11 תגובות   יום שני, 7/6/10, 01:22



נעמי ואליפלט ירדו לאיטם במדרגות.  שניהם שתקו; כמו ידעו שעוד מעט יצריך יומם שיאמרו הרבה, הם ניסו לצבור לעצמם מעט דקות שתיקה. נעמי התנשפה במהירות. נעמי תמיד מתנשפת במהירות כשאליפלט חסר שקט. אליפלט ניסה להסתיר את סערתו. והצליח. אליפלט תמיד מצליח להסתיר את סערתו. בעיקר מעצמו. יום לא קל עומד להתחולל עליהם – הם ידעו. נעמי ואליפלט תמיד יודעים איזה יום יהיה כבר בתחילתו. הם יודעים זאת על פי נביחות כלבם של השכנים.



נעמי ניסתה להחיש חיוך על פניה. היא תמיד עושה זאת כשאליפלט ממהר או מאחר. כשאליפלט רואה שנעמי עושה זאת – הוא רוגז על כך ומאט מעט. כמו מצווה עליה להרגיש את כל אשר עליה להרגיש כעת וכי רק אז יוכל להתפנות ולמהר או לאחר. חיוכה של נעמי הוא האקסקליבר של אליפלט.



אליפלט הוא נהג שכיר. הוא מסיע אנשים לדרכם גם כשאלה אינם יודעים מהי. נעמי תופרת בובות מבדים ישנים ומוכרת אותן בשקלים בודדים למבקרים בגן סיפור שלה.



כשאליפלט חוזר הביתה נעמי משקה אותו מרק. הוא מספר לה על איש אחד שאמר כך ואישה אחת שעשתה כך. ולפעמים הוא ממציא סתם כדי שיוכל להמשיך ולספר לנעמי שכעת מחייכת. נעמי מספרת לאליפלט על ילדים שבכו על כתפי אביהם או משכו ברגלי אמם וכי חייבת הייתה מיד לתת להם בובה. אבל אמא כזו או אבא כזה כעסו ואמרו כי אין להם צורך בצעצוע מרופט. אליפלט נצבט ומקמץ אגרופו.



הוא רוצה ללטף את נעמי לישון. אבל נעמי מנשקת את מצחו ושניהם יודעים כי כעת זמן עשייה. אליפלט עוטה משקפיו וניגש לשעון האורלוגין אותו יסיים לתקן בקרוב מאד. נעמי ניגשת אל מאחורי הוילון השחור הכבד ומדי פעם מגיחה משם ובידה תמונה. היא נוטלת מסמר או נעץ או אטב ומכסה חלון נוסף. אחר כך היא אוספת את כל שאריות היום ומכניסה אותם לתוך קופסה ירוקה מפח. בלילה, כשיתכסו בשמיכה אותה קנה אליפלט לפני שנים רבות בארץ רחוקה – היא תביט בעיני השמיים המתפרצים לתוך החדר – תחייך בהתנצחות של יחידים ותנשום מגופו של אליפלט.  



בעוד כמה שעות ינבח כלבם של השכנים.





***





לעשות משהו בפעם השישית כאילו היה הפעם הראשונה זו חוצפה. אבל גם רמייה עצמית נפלאה. לא נדרש לכך קהל. לרוב הוא רק מפריע. נדרשת רק ראייה עצמית נפלאה. כואבת ככל שתהיה. אבל שתהיה עצמית. ושתהיה נפלאה.





***





אחרי שאני מתוודעת לחדשות, ולא משנה באיזו מדיה ומי הביאם, בא לי לחיות בתוך סרט מצוייר. גם ככה הראש כואב ואני רואה כוכבים אז לפחות שחוק הגרביטציה לא יחול.







***





אלונה בר יוסף


דרג את התוכן: