0
~ ~ ♥ ~ ~ חיזורי אביב ~ ~ ♥ ~ ~
באֶדֶר זהוב פורץ הֶאביב הבשום וניצב על סִפּי. בקידה שופעת חן קסום מטיל אל חיקי העטוף מקלעת ניצת הדרים. ~ ♥ ~ שוכחת רגע כי סתוויתי אני מתרצָה. הֶבלו הֶחמים נושא אותי בריחוף שיכרוני לחולל עמו את הפריחה ואני קלילה ואני כלה! ~ ♥ ~ זיכרוני הסַב שָב ופורשׂ לו מצע של שלכת גמול על מתת נעוריו. ~ ~ ♥ ~ ~ ♥ ~ ~ ♥ ~ ~ |