ואדי אל חנין בימי הבראשית והייסוד של נס ציונה מאת אבנר כהנוב
‏
העמק עתיק היומין של נס ציונה משתרע על פני כחמשת אלפי דונמים. אדמה פורייה של סחף על פני אדמת חול החימר. מצפון, ‏מערב ומדרום סוגרת על העמק של נס ציונה שרשרת גבעות כורכר וממזרח גבעות בודדות וביניהן פתחים נרחבים לזרמי המים האדירים שהגיעו בחורף ממורדות הרי יהודה. בשיטפונות וסחף שהתנקזו אל ערוצי שני הוואדיות שבשולי העמק מצפונו ומדרומו. ערוצים שחתרו מערבה, אל עבר הפתח היחיד (כביש בית עובד) ששפך את מימיו לעבר ביצות ואדי ריזיקט (עיינות) ומשם אל אפיק נחל שורק התנ”כי. ובימינו אפיק נחל רובין (פלמחים) הנשפך אל הים.
במרכז העמק מתנשאת גבעת כורכר חשופה, שברבות הימים הייתה לגבעת האהבה. טבורה של נס ציונה הוותיקה, ומצודתה בשעות חירום ומצוקה.
“גבעת השייח”, שברכס הגבעות הדרומי בתוך נס ציונה , היא הנישאת והצופייה מבין הגבעות שמסביב לעמק. (בית השיקום) ויש הקוראים לגבעה זו “גבעת הנסיכה” של נס ציונה בשמה הישן ואדי אל-חנין.
שתי דרכים ראשיות תוחמות את העמק של נס ציונה . ממזרח: “דרך המלך”, “תריג אל סולטנה”, מהעיר יפו בואכה באר שבע שבנגב. התפצלה בדרומה והובילה לעבר בית-ג’וברין ואל חליל הלא היא חברון (רחוב ויצמן, רחובה הראשי של נס ציונה ). ובמערב: “דרך המלך” “תריג אל סולנטה” מיפו העיר, לעזה. (כביש החוף החולף על פני בית עובד ועיינות).
דרכי המלך האלה, לא היו אלא דרכי עפר עמוקות חול, שנטחן זה דורות ברגליהן של שיירות גמלים, סוסים, חמורים ועגלות. רק קטעי דרך קטנים היו סלולים באבן, שרידי “דרכי הלגיונות” הרומיים בעיקר. דרכים היסטוריות של הכובשים למיניהם, ובשמם “דרך הים” או “ויאה מאריס”, בלשון ההיסטורית.
“דרך מלך” משנית חצתה את העמק ממזרח למערב וקישרה את דרכי המלך הראשיות (כביש נס ציונה בית עובד). דרך זו תחילתה בעיר רמלה, עיר מחוז, וסופה בקבר המקודש נבי רובין בכיוון שפת הים (פלמחים).
מראהו של העמק ועבירותו נקבעו לפי עונות השנה. בקיץ חרב, יבש, משמים וצהוב, ורוחש זבובים ויתושים.
‏בחורף קודר, בוצי ומנותק. אך באביב יפה להפליא, כולו מוריק, מכ*סה מרבדים של פרחי בר מרהיבים. האירוסים השחורים, הנרקיסים הלבנים, התורמוס הכחול ומרבדים של אודם כלניות ופרגים, מרגניות בלבן והסביונים בצהוב. בלב נס ציונה מרחב מרהיב מלוא העין.
מרבית חודשי השנה היה העמק בתוך נס ציונה נטוש, כמעט ריק מאוכלוסיה קבועה. מאימת החולי, הקדחת ומחלת העיניים, התרכומה, וכן מקשיי היובש בקיץ והשיטפונות בחורף. מדי פעם ובאקראי היו פוקדים את העמק בדואים נודדים עם צאנם בתורם אחרי מרעה. נוטים אוהלם, מבעירים מדורה וממשיכים לנדוד. בית האבן היחיד בעמק היה בית החאן, על דרך המלך לבאר שבע. חאן ללינת לילה לאדם ובהמתו, לעוברי אורח. אך גם הוא היה משמים מרבית הימים. בקרבת העמק שכנו מספר כפרים ערביים שהמאפיין את כולם היה בתי חימר וחצר סגורה משני צידי סמטה שדופה. חושות חימר שאכלסו אנשים דלים מוכי מחלות. מהם אריסים על אדמת אפנדים, ומהם המעבדים אדמתם במחרשת העץ הערבית. ה”סיקה” או ה”מוסמר”, הרתומה לשור או חמור או לשניהם בכלאיים. חקלאים התקועים בחובות עד צוואר וללא סיכוי להשתחרר מחובותיהם התופחים.
הכפר סרפנד-אל-חרב שכן מצפונו ומזרחו של העמק ובשכנות, ואדמותיו התחככו באדמות הנחלה. כפר עוין לאומני שהטריד רבות את מושבת היהודים השנואים, אך מאידך התעשר מאוד בגלל קרבתו אליה. הרחק במזרח נס ציונה שכנו העיר לוד ועיר המחוז רמלה. פוטנציאל ועורף עוין ומתנכל של אלפי ערבים. מדרום וממערב, רחוקים במקצת, הכפרים זרנוגה וקוביבה בואך יבנה הרחוקה. ומדי פעם פה ושם מקבץ אוהלים או חושות פזורים בשטח עד לנבי רובין, הקבר הקדוש למוסלמים ועד לחוף הים שעל צוקו היו פזורות בקתות דייגים.
חוף הים ליד נס ציונה היה אתר נופש בחודשי הקיץ לאלפי נופשים ערבים שהתקבצו אליו מכל הסביבה ועד חברון הרחוקה.
הדרך לנבי רובין ולים עברה בעמק שלנו. ו”בעונה”, היו שיירות הנופשים המגיעים על דבשות גמלים, ממלאים את העמק ביום ובלילה בצלצול פעמונים ולמרבה הצער גם במעשי גניבות ופורענות.
סיפורים על עברו של העמק בתוך נס ציונה היו עוברים מדור לדור ומאב לבנו, ואליי הגיעו מפי הבדואי הישיש אבו-ברהם שומר הכרמים. וכך היה פותח: “לפני מאות בשנים - באיים אל קדימ” - בימים הקדומים, היה שמו של העמק ואדי אל-עייה, עמק החוליים, על שום הקדחת ומחלות העיניים הנפוצות בעמק שגרמו לעיוורון. לפני שנים רבות הגיע למקום “שייח כביר, גיבור חיל ואשתו הנסיכה” … אך נושא זה הוא סיפור בפני עצמו בהמשך.
מתוך הפורום של נס ציונה

http://www.08news.co.il/forum_posts.asp?TID=32457&PN=1&TPN=1