אין לי בעיה עם מיחזור, להיפך אני אפילו בעד. זהו אחד התהליכים המדהימים בעיני, ממוזיקה ועד נייר טואלט משומש. רק שלפעמים הנטייה למחזר מושכת אותנו לכיוונים אחרים, כמו מיחזור אנשים. כוונתי היא לא לאלו שנחמד להיזכר בהם, ולקפוץ לביקור ושחזור או לאלו שהגעגועים והכיסופים אל אהוביהם מהעבר היו קשים מנשוא,  אלא אל חלק מהעם (ואם נודה באמת, רובינו), שמאמצים אל חיקם ואוספים אל מיטתם את העבר (לפעמים את ההווה) של חברם הקרוב, ואין זה משנה אם אותו אחד ניצב על משבצת הפנטזיה או חמימות חולפת.

מקרה  שצרוב בזיכרוני משנותיי המוקדמות,  השאיר חותמו לנצח.בימים בהם מזמוז עם בחור אנונימי בסמטה הסמוכה היה משול למשגל למרגלות בניין העירייה בצהריים, יצאנו. ערימה של בנות שרק התחילה לגלות את העולם. הייתי בת 17, לא גיל שחושבים בו יותר מדי, ומצאתי עצמי עם בחור הורס באותה סמטה הידועה לשמצה. מפה לשם החלפת טלפונים ( בזמנו, מכשיר סלולארי היה נכס). יומיים אחרי, פגישה מרובת משתתפים בדירה אחת: חברות שלי, חברים שלו. על מנת לשבור את הקרח ולצמצם את מרחק הנגיעה התחלנו לסובב בקבוק, אמת או חובה?

אחת אחרי השנייה חברותי בחרו בחובה, ומצאו עצמן עם אותו הבחור בו נפשי חשקה, כשאני נשלחתי לחדר, כל –כך נגעלתי ושבע הדקות בגן עדן, הפכו בשבילו לגיהינום.                                                                                           

                                                                     ***************

תארו לכם מצב בו אתם נפגשים עם חבר/ה שבלילה היה עם אקס שלכם , ומתחילים להתקשקש, מתחילים לרדת בריזולצית הדיבור, ופתאום "שמע, הבחורה הזו יודעת למצוץ" או לחילופין "חשבתי שיש לו קטן, הופתעתי", תרצה או לא, ישר עולות לך תמונות בראש, שלה, שלו ומה שהיה אז, וגם אתמול בלילה.  

וקחו עוד: בא לך על מישהו, אבל ממש. פנטזיה של ילדות. את בדרך להגשמה, ומשתפת חברה.כשהיא רואה אותו, נפתחות לה העיניים, וגם הרגליים. הלך החלום.

למה? כי לך יש חוקים, וגם אם זה היה משהו שיוצא מן הכלל, את כבר לא מסוגלת. התפוגגה הפנטזיה..  לא פעם נפלה בחלקי ההזדמנות להכיר לעומק בחור אשר נמצא בתחתית הרזומה של חברה כזו או אחרת, ולא אחת ויתרתי עליה. אומנם הכללים שהחלתי על עצמי די קשים, קולקטיביים, וללא שום פרצות , ויתכן מצב של הפסד וטעמה המר של ההחמצה, אך בחשיבה לטווח הארוך החוקים מדברים בעד עצמם. זוכרים את הקמפיין ההוא "כשאת שוכבת עם החבר שלך, את שוכבת עם החברה לשעבר של החבר שלך ששוכבת עם החברה של החבר שלה"? Same- same.  

 אני בטוחה שעד לכאן רובכם מהנהנים בראשכם לאות הסכמה, הבעיה היא שכולנו שכחנו הדדיות מהי. כשזה נוגע לאחרים, לכולנו יש מבול של מילים וים טענות לגבי ההיא וההוא, אבל כשמגיעים לסיטואציה ונכנעים ליצר, מתחיל השכנוע העצמי וגשם התירוצים, החל מ"הייתי שיכורה", דרך "הייתי שבור"  ועד ל"את נשואה, אז מה את רוצה?". פתאום הכל בסדר. 

בשנים האחרונות פתחתי לי מן הרגל שכזה (ואולי יום אחד גם הוא יהיה סוג של תירוץ בשבילי, לכו תדעו), סוג של מבחן ביני לבין עצמי. כשמישהי שואלת אותי לגבי אחד האקסים (ללא קשר למהות הקשר ביננו), אני אומרת לה שמבחינתי זה בסדר. זה לא שאני משקרת, זה באמת בסדר לגבי רובם, רק שלא, זה לא בסדר לי שאת שואלת. כלל ידוע שכשמישהו שואל שאלה שכזו, זה אומר שיש דברים בגו, והשאלה באה בד"כ לאחר המעשה. אבל אולי עכשיו היא תצא מקטגוריית החברות, ובמידה וארצה אוכל להרחיב את מעגל חבריי מהמין השני.