פרק 3 רוחניות והימורים השבוע נפטרה בת דודי החביבה, ציונה. אביה שלום זצ"ל היה צורף זהב בתימן ורצף בארץ ישראל המתחדשת. בנוסף היה תלמיד חכם, חזן ושוחט. בתור ילד בשנות העשרה, אהבתי לבקר אותו ואת רעייתו רבקה. תמיד הוגשו לי שם פיצוחים קלויים ושתייה קרה ובתור ילד שאהב לנשנש, הייתי מרבה לבקר אותם. את מירב זמנו הפנוי היה מקדיש דודי ללימוד עצמי של תורת הנסתר. ביתו היה מלא בספרי תורה וקודש עתיקים שחלקם היה כתוב בכתב יד. אחיה של אמי סיפר לי שבחלקם הוא מעיין רק לאחר שטבל עצמו במקווה השכונתית. היו לו בשבילי סיפורים על קפיצות הדרך שהוא היה מבצע בחצות הליל. הוא סיפר לי שעל ידי כתיבה של אותיות וסימנים על ציפורני אצבעות ידיו, הוא יכול לעוף בלילות ולבקר בארצות חוץ. למרות שפיזית מעולם הוא לא יצא מהארץ מאז שבא בשעריה, דודי היה מאוהב בפריז ואתריה. יום אחד הוא סיפר לי שביקר בלילה הקודם את המקובל זצ"ל הבאבא סאלי ושניהם עפו ביחד לצפת וביקרו בקברו של האר"י הקדוש. בתור ילד לא ייחסתי כול משמעות לסיפוריו, בסתר לבי חשבתי, איזה דמיון מפותח יש לדודי היקר!היום אני כבר לא יודע מה לחשוב, ההרגשה הפנימית שלי אומרת שפספסתי צדיק נסתר שניסה להנחיל לי ידע רב ומיוחד.נחזור ל'שבעה' של בתו הבכורה. אחי הצעיר ואני נסענו לאשדוד על מנת להעניק למנוחה את הכבוד האחרון המגיע לה. לאחר תפילת ערבית וארוחת מצווה שנערכה לכבודה, נשא אחי את הדרשה הבאה: "לאחר סיום השירות הצבאי בא הילד להוריו והודיע להם שהחליט להגר מהארץ ולמצוא את עתידו בארצות הברית. למרות שההורים לא אהבו את הידיעה, האב הודיע לבנו: 'אם זו באמת החלטתך, אני אעזור לך כספית בדרכך החדשה. רק תבטיח לי בני, שתניח שם תפילין ותצלצל אלינו מפעם לפעם, אפילו בגוביינא.' כידוע לכם, היהדות מאמינה שהנחת התפילין מסמלת את שיעבוד השכל והלב לעבודת הבורא ולשמירת הקשר האישי עם הבורא. הבן הסכים ויצא לדרכו החדשה. חודש מאוחר יותר כשהבחין שכספו אוזל, התקשר הבן לאביו ושאל אותו, מה עם הכסף שהובטח לו? האב ביקש מבנו שיגש ויפתח חשבון בנק בעיר שבה הוא מתגורר ושלא ישכח להניח תפילין מדי בוקר. עברו שבועיים נוספים, הבן מתקשר ומספר לאמו שהכסף עדיין לא הגיע. האם שואלת את בעלה: 'מה קורה?' האב ענה לה שבקרוב הוא ישלח לבנם עשר אלף דולר, 'רק תאמרי לו שלא ישכח להניח תפילין.' עוברים שבועות נוספים, הכסף לדברי הבן לא הגיע לבנק ובצר לו הודיע לאמו שהחליט לחזור. לתהיות האם, האב ענה: 'אם זהו רצונו של האל... אז שיחזור.' באמת לאחר מספר ימים הבן הגיע עם מונית משדה התעופה וביקש מאמו שתרד ותשלם לנהג. הבן כולו זועף, הסתגר בחדרו ולא רצה לדבר עם האב. בצר לו ניגש האב לבנו ושאל: 'ירושלים שלי, למה אני מקבל את היחס הזה בני?' הבן ענה: 'מה אתה עושה ממני צחוק? הבטחת ולא קיימת.' האב הביט על בנו בכורו באהבה ואמר: 'בני אהובי אמנם הבטחתי לשלוח לך כסף, אבל גם אתה הבטחת לי שתניח תפילין עלייך.' הבן בחטף: 'אני הנחתי...' פסק ולא סיים את המשפט. האב ניגש לתרמילו של הבן ושלף מתוכו את שקית התפילין. האב הגיש לבן את השקית וביקש ממנו לפתוח אותה. בתוך השקית של התפילין, הייתה מונחת מעטפה קטנה ובתוכה היה שיק בנקאי על סך עשר אלף דולר לפקודת הבן…" אחי המשיך: "זה היה המשל, הנמשל הוא שאבינו שבשמים, האוהב אותנו בכול ליבו, מה הוא רוצה מאתנו בסך הכול? שמפעם לפעם נרים אליו טלפון ונצור עמו קשר. הן דרך הברכות שאנו מברכים על המזון והן מזה שמפעם לפעם נקיים מצוות חשובות שבינינו לבין הזולת. גם אין בקשה לקיים בבת אחת את כול תרי"ג המצוות, כול אחד עם הידע והקצב שלו. כשהאבא יהיה מרוצה מילדיו, גם הילדים יהיו מרוצים ממתנות האב." לאחר שחרורי מהצבא באמצע שנות השבעים, לקחתי את תרמילי וטסתי לאירופה הקלאסית. גרתי מספר שנים בצרפת, איטליה, בלגיה ואנגליה על פי אותו הסדר. יותר מאוחר עברתי גם לעבוד בארצות הברית, תקופות זמן נפלאות שזיכרונותיהן משמרות אותי עד היום. בתור חובב הימורים, הלכתי ללמוד את המקצוע בבית הספר למשחקי הקזינו הממוקם בקזינו של סאן רמו, איטליה. הצד החשבונאי של חישוב סיכוי הזכייה מול הסיכון, עניין אותי. בכול משחקי הקזינו השונים יש יתרון יחסי מובנה לבעלי הקזינו. זה עסק רווחי מאוד לבעלים, מישהו הרי צריך להחזיר להם בחזרה את ההוצאות שלהם על הכיבודים והתפאורה... שנים מספר עסקתי בפיקוח והדרכה בבתי הקזינו השונים. משך השנים כשהייתי מבקר בבתי הקזינו השונים בעולם, לא הייתי משחק אלא רק בודק 'שיטות'. לא היה לי כול צורך פנימי לשחק, אלא רק אתגר שכלי לפצח את השיטה. למרות שאם אשאל, אני יכול להוכיח מתמטית שאין אף שיטה שתהיה מסוגלת לנצח את הקזינו, לאורך זמן. מובן לכם שאני לא מתייחס להימור חד פעמי שבו הכול יכול לקרות. למרות מה שידעתי וכתבתי, הייתי אוהב לעמוד מאחורי שחקנים ששפר עליהם מזלם, עפ"י ערמות הזיטונים שהיו מונחות לפניהם. הייתי רושם את המהלכים שלהם ומנסה למצוא את 'השיטה' שלהם, נהניתי מזה כאילו אני עצמי משחק. עד היום יש לי פנקס עב כרס, המסכם את כול שיטות המשחק החכמות שראיתי. חלקם הניב בזמן הכתיבה, רווחי ענק לבעליהם. אולם בבדיקה מעמיקה שערכתי לאחר מכן ל'שיטה', היא לא החזיקה מים. לילה אחד הייתי עם ידידה בלגית בשם ריטה, בקזינו בעיר הנופש קנואק. נכנסנו לקזינו בסביבות השעה שתיים לפנות בוקר, לאחר בילוי בדיסקוטק המקומי. הייתי במצב רוח מרומם, חלקו נזקף כנראה לקוקטילים הרבים שלגמתי ולבת זוגתי היפה. נכנסנו על מנת לאסוף חבר ישראלי שהעדיף לשחק כול הערב בקזינו, במקום להתלוות אלינו. נעמדתי ליד החבר ושידלתי אותו שיפסיק לשחק, חיכתה לנו עוד נסיעה ארוכה לבריסל, מקום מגורינו. פתאום אני שומע את 'חברי הטוב' שואל אותי בקולו הנעים: "רוצה לדעת את המספרים שייצאו על גלגל הרולטה?" לא עניתי, אבל הוא נתן לי את שלשת המספרים הבאים: "17, 32, 18."לחשתי לריטה שהייתה לידי שאני יודע, אלו מספרים עומדים לצאת וגם ציינתי אותם באוזניה. המוזר הוא שלא עברה בי לרגע המחשבה להוציא מעט כסף ולהניח אותו על המספרים הנ"ל, המספרים יצאו כמובטח לפי אותו הסדר. אני זוכר שריטה הביטה בי לאחר מכן במבט מוזר, אבל גם המקרה הזה לא הקפיץ לי את המודעות לדברים שמעבר. אני נזכר ששנים לאחר המקרה הנ"ל כשהייתי מבקר בבית קזינו, הייתי שואל את עצמי, 'אלו מספרים עומדים לצאת?' וממתין לשווא לשמוע את תשובת הקול הנעים. באותן דקות המתנה הבנתי שנפלה לידי הזדמנות פז שלא ניצלתי אותה. שנים מספר לאחר כתיבת הספר על הפרפר, נזכרתי בכול המקרים הנ"ל שקרו לי ושאלתי את 'חברי': 'למה הפסקת לומר לי את המספרים שייצאו בקזינו, גם כשאלתי אותך?' תשובתו: "בקנואק אמרתי לך את המספרים כיוון שהערכתי שלא תשתמש בהם, זו לא הדרך." הרגשתי עצוב וחסר ביטחון. האם גם הוא לא סומך עלי? חשנו שנינו באווירה הלא נעימה שנוצרה בינו לביני, כי לפתע הוא אמר לי: "שנים רבות אתה מחפש את השיטה, כיצד לנצח במשחק הרולטה ועדיין לא מצאת אותה. אני מוכן להעניק לך את השיטה שבה תוכל לשחק ולנצח במשחק הרולטה. אבל אסור לך לשחק בה ללא אישורי, האם אתה מוכן להצעה?"זה נשמע לי הזוי ולא הייתי בטוח שזה מה ששמעתי. מה גם שמי כמוני יודע שאין שיטה בכלל.שאלתי אותו: "מדוע אתה מציע לי הצעה כזאת?" כשאני מנסה לרמוז לו שייסוג מההצעה, אני אהיה האחרון שירצה להיות נוכח בכישלונו. תשובתו הייתה: "זה יוכיח לך שאתה לא לבד!" לא יכולתי להתאפק והסכמתי לקבל את הצעתו, בחצי הדקה הבאה הוא הסביר לי את סודות השיטה. מיותר לספר שמיד בדקתי אותה והרצתי אותה על המחשב, הוא צודק, יש לו שיטה מנצחת. שיטתו מתומצתת במשפט האומר: "לא חשוב על מה אתה מהמר, חשוב יותר, מתי? היכן? ולמה? אתה מהמר!" ובאנגלית: When? Where? Why? לצערי זה המקסימום שהוא מתיר לי לספר לכם. ניתן ליישם את עצותיו גם לתחומי חיים אחרים: מתי הוא התזמון הנכון? היכן המיקום הנכון? והעיקר למה אתם חושבים שהרעיון/המהלך שלכם טוב?אפרופו הימורים, נזכרתי שבשנת 1973 כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, עבדתי בקזינו הגדול בניס, צרפת ששכן לאורך הטיילת 'החוף הכחול'. פרצה המלחמה ומיד התנדבתי לחזור ארצה בתוקף תפקידי הצבאי שהיה מומחה למחשבי ניווט בחיל האוויר, המבוססים על מערכות ג'ירוסקופים המדמים את תנועתו של כדור הארץ. בקיצור טסתי מיד ארצה ומיד הוצבתי בבסיס חיל האוויר ליד העיר באר שבע. הבעיה שהצוות של החיילים הסדירים נתן את כול התשובות לבעיות שנוצרו, מה גם שכמות המטוסים הרבה שנפלה ביטלה את הצורך לתקן ולבדוק את מחשבי הניווט שלהם...אז מה שנותר לנו המילאומניקים לעשות זה היה לשבת ולשחק קלפים ובעיקר פוקר על כסף.אני שבאתי מהקזינו הגדול של ניס הייתי משוכנע שאני בהשוואה לשאר המילאומניקים, שחקן מליגה אחרת ושאין להם כול סיכוי נגדי...אגב בקזינו לא שיחקתי פוקר בכלל.הקלפים זיהו באיזו שהיא דרך את ביטחוני העצמי הגדול ואת מחשבותיי והם 'התלבשו' לי ביד בצורה מדהימה. בכול סיבוב ללא יוצא מן הכלל זכיתי בכספי השחקנים, משהו מדהים. ככול שביטחוני העצמי גבר ככה הקלפים הטובים ביותר 'התייצבו' בפני כמו נמשכו למגנט. נוצר מצב שלאחר יממה אף אחד לא היה מוכן לשחק נגדי. שנים לאחר מכן כשהתייצבתי לשירות מילואים רגיל ולא חשבתי יותר שאני הטוב מכולם...הקלפים לא 'באו' אלי כמו בזמן המלחמה וחזרתי להיות כאחד השחקנים.לסיום הפרק שאלה שמציקה לי: מדוע רוב עניי העולם נמנים על המאמינים בני המאמינים, מכול הדתות?מאידך מדוע רוב חסרי הזהות הדתית, נמנים על עשירי העולם?ההגיון אומר שהיחס היה צריך להיות הפוך...שאלתי רב, קאדי וכומר את השאלות הנ"ל. תשובתם האחידה: "החיים כאן הם יחסית קצרים ומלאי הבל לעומת הנצח, את התמורה הראויה המאמינים יקבלו בעולם הבא."לצערי אותי התשובה הזו לא סיפקה... יש כנראה תשובה נכונה יותר!אמש 'קיבלתי' תשובה: מסתבר שלהיות מאמין זה מצרך מאוד יקר וההשתייכות לקבוצת המאמינים שוויה לא יסולח בפז.למעשה זה הזבח המודרני, או סוג של חילופי אנרגיות מההיבט הרוחני.בסגנון: 'קח אמונה תן עושר' רוצה עושר? תן את האמונה שלך!פרק 4 תחילתה של שליחות (המשך יבוא בסוף השבוע הבא...) |