| הבית גדול, אפשר לומר ענק. שולט בו אי סדר ואין לה מוטיבציה להזיז דברים. כל דבר נראה פתאום קשה. קשה לה אפילו לנשום. כבר הרבה זמן היא מרגישה את אותו הדבר. זה קשה לה אך היא החליטה להפסיק להילחם. היא אפילו לא יודעת אם לתופעה הזו יש שם. ואין לה מושג אם יש ביכולתה להציל את עצמה, וגרוע מכך, היא אינה מרגישה שיש לה בשביל מה - להתאמץ. כל הצבעים דהויים, כל החלומות הזויים, כל הסיפורים בדויים, כל השירים מזייפים, כל התמריצים מעייפים. היא מרגישה שהעולם משעמם והיא חיה תחת פיהוק אחד גדול. שום דבר כבר לא מספק אותה. היא חוותה כבר הכל ולא אכפת לה לסבול. היא פיתחה סבילות וחושיה התקהו - היא שכחה כיצד מרגיש כאב, היא לא מצליחה להרגיש את פעימות הלב. היא לא מבינה כיצד היא נחשבת ליצור חי ונושם. היא כבר מזמן מתה ממחלה שאין לה שם. היא הפסיקה לחפש תירוצים, אינה מוכנה לקבל ולתת, מתעייפת מלחשוב. בתוך בליל הרע אינה מסוגלת למצוא דבר אחד שהוא טוב ואין לה אף קרוב. ונדמה כי לא אכפת לה להיות לבד, בלי אף אחד. היא גם לא מרגישה, היא אדישה. עוד מעט היא תפסיק לחשוב ואז לא ישנה לה אם הסוף הוא קרוב. היא אפילו לא מסוגלת לקבל החלטה באשר להמשך. כי היא לא רואה את הדרך ולא רואה את הסוף. היא גם לא מתעניינת. הכל שקט, כבר לא רועש לה במוח. היא שכחה שהיא רצתה לצעוק אך לא היה לה כוח. כעת היא שותקת כי זה פשוט הרבה יותר נוח. והיא שוכבת על הספה בבית הגדול, אפשר לומר ענק, שולט בו אי סדר ואין לה מוטיבציה להזיז דברים. שילכו לעזאזל - בשביל זה יש חברים. היא לא אכלה כבר ימים והיא לא רעבה. אין לה מושג מה פירוש המילה תקווה, שלא לדבר על אהבה. וזה כבר לא משנה ולא ישתנה. ועוד מעט הכל ייגמר והיא לא נלחמת, אך עדיין נושמת. וזה כרוך במאמץ - קשה לה לנשום. עוד מעט יגיע היום והחלום יהיה חלום והסיפור הזה יהיה חשוב ויהיה לה תמריץ לשיר אי שם שירים יפים, לא מזייפים. מי אמר שהחיים יפים? |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפים, יפים, יא פרינסס ליה....
ברוכים הבאים אהובה
את כותבת מדהים