יאללה, הלך על הפיקסיס , המשט- עד לבא בתור- עבר (פוסט זה נטמן בשעתו זמנית בחול מסביר הפנים שבדירתי, כי יצא לאור ביום תקרית המשט וחשתי שלא מתאים לי עם זה). אז עכשיו, כשאני עם כוס יין אדום איכותי, בטמפ' המתאימה, אפשר לצאת שוב לדרך .
מקדחת האמונד מוטרפת בשם Brian Auger ועוד אחת ג'ולי דריסקול , עם קצת עזרה מחברי ה-טריניטי. Streetnoise שיצא לי בין היתר 'לנסוע' איתו ברכב לפני מספר ימים.
בקליפ השני , היא נכנסת בדרך מאד מיוחדת לטעמי, לנעליה של גרייט אריתה (לא תאמינו, מהפעם הקודמת, הקליפ של אריתה הוסר לגמרי בטיוב).
שימו לב איך דריסקול מתנועעת בסולו של בראיין. ככה רקדו בסוף ה-60/תחילת ה-70! לא טוב? סוג של וידוי , או שנקרא לזה קיפוח הנגנים/מוסיקאים . כששמעתי את ההרכב הזה בשעתו בסוף ה-60 , למשל בשיר הזה שהיה אז להיט שלהם. (גרסה לשיר של דילן במקור). הציגו את זה ברדיו וכו', כ -"ג'ולי דריסקול" בלבד. גם אני לצערי הלכתי עם זה. מי ידע אז מי זה בראיין אוז'ה ? (או איך שמעברתים אותו ). בדיעבד, קצת מאוחר יותר, הבנתי שללא בראיין כל הסאונד שם היה ממש לא אותו הדבר. אפילו בשיר הנ"ל (ומבלי להפחית כהוא זה מתרומתה של ג'ולי בו) אני זוכר שמה שכבש אותי, בהשוואה לזו של דילן, היה המעבר הפסיכדלי הזה בפיזמון, שנעשה כמובן עם ההאמונד.(כאן קצת פחות שומעים זאת בבירור, בגלל איכות הסאונד). ויש עוד עשרות דוגמאות דומות לנ"ל, בנוגע לנגנים.
שימו לב שעבודת הסאונד אצלם באה מקלידים, בס ותופים בלבד, ללא גיטרה. (בהרכב שכאן לפחות. היו גלגולים שבהם שולב גיטריסט, שגם שר). אפשר לראות-במיוחד בקליפ השני- איך כל אחד מהם נותן מעל ל-100% מיכולתו.
בראיין מוגדר אגב כקלידן ג'אז ורוק.
הוא עבד עם/ליווה במסעי הופעות, אמנים כמו רוד סטיאורט, ג'ימי הנדריקס, לד זפלין, אריק ברדון ואפילו את הבלוזיסט סוני בוי וילאמסון.
אז, שימו ווליום וצאו לדרך.
|