אולי, אולי זה חסר טעם,אולי לא יביא תועלת.
אבל ראבק,הרגשתי שאם אני לא מוציא לפחות חלק מזה החוצה אני משתגע ונחנק מרוב המעמסה
אז כתבתי וכתבתי וכתבתי,זה לקח כמה ימם עד שהצלחתי לארגן את זה. עד למשהו בר קריאה
ראיתי שלא אמרתי את כל מה שחשוב אז כתבתי עוד קצת.
אנחנו אנשים של רגשות ומילים,אולי בניגוד לרוב העולם "הנורמלי"
ושמילה נפגשת עם רגש יש שתי אפשריות
או שזה נגמר רע,
או שזה ממשיך הכי טוב שאפשר
ואין לי מושג איך זה יגמר כאן,
אולי בטוב אולי ברע,אולי באמצע.
אני יכול רק לשער ולקוות.
אתמול זה נשלח
מזל שלא אני שלחתי את זה פיזית,ספק אם יכולתי לעבור את זה.
ועכשיו יתחילו איזה שבועיים של מתח שבהם ארצה לדעת מה עושים עם המכתב שלי לעזאזל ,
יש סיכוי שהמכתב לא יגיע ליעדו בכלל ולא בגלל טעות בכתובת,
אבל כנראה שהמכתב יגיע ליעדו בשלום.
אבל השאלה מה יקרה אחרי זה,
לא יודע....
האמת שהמכתב הזה,הצורה שלו,כמות הרגש שבו,הפתיעה אותי מאוד,לא תכננתי את זה ככה אבל ככה זה,זה פשוט יצא.
כתבתי על דברים שלא כתבתי עליהם מזמן ואולי אף פעם לא כתבתי עליהם אני כבר לא זוכר.
נזכרתי במה שכבר שכחתי ולא רציתי לשכוח.
כתבתי,נגעתי וקצת גירדתי את קצה הפצעים שכנראה משותפים.
דיברתי על הרוב אבל לא על הכל.
לא יודע מה יצא מהמכתב הזה, אם לא יצא ממנו כלום לפחות אני ארגיש שלם עם עצמי יותר משהייתי אם לא הייתי כותב אותו
אני חייב לדעת שעשיתי הכל בניסיון הזה להשיב אלי את שאבד לי
הניתוק הזה,שכנראה לעולם לא אהיה שלם איתו ואחתור להפסיק אותו בכל רגע,הוא כפה עלי להשתמש באמצעים טרום טכנולוגים.
אבל אולי זה מה שיהפוך את המכתב למיוחד.
אם הדברים שכתובים במכתב יביאו לתוצאה הרצויה אני אצטרך לעבוד קשה
אבל זו תהיה עבודה משתלמת
ואם לא,אז בעל כורחי אצטרך לשים את המכתב מאחורי ולעבור הלאה,
ורק המילים יישארו כסיכוי אחרון להתחדשות.
זה הזמן של המילים להראות לי את כוחן.
אם יש להן כוח,הן יעשו את עבודתן נאמנה.
אני מקווה גם שהרגש לא שכח מה התפקיד שלו בעולם הזה,
במיוחד בעולם של שנינו.