהים לא פחות

       

      יש עוד?  ....

      :) 

        6/6/10 20:02:


      כמה מיוחדת מרוקו.

      עושה חשק לחזור לשם...

      נשמע שאתה מוקיר רגעים אלו עם אביך

      גם אם היו ביניהם קשים.

      התמונות מדהימות.

        6/6/10 16:46:

      מרתק :)
        6/6/10 00:01:

      כיף לקרוא. כמו את הפרקים הקודמים.

      פרופיל

      עופר בר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      בחזרה לשורשים - אבי ואני במרוקו

      הקישורים שלי