Cookie Monster

לצפייה במסך מלא

Cookie Monster

‎7

תכנים אישיים

2 תגובות יום ראשון, 6/6/10, 17:42

קחו מנהל מרקטינג שאוהב מתוקים יותר מהכל, ושלחו אותו לכנס בארה"ב. הוסיפו לכך שיטה מצויינת למשוך אנשים לדוכן: עוגיות טריות. שימו את מנהל המרקטינג התאוותן יחד עם שש מאות עוגיות בחדר בודד במלון בשיקגו, וזה מה שתקבלו. הכל אמיתי עד כאן, כולל התלונה על כך שזה היה הלילה הארוך בחייו. מכאן ואילך – האמינו למה שתרצו.

זה היה הלילה הקשה בחיי. שש מאות העוגיות שחלקתי איתן את החדר לא הפסיקו לנחור, חלקן גם שיחררו נפיחה קלה מדי פעם.

שושי, העוגיה השמנה מכולן, פלירטטה איתי מההתחלה. מהרגע שיצאה מהתנור היא שמה את העיניים השמנמנות שלה עלי.

אמרתי לה, "שושי, אני נשוי", אבל זה לא עניין אותה. והיא ידעה. היא מכירה את החולשה שלי לעוגיות.

כל הלילה התהפכתי מצד לצד, ושושי, אוי שושי...

ההיא המשיכה לנפוח עוד ועוד, ונוזל סמיך ושוקולדי נזל ממנה לכל עבר. הייתם חושבים שזה יגעיל אותי, אבל אני, מה פתאום. הריח שיגע אותי, ושושי שכבה שם על המגש, עם המבט הסקסי שלה; זה עשה לי את זה.

ויתרתי על השינה וירדתי לבר של המלון. אמרתי, "סמית'י, גיב מי וואן, און דה רוקס. יו דונט נואו דה טראבלס איים אין".

מסביבי קאובויים מטקסס וזונות מהדאון טאון. הכל הריח סליזי מדי, אבל אני לא הרחתי. הריח של הנפיחות של שושי לא הפסיק לעקצץ לי את האף, נשבע לכם, היא עקבה אחרי.

"אקסקיוז מי, סיר, איז טיס סיט טייקן?" שאל קול סקסי, סדוק ומאנפף.

לא הסתכלתי; אמרתי "יס" בהיסח הדעת, ושמעתי אותה מתיישבת לידי. "יו נואו", היא אמרה לי, "אייב בין ווצ'ינג יו..."

הריח המשיך להתחזק, ואני, מה יכולתי לעשות? אני בסך הכל בנאדם. הסתובבתי אליה. והנה היא היתה, שושי, אהובתי, שושי, עם ריח הבצק ורמיזות של שוקולד... זה היה חזק ממני.

סמית'י הברמן הניח את הוויסקי לידי. "ווטס פור דה ליידי?", שאל.

"שוקו, סטרייט", היא ענתה, ואני לא יכלתי יותר. תפסתי את כוס השוקו ביד אחת, ואותה ביד האחרת. "לא! סמית'י, תעזור לי!" היא צווחה והמשיכה לנפוח, אבל סמית'י היה עסוק עם איזו זונה בריח לילך, פיכס, ואני סוף סוף יכלתי לבצע את זממי.

טבלתי אותה בשוקו... היא נחנקה לאט לאט, עד שהפסיקה לנפוח. ואני אכלתי אותה בביס אחד.

נכנסתי למיטה, ידי מגואלות עדיין בשוקו. ונרדמתי.

למחרת בבוקר ירדתי למטה עם חמש מאות תשעים ותשע עוגיות.

דרג את התוכן: