כשלוקחים בקבוק קולה סגור ומנערים אותו חזק חזק יודעים שאם הפקק יפתח הכול יפרוץ החוצה ויתיז וישפריץ וירטיב את כל הסביבה. כך אני מרגישה. קיפלתי כביסה היום. כבר עשרים ושש שנים אני מקפלת את הכביסה שלנו ולפעמים נדמה לי שממכונה למכונה הכוחות שלי אוזלים. שלא אמצא כוחות למכונה הבאה, אבל אין לי ברירה, היא כבר מסתובבת במכונה, רק מחכה להגיע לשלב הסחיטה הסופי. אולי אני זו שבשלב הסחיטה הסופי. הכנתי משהו לאכול, החזרתי נעליים למגירה, מסודרות זו לצד זו, מתחתי את כיסוי המיטה על השמיכה. החיים ממשיכים כרגיל. אבל בפנים אצלי משתוללים הגזים של הקולה, וחס ושלום שלא ייפתח הפקק מפני שההתפוצצות תהיה אדירה. לפעמים אני מצליחה להשקיט את ההשתוללות אם אני מסמנת "וי" קטן ליד כל משימה שנגמרה. כביסה שקופלה. נעליים שהוחזרו בזוגות למקומן. כיסוי המיטה שנפרש בקפדנות על המיטה. אבל היום לא ממש הצלחתי. אני חוזרת למחברת בכל רגע פנוי שיש לי, ובעצם אני לא עוזבת אותה לרגע, גם כשהיא במקומה על המדף בספרייה. נבראים שם אנשים קטנים שאינני יודעת מי הם. ואני מפחדת לגלות. אלכס הזה, אני מחפשת לו צורה. מתחילה לו איזו כרס קטנטנה, נדמה לי. ויש לו זקנקן קטן מעוצב בקפדנות. ובסך הכול הוא טיפוס חיובי, נעים למראה, אבל מאחורי המראה הזה יש איש אחר. אולי כמו מאחורי רשימת ה"וי" שעשיתי היום.

12.4.2003

אלכס,

דידי עדיין ישן במיטה. הוא התגלגל מיליון פעם הלילה, מיליון פעם התעוררתי כדי להחזיר אותו לכרית שלו ולכסות שוב, למרות שלא היה קר בכלל. בבוקר, מוקדם, שבת ראשונה בלעדיך, זוכר את השיר ההוא? אימא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון, ולי יקנו המון בלון? מצאתי שתי שורות ממך על המחשב. הכול בסדר, תכתוב מאוחר יותר.

המרחק הזה לא עושה לי טוב, אלכס. אני חושבת שאני מגלה שאני לא טובה במרחקים. אנחנו נוסעים להורים שלי ברמת השרון היום ואם נספיק נעבור בדרך חזרה גם אצל אימא שלך, הבטחתי לאיילה שננסה, היא דואגת לה שאולי היא מתגעגעת. ניסיתי להסביר שהיא בוודאי מתגעגעת, אבל זה לא אותו הדבר, אתה כבר לא ילד קטן בשבילה, כבר מזמן אתה לא גר אצלה בבית. אבל היא התעקשה. לפעמים הילדה הזאת מוציאה קולות שאי אפשר להתווכח אתם.

אז אני חוזרת לשתי השורות ששלחת הבוקר, ומזכירה לעצמי שרק אתמול בלילה אמרתי שזה יספיק לי. אז למה זה לא. נזכרתי איך אוהד ניסה שוב ושוב לשלוח יד לגעת באחת התמונות ששלחת, ואני עצרתי אותו, שלא ישאיר טביעות אצבע על המסך. אי אפשר להרגיש כלום מהמחשב, דידי, אמרתי לו, זאת רק תמונה. פתאום גם לי בא לגעת במלים שלך ולנסות להרגיש מה שלא יכולתי כשקראתי את השורות שלך. מיהרת? היית טרוד במשהו? איך נראית שבת בבוקר באוקספורד שלך? בפעם הבאה שתכתוב לי, ואני מקווה שזה יהיה בשעות הכי קרובות, ספר לי מה אתה לובש. אפריל באוקספורד, צריך סוודר, נכון? איזה אתה לובש? וז'קט? ואתה עומד על זכותך לוותר על העניבה? בכל זאת ארזתי לך את כל הארבע שיש לך, רק במקרה, אני מתארת לעצמי שמצאת אותן כבר. איך נראה החדר העבודה שנתנו לך באגף החדש של המחלקה. איך נראה הדשא באוקספורד, ירוק יותר מהדשא שלנו שאסור להשקות?

אנחנו ניסע להורי ואני אשים לילדים דיסקים עם שירים שהם אוהבים כל הדרך, ואציץ עליהם במראה כדי לוודא שהם בסדר, אבל אני אהיה לבד. ואימא שלי כרגיל תרצה לדעת יותר ממה שאני ארצה להגיד. ואני חושבת שאולי איילה כבר מבינה שהיא תצטרך לעזור לי קצת עם זה. לפחות אוכל טוב יהיה, לשמור לך קצת?

אתה לא צוחק אפילו.

אי אפשר לצחוק דרך מסך מחשב. בערב ננסה למצוא אותך בסקייפ, אולי אפילו המצלמה תעבוד ודידי יוכל לראות אותך כאילו-על-באמת. שלושה חודשים פחות שלושה ימים, אתה חושב שזה נעשה קל יותר עם הזמן? זה חייב, הרי. אי אפשר ככה כל הזמן. אלה לא געגועים, אלכס. זה משהו אחר. אני מפחדת שאני לא מרגישה אותך. תמיד יכולתי, תמיד הייתה לי אפשרות כזאת, קשה להסביר. גם כשלא היית לידי יכולתי להרגיש "אותך". ועכשיו - אני מחפשת ומחפשת ולא מצליחה. כאילו הטמפרטורה שלך נעשתה עמומה, ואני מאבדת שליטה על משהו שהיה לי מובן מאליו. וזה מפחיד נורא.

ערב, אלכס.

אני מוסיפה עוד מלים. זה היה יום ארוך מדי. אימא שלי, אבא שלי, אני לא צריכה לספר לך, ואולי אני כן, אבל אני לא מסוגלת עכשיו. עברנו בדרך גם במושב של אימא שלך, איילה התרפקה עליה כמו שלא עשתה כמעט מיום שנולדה. החדשות המסעירות הן שאימא שלך האחת והיחידה הפסיקה לצבוע את השיער שלה, והיא עכשיו בשלב מעבר מהחום הג'ינג'י האופנתי ההוא לאפור שלה שהופך אותה, באופן כמעט אנושי - לנגישה. אני אוהבת אותה, בכל זאת, מסתבר, בגרסתה המקורית, הלא עשויה בהקפדה יתרה. ואני חושבת שאיילה הבינה את זה בדיוק כמוני.

אני מסיימת באותן מלים, אלכס. כתוב לי. אני לא מרגישה את הטמפרטורה שלך, זה מכניס אותי לאי שקט. אני צריכה לדעת שאתה קיים בעולמי גם אם הוא עכשיו נדד לאוקספורד המופלאה.

אני.