כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בלוגיג

    על שולחני הונח תיק פרוייקט.

    Erase/Delete/Remove/...Ana-Aref

    28 תגובות   יום חמישי, 22/3/07, 23:42
    1. על שולחני הונח תיק פרוייקט ובו בין היתר נמצאת תרופה שאמורה לסייע למי שחווה טראומה, תרופה כזו "מטפלת" ברמות האדרנלין ומטרתה להקטין אפקטים פסיכולוגים ארוכי טווח שעלולים לנבוע מהטראומה.
      אני בטוח שבמעבדה כלשהי בכפרינו הגלובלי עמל פוסט דוקטורנט על הרעיון של מחיקת האירוע , של מחיקה לפי בחירה,לפי הזמנה..של אירוע אחד, של רצועה אחת או יותר מתוך דיסק הזיכרון של מאן דהו  ואם לא, הריני להעלות רעיון זה על שולחנינו כאן בקפה.
      מלומדי מה דעתכם?
      יש אירוע, או זיכרון שהייתם מוחקים לו יכולתם?
      תרופה כזו...זה כדאי?
    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/6/10 10:53:
      לא הייתי מוחקת את האירוע אלא את הרגשות הקשים המתלווים אליו בל פעם שהוא עולה בזכרונותיי.
        8/12/08 22:50:


      האם ההנחה היא שהפגיעה נצרבת בזיכרון בלבד?

      הרי כל תא בגוף היה מעורב באירוע הטראומטי

      ובו גם נצרבים זכרונות.

      אם כך, ה-DELETE ההכי פשוט לגוף...זו התאבדות,

      אך זו איננה המצאה חדשה.

       

      אני מאמינה שהרבה יותר כדאי יהיה לעבוד על משהו

      שיעזור לאנשים לקבל את המציאות.

      הרי הסבל תמיד נמצא בפער שבין המציאות,

      לבין היכולת לקבל אותה

      והמציאות כל הזמן משתנה.

        11/7/08 01:54:


      לוואי וזה היה כל כך פשוט. כל זכרון לטובה או לרעה משפיע על התנהגותינו והבחירות שאנו עושים.

      ברגע שננטרל זכרון מסויים תהייה לכך השלכה מרחיקה לכת בחיינו.

      דוגמא:

      תאר לעצמך שחבר טוב שלך לכלך בגדול. כעסת וניתקת יחסים. אך עד היום קשה לך להירדם בלילה והכעס שלך עליו

      עולה כל פעם מחדש.

      והנה הציעו לך את התרופה המחקנית וזיכרון הפגיעה נמחק כלא היה. הללויה אפשר לאמר. ואולי לא.

      כי למחרת אתה עלול להתקשר אליו ובקול עליז לשאול אותו, למה לא שומעים ממך לאחרונה חיוך 

        29/4/08 22:19:

      מפ'תאום

      החיים נועדו כדי להשתמש בהם.

      זכרון הוא דבר אלסטי והוא בעצם רק סוג של פרשנות. חוויה שחשבתי כי היא כך או אחרת במרחק זמן, מימד, ניחוות ומרגישה אחרת...

       

      לכאב, לקושי, למצוקה כח מעצב. כוח בונה.

       אז למה לחיות בלה לה לנד ומבחירה ?

       

      ס'.

       

        29/4/08 16:41:

      שלום חבר יקר...

      אני אישית כן הייתי מוחקת זכרונות לא נעימים באמצעות תרופה...

      הייתי גם מוכנה לבלוע כל תרופה שתבטיח לי מניעה של רגשי אשם...

      הלקאה עצמית...

      וכמו ששאלת...זכרונות לא נעימים.

      בטח החכמים יגידו שמה שאני אומרת זו מעין בריחה...חוסר אפשרות להתעמת או להתמודד וכי יש כלים ואפשרויות אחרות מלבד כדורים...בכל זאת לפי בחירתי האישית הייתי מוחקת זכרונות לא נעימים.

      ברגע זה עולה לי בראש שהייתי רוצה למחוק שיחה אחת שהיתה לי עם אמא שלי...שגורמת לי לכאבי לב חזקים.

      רפאלה

        12/4/08 23:31:

       

      צטט: corinna hasofferett 2008-04-12 22:32:20

      משמע, למחוק את הספרות והאמנות מן העולם?

      נדמה לי שמדובר באירועים אישיים, בבחירה אישית.

        12/4/08 22:32:
      משמע, למחוק את הספרות והאמנות מן העולם?
        11/4/08 00:31:

      אוח..מוחק אירועים, אחלה דבר,

      למה לא אם הופקו מהם כבר כל הלקחים?

      הייתי מממנת לך את הפרוייקט לו יכולתי.

        4/4/08 20:27:

       

      צטט: עולילית 2008-04-04 16:22:42

      רעיון נפלא. ואז מה יגידו הפסיכולוגים, בעיקר הפסיכואנליטיקנים? 

      רעיון נוראי מבחינה רוחנית קודם כל!!!

        4/4/08 16:22:
      רעיון נפלא. ואז מה יגידו הפסיכולוגים, בעיקר הפסיכואנליטיקנים? 
        17/3/08 23:53:
      נכון
      אבל,
      לפעמים,
      יש
      זכרונות, שיכולים,
      המממ
      לפגוע,
      אולי יכולים להיות הרסניים, ומי שמבין, אולי
      ימליץ למחוק קצת, כדי לעזור, מעט...
        17/3/08 22:59:
      זכרונות נשארים לעולםאת רוב שנות ילדותי ביליתי בתל אביב, צמוד   לביתנו היה מגרש ריק שבו גדלו חמציצים, סביונים, ואפילו"לחם ערבי" וכלניות- ממש בתל אביב,אז, התגוררתי בבניים בן 3 קומות , כל יום הסתכלתי דרך החלון והמגרש הזה משך אותי אליו,ירדתי למטה והזדחלתי דרך הגדר הפרוצה שהקיפה אותו וטיילתי לי במגרש הדומם, כל עולמי סבב סביב הצמחים ששם, כאילו הייתי ב"מקום אחר", עולם שלם בניתי לי זה היה ה"עולם האמיתי" שלי אז .אמנם הייתה לי משפחה במושב, אבל זה לא  היה אותו דבר, שם זה היה שטח מוגדר ומגודר שטח "שלי". יום אחד כשהתבוננתי דרך החלון ראיתי שעל האדמה מונחת תמונה עם מסגרת מוזהבת עם פיתוחים מיוחדים- שהסתבר שנעשו וגולפו ביד אומן, ירדתי למטה ולעיני התגלתה תמונה מדהימה עם אשה ואווזים ליד אגם שצוירה בצבעי שמן, הורי אמרו לי שבוודאי אחד השכנים זרק אותה ישירות למגרש, עברתי בין השכנים ושאלתי למי שייכת התמונה ובאמת בקומה השנייה התגוררה אשה גלמודה ואלמנה מבוגרת- בעיני היא הייתה מבוגרת בת 60, והיא אמרה לי שהיא השליכה את התמונה כי היא משאירה לה זכרונות לא נעימים ואני יכולה לקחת אותה. הורי שהיו חובבי אמנות מושבעים לקחו את התמונה למשפץ תמונות מיוחד במינו ששיפץ אותה- ברבות הימים הסתבר  שהתמונה שוות ערך. אולי אעלה אותה  כאן בעתיד לאתר .שנים רבות בבגרותי הוקם על המגרש בית  מגורים, והזכרונות לא נלקחו אלא התעצמו ומלווים אותי עד היום, כשאני מתגוררת בשטח    הזכרונות שלנו בונים אותנו אפילו אם הם לעיתים לא נעימים 
        9/3/08 00:27:

      זו שאלה שחשבתי עליה הרבה פעמים בתקופות שונות.

       

      אני חושבת שכל דבר שאנחנו עוברים לא נשמר באופן גולמי בזיכרון בנקודה אחת, אלא נקשר בהרבה קשרים לחלקים שונים שלנו ולכן אולי אפשר יהיה למחוק את הזיכרון של האירוע עצמו, אבל לא נראה לי שניתן יהיה להגיע גם לכל הקשרים שאותו זיכרון נקשר אליהם. למשל ידוע שבאירועים טראומטיים שבהם מעורב גם הגוף ויש רבים כאלו, הגוף זוכר דברים שאנחנו לפעמים מדחיקים ולא זוכרים. נניח שימחק הזיכרון של הטראומה מהתודעה, האם גם הגוף ישכח את הטראומה? לא בטוח. במקרה כזה נראה לי הרבה יותר קשה לחיות עם ידיעה שקרה משהו ולא לזכור מה זה היה, מאשר כן לדעת וכך נותרת הבחירה איך להתמודד. 

       

       תינוקות שעברו התעללות כשעוד לא הייתה להם שפה, גדלים הרבה פעמים בלי הזיכרון של הטראומה, אבל עם מצוקה קשה וסימפטומים שאין להם הסבר.

       

      חוץ מזה שכמו שנאמר כאן לפני, הזיכרונות, גם הקשים שבהם הם חלק ממי שאנחנו, מהזהות שלנו. לא הייתי מוותרת על זה.

       

      מאד מצאה חן בעיני הרעיון של geeee של הקהיית הרגשות השליליים ומחיקה חלקית של העוצמות.

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        5/3/08 19:19:

      שלום איש

      אני לא הייתי מוחקת שום אירוע גם אם הוא טראומטי. החיים שלנו מזמנים לנו ואנו להם אירועים שעוזרים לנו להמשיך בדרך שלנו ,ללמוד להסיק מסקנות, לטפל, להתפתח -כל משבר או טראומה הם מנוף לשינוי,להתפתחות,להתבוננות אחרת על החיים.מאידך לא כולם מוצאים כוחות נפש להסתכלות אמיתית למאורעות שפקדו אותם. אז אולי פשוט צריך לבחון לגופו של אדם ועיניין להסביר אפשרויות של התמודדות ישירה מחד ומחיקה מאידך, אם זה מה שיעזור למשהו כדאי. 

        25/2/08 20:18:

      האינסטינקט הראשוני שלי היה לומר" לא לתרופה שמוחקת אירועים" מהסיבה הפשוטה שהאירועים הספציפיים שכל אחד מאתנו חווה הופכים אותנו למי שאנחנו. יחודיים. שאין כמונו.

       

      במחשבה שניה ושלישית. יש מקום להשתמש בתרופה כזו בתנאים שלא תהווה לעולם "תרופה גנרית" או "קלה להשגה" ושתינתן רק במקרים בהם מדובר בהצלת חיים של ממש.

      מי יקבע איזוהי הטראומה שעדיף שתימחק. אין לי תשובה לא מכירה את השוק ואת ההתנהלות.

       

      ייתכן שהיא מתאימה יותר לשימוש בקרב ממשלות בשרותים חשאיים :)

       

       

        25/2/08 14:30:
      מקסים
        25/2/08 02:06:

       

      מדובר במחיקה סמוך לאירוע או גם לדברים שחלו בעבר הרחוק?

       

      מישל גונדרי עשה על זה סרט נפלא - שמש נצחית בראש צלול, את התסריט כמובן לא ניקח מצ'רלי קאופמן

       

      אישית, יש לי הרבה אירועים קשים בעבר סבוך, שעיצב אותי על ייחודיותי, לא הייתי מוותרת על כלום

      אם כי הקהיית הרגשות השליליים, החוויה הטראומטית יכולה לשפר את החיים לאנשים רבים

       

      אם כבר אז.. שניתן יהיה למחוק חלקית:

      • - להפחית עוצמות רגשיות - וכמובן לבחור כמה למחוק באירייסאוסטט
      • - אפשרות לשמור את כל העוצמות בתיקיה סגורה למקרה של חרטה עתידית או רצון זמני לחוות לצורך יצירה אמנותית או טיפול נפשי או התחשבנות ונקמה וכיוצב
      • - להשאיר זכרון קוגנטיבי של הפרטים, שוב לבחירה: כמה להשאיר וכמה למחוק, איזה פרטים להשאיר, אפשרות לשנות פרטים (כמו מקום, כמות וזהות המשתתפים, מה הם לבשו, מה הם אמרו, באיזו שפה...)

       

        20/2/08 09:28:

      לא הייתי רוצה למחוק את זיכרונותי

      החיים מורכבים מחוויות טובות וחוויות קשות

      ומה שבאמצע

      אם נמחק רק את הקשות ונישאר עם הטובות

      לא יהיה ערך לחיים

      ולא יהיה מעניין

      לא נדע להבדיל בין טוב לרע.

      יש סתירה בדברים אני יודעת,הייתי רוצה להישאר רק עם החוויות הטובות,

      לא לראות התעללויות בילדים, נשים, קשישים ובעלי חיים !!!

       

        8/7/07 18:31:

      לא ,לא הייתי מוחקת שום זיכרון,

      גם הטובים פחות.

      כל דבר שכל אחד מאיתנו עבר בחיים,

      חקוק בתאים שלו בתת מודע,

      כן, יש להתמודד עם הטראומות בהחלט,

      לא על ידי מחיקה שלהן.

      תשאל את אלה שעברו את השואה,

      האם היו רוצים ,למחוק את הזוועה?

      את החיילים שעברו מילחמה?

      את הנשים שנאנסו.

      סמים ,הם גם אמצעי הסחה,

      אני נגד,

      ובעד פורקן,

      מי שאנחנו זה מכלול השיעורים,

      החוויות שעברנו בחיים.

      תמשיך הלאה..............

      אל תמחק לנו את הזיכרון

        2/5/07 17:12:

       

       למה למחק? היתי מעתיק זכרונות גם מאחרים.

       

      Cut.

      Copy.

      Paste.

       

        26/3/07 02:40:

      אני חושבת שאנו נבנים על ידי הזכרון.

      גם המאורעות העצובים, הטראומטיים, הפדיחות למיניהן,

      כולם מהווים שלב בבנייה האישית שלנו.

      זה מין סוג כזה של ניסיונות וטעיות.

       

      אני לעומת זאת, הייתי מזמינה תוכנה, או תרופה, או וואט אבר,

       שתחזיר אותי בזמן לכל מיני סיטואציות, בעיקר מביכות. ושתינתן לי האפשרות

      לבחור שוב.

      ושיהיה ברור, לחזור אחורה בזמן, אבל עם הניסיון של היום.

      הולך?

       

        26/3/07 02:21:
      1. ישנם אירועים שהייתי מעדיפה לו לא היו מתרחשים, אבל אם משהו כבר קרה, אני מעדיפה לזכור אותו גם אם היה טראומתי.

       

        25/3/07 02:40:
      מחייך
        25/3/07 01:02:
      אילן יקירי
      חלק את תגובתי לשניים
      חלק ראשון מתייחס עם מעט הומור לתגובתה של אסתי
      יתכן שהיגזמתי בהנחתי שכלם שמעו שאותה בעיה מתמטית נפתרה לאחרונה, זה  כרוך היה  במספר שנים של איפיון דיגיטלי ואז 72 שעות על-מחשב
      בחלק השני רק הרחבתי את הדיון,
      אתך הסליחה.
        25/3/07 00:30:

       

      צטט: adym 2007-03-24 00:35:58

      אני עובד על התוכנה הזו
      עתה שנפתרה בעיית ה-E8 של סוסי ואני יכול לעבוד במרחב בעל 243 מימדים יותר קל לי...

      ואולי זה יעזור לקרבנות טראומה קשה, פיגוע,התעללות,ילדות צעירות שנפגעו...

      ואט דה הל אר יו טוקינג אבוט?

        24/3/07 00:35:

      אני עובד על התוכנה הזו
      עתה שנפתרה בעיית ה-E8 של סוסי ואני יכול לעבוד במרחב בעל 243 מימדים יותר קל לי...

      ואולי זה יעזור לקרבנות טראומה קשה, פיגוע,התעללות,ילדות צעירות שנפגעו...

        23/3/07 07:23:

      אוףףף.

      יש כל כך הרבה רגעים שהייתי עושה להם דלית אם רק יכולתי או לפחות קומנד זד.

      מילים שיצאו לי בלי להרגיש ופעלו את פעולתן הארסית על הצד השני, פעולות שנעשו בלי מחשבה ופגעו בי או בסביבה, אירועים היסטוריים כאלו ואחרים...

       

      אם אתה יכול לפתח תוכנה שתעשה את זה במציאות - אני שלך לנצח!

        23/3/07 04:37:

      " תרופה כזו...זה כדאי?"

      לא. don't fuck with the brain.

      המחשבה של להוסיף תרופות מהונדסות כימיקלית,

      לתוך התהליכים הכימים שקורים במוח,

      והמדע לא יודע מה מוליך אותם בדיוק,

      לא נראה כמו רעיון טוב 

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      adym
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין