אצלנופועם הזמן במעגלים, נולד ונברא בכל רגע. אין שכחה. ואילו כאן הזמנים קצוביםוקוויים. איש אינו זוכר מי הוא. אף אני כמעט שכחתי. באתי לכאן כדי ללמוד דבר מה.באתי כיוון שהותרתי כאן דבר מה פעור, פצוע, ורק כאן אוכל לחדש את שלמותי, ולחזוראליכם, אחיי מן הכוכבים, עם הידע הדרוש. משימתיהנה זו: לחבר את הקו והמעגל. כדי לעשות זאת, עליי להניח לשניהם להתקיים בו זמנית,בלי להיכנע לכוחו של הקו, ובלי להיסגר בתוך המעגלים. הדרך לעשות זאת היא התמסרותלבני-האנוש. בפעםהקודמת שניסיתי לעשות זאת אירע דבר מה נורא. כנהוג, נמחקו פרטיו מזיכרוני. אני אךיודעת שלבי האנושי נשבר, ולבי הטהור נסדק. עודני נושאת את הסדק, למען אזכור את סבלהאדם. דרכיהיא דרך ההרמוניה, המתבטאת כאן בשיר ובריקוד. כאשר איני עוסקת בפעולות אלה,שעבורנו הן הקיום, וכאן הן מכונות "אמנויות", שכחת העולם האנושי מתפשטתבקרבי. כאן, יש לנשמות מעטה של בשר. את ההרמוניה חווים כאןדרך המעטה הזה. שלא כמו מעטה האור שלנו, הבשר איטי ועצל, תובעני וקשה קליטה. לא קללהפעים אותו בתדרי האור הבהיר ממנו אנו ניזונים. לעתים קרובות, אני מתקשה לקבל אתהעובדה הפשוטה שעליי לפעול בתוך המעטה הזה, המכונה "גוף". |