כותרות TheMarker >
    ';

    Boriship - יצירות, רגעים מוזיקלים ומחשבות

    כל הזכויות שמורות (c)

    פיסות פיסות

    29 תגובות   יום שני, 7/6/10, 08:54

     


    מחשבות מהבוקר...

    גזור והדבק

    גזור והדבק

    גזור והדבק.

     

    ***

     

    מיליוני פיסות ממני מפוזרות בכל עבר, נטול מקום, זמן וקרבה.

    פיסה לכפויי טובה

    פיסה לכנים

    פיסה לכנה ועוד כנה אחרת

    פיסה לזו שרצתה לקפוץ מבניין גבוה באמצע הלילה ושכנעתי אותה לא לעשות זאת.

    פיסה לזה שחשב שאני נתון למרותו

    פיסה לזו שבכתה על כתפי כי פחדה מהריון לא רצוי

    פיסה לאלה שחנקו אותי באהבתם, ואיני מסוגל לשנוא אותם, כי בשרי מבשרם.

    פיסה לזו שפתחה לי את הלב ואחרי זה קדחה בו חורים

    פיסה לאלה שסברו כי חברות היא "אכול כפי יכולתך"

    פיסה ליצירות שהפכו את קרביי

    פיסה לאחייני

    פיסה לדמות המגחכת שבמראה

    פיסה לקרוב משפחה שהערכתי, ומת מסרטן הדם, משאיר שלושה ילדים קטנים אחריו

    פיסה למבוכות שלי

    פיסה לזאת שבחדר העריכה בתיכון, זאת שלצידי בקולנוע "רב-חן" בסרט "רטטוי" ודנה שמה, ולזאת שברחוב אלחריזי...

    פיסה לאלה ששכחו אותי ולא שכחתי אותם

    פיסה למחמאות שהדפתי בעקשנות

    פיסה להתקף החרדה ב-21/11/07

    פיסה לאינטרסנטים, צבועים, מתעללי נפש ופוחזי מילים, לחראות אמיתיים

    פיסה לכל פחד שלי, שביחד מרכיבים את אוכלוסייתה של מדינה אפריקאית קטנה מוכת איידס

    פיסה לאובססיות

    פיסה לכל מי שהזלתי דמעה עבורו, ולכל מי שלא היה שם למחות אותה (מלבדי).

    פיסה לאלה שטפחו על השכם כשעליתי

    פיסה לך מדהימה, ולך השארתי פיסות

    פיסה לאויבים של עצמי

    פיסה לרצון למות

    פיסה לחיוך

    פיסה לחברים.

     

    ועכשיו הן כולן מפוזרות להן, פיסות פיסות, נתחי בשר חי על הכביש, ויש נהגים שעוברים ודווקא עולים עליהם. או שברגע אחר הן עורכות בינהן שיחות ועידה, דנות במחיר ששילמתי עליהן. או שהן סתם שוכבות בקרקעית הראש שלי, אבל המפתח הקטן הוא אצלי. הוא פשוט החליד אז קשה לסגור.

     

    וכל פעם כשנגמרות לי פיסות אני מגלה שיש עוד חומר גלם, יש עוד המון חומר גלם, לחלק פיסות ולשלם מחיר יקר. להישרף ולחשוב שמחממים אותך.

     

    אז רק...

     

    אשתי היקרה לעתיד, אם האידיאה של קיומך מתעצבת לה בשניות אלה, אנא תאמרי לי כבר עכשיו איזו פיסה את רוצה. לא, תגידי תבנית, אוכל לחבר כמה. תרמזי לי. בקטנה.

     

    אני לא מתכוון לזרוק יותר סתם ככה לכל דורש, שיוכלו לאכול אותי חי.

     

    לא זורק בכל מחיר. מקווה שלא אזרוק. זה מזהם את הסביבה של קיומי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/10/11 18:01:
      מקווה שעתה החלקים הרעים פחות רלוונטיים.. :)) פוסט מעולה וחסר גיל.
        8/6/10 10:14:

      צטט: שושי1 2010-06-08 10:03:22

      האינדיאנים אומרים שכל אירוע טראומטי, קטן ככל שיהיה, גורם לחלקיק נשמה שלנו לברוח.

      ויש תהליכים שמאניים של השבת חלקי וחלקיקי נשמה.

      לפעמים צריך לשדל אותם בהבטחות,

      לפעמים הם חוזרים מעצמם כי הגיע הזמן

      לפעמים צריך להסביר להם

      לפעמים - פשוט להחזיר בכוח.

       

      אם יותר מדי חלקי נשמה בורחים - זה מאוד מחליש.

      אבל אתה ממש לא שם

      ובכל מקרה יש לך את החומר המשלים הזה... :)

       

      תודה לך. מילים שלך צריך למסגר :)

        8/6/10 10:03:

      האינדיאנים אומרים שכל אירוע טראומטי, קטן ככל שיהיה, גורם לחלקיק נשמה שלנו לברוח.

      ויש תהליכים שמאניים של השבת חלקי וחלקיקי נשמה.

      לפעמים צריך לשדל אותם בהבטחות,

      לפעמים הם חוזרים מעצמם כי הגיע הזמן

      לפעמים צריך להסביר להם

      לפעמים - פשוט להחזיר בכוח.

       

      אם יותר מדי חלקי נשמה בורחים - זה מאוד מחליש.

      אבל אתה ממש לא שם

      ובכל מקרה יש לך את החומר המשלים הזה... :)

        8/6/10 09:16:

      צטט: גילי-גול 2010-06-08 08:59:21

      לא כל אחד יכול להתערטל ככה . כמוך.

      נדמה לי שזה נוגע באותם פיסות ללא גבולות שאתה נותן.

       

      אני רוצה להגיד לך תתחיל לשתף בפיסות אבל לא תתן להן לברוח ככה ממך,

       אבל בעצם יודעת שזה יפגע בקסם המיוחד שלך, הרגיש והנוגע.

       

       בכל זאת.. שמור על עצמך שם, בפיסות

      איזה מקסימה את. עלית על נקודה מהותית. כל הפוסט הזה נולד מתוך רצון "לשמור על עצמי בפיסות".

       

      תודה לך!

       

        8/6/10 08:59:

      לא כל אחד יכול להתערטל ככה . כמוך.

      נדמה לי שזה נוגע באותם פיסות ללא גבולות שאתה נותן.

       

      אני רוצה להגיד לך תתחיל לשתף בפיסות אבל לא תתן להן לברוח ככה ממך,

       אבל בעצם יודעת שזה יפגע בקסם המיוחד שלך, הרגיש והנוגע.

       

       בכל זאת.. שמור על עצמך שם, בפיסות

        8/6/10 08:49:

      צטט: איימי האחת 2010-06-08 08:37:25

      בוריס יקר

       

      נפלא, כתבת כל כך יפה ואמיתי שהתחברתי.

       

      יש משהו גדול מאוד בנתינה,

      משם שואבים כח וחוסן נפשי.

      זה ממלא את הלב ומעניק שלווה אושר  וחרות לנפש.

       

      אהבתי מאוד את הרגישות הנתינה המסירות בלי הבחנה

      לכל אדם ואדם שזקוק לך.

       

      גדול!

       

      תודה לך

      איימי

       

      היי איימי

       

      תודה לך על המילים האלה...:)

        8/6/10 08:37:

      בוריס יקר

       

      נפלא, כתבת כל כך יפה ואמיתי שהתחברתי.

       

      יש משהו גדול מאוד בנתינה,

      משם שואבים כח וחוסן נפשי.

      זה ממלא את הלב ומעניק שלווה אושר  וחרות לנפש.

       

      אהבתי מאוד את הרגישות הנתינה המסירות בלי הבחנה

      לכל אדם ואדם שזקוק לך.

       

      גדול!

       

      תודה לך

      איימי

        8/6/10 08:17:

      צטט: כרמל100 2010-06-07 23:53:32

      בוריס היקר.

      מפזל הפיסות

      בנית הריסות

      ראה כמה כוחך בנתינה,

      וכתיבתך פורה ורווית בינה.

      פיסות חוחים הוסרו.

      שושן בוריס גילו:))


      לך.

      מפתח חדש לפיסות ורודות:))

      תודה לך כרמל על תגובתך המיוחדת (כמו תמיד)!

       

      ותודה על המפתח. האמת אין ציפיה עד לכדי פיסות ורודות. האמצע בין פיסה שחורה ללבנה בהחלט יספק...:)

        8/6/10 08:09:

      צטט: מעיין:) 2010-06-07 23:30:09

      בוריס

       

      לעצים יש שלכת , וכל עלה הוא פיסה מבשרם , שניתן להם מהאדמה וחוזר לאדמה.

      כל פיסה שנתת בין אם היא לבנה או שחורה , הגיע ממקום כל שהוא...

       לכן המשפט שלקחתי מהפוסט הנפלא הזה היא זו  :"כל פעם כשנגמרות לי פיסות אני מגלה שיש עוד חומר גלם, יש עוד המון חומר גלם, לחלק פיסות ולשלם מחיר יקר"

       

      והמחיר יקר,כי כולך רגש בוריס.

      אל תיתן לכל מכירה להיות מכירת חיסול. וקח לתיקון את המפתח... זה חשוב. 

      שמור לעצמך גם משהו. ותודה שחלקת את הפיסה הזו איתנו.

       היא יפה, חשובה, ומיוחדת כמוך! 

      תודה לך יקירתי!

       

      הדימוי של השלכת הוא נפלא (בלי קשר לפרט קטן - שאני חולה על שלכת). באיזשהו מובן, בפארפרזה לחיי, הפוסט הזה נכתב מתוך תחושה של הליכה מתמדת בשלכות אינסופיות, כשאני הוא העץ.

       

      לתקן את המפתח הזה באמת חשוב. העניין הוא שאני גם אמור להיות המתקן במקרה הזה. והחיים הם קורס הכשרה :)

       

        8/6/10 08:05:

      צטט: סטאר* 2010-06-07 22:04:50


      בוריס יקר

      קיצצתי אותי לפיסות בכתיבתך המרגשת והכנה.

      אני יכולה לומר לך , שנראה שכך  כן. זהו אתה ...

      אדם רגיש מתחשב בזולתו מכבד את משפחתו

      וכמובן אוהב את אחינו...

      אגב ילדים ....חכה .... כשהם מגיעים ... -

      אנחנו מחלקים עוד חלקים מגופנו להם.....

      אתה יכול להיות מאושר שיש בך את היכולת לתת,

      אושר זה ימלא אותך במצברים תמיד

      תודה  }{

       

      תודה לך על המילים הכל כך חמות!

       

      לא מוריד ערך מהנתינה, פשוט תוהה על עוצמתה ומחיריה.

        7/6/10 23:53:

      בוריס היקר.

      מפזל הפיסות

      בנית הריסות

      ראה כמה כוחך בנתינה,

      וכתיבתך פורה ורווית בינה.

      פיסות חוחים הוסרו.

      שושן בוריס גילו:))


      לך.

      מפתח חדש לפיסות ורודות:))

        7/6/10 23:30:

      בוריס

       

      לעצים יש שלכת , וכל עלה הוא פיסה מבשרם , שניתן להם מהאדמה וחוזר לאדמה.

      כל פיסה שנתת בין אם היא לבנה או שחורה , הגיע ממקום כל שהוא...

       לכן המשפט שלקחתי מהפוסט הנפלא הזה היא זו  :"כל פעם כשנגמרות לי פיסות אני מגלה שיש עוד חומר גלם, יש עוד המון חומר גלם, לחלק פיסות ולשלם מחיר יקר"

       

      והמחיר יקר,כי כולך רגש בוריס.

      אל תיתן לכל מכירה להיות מכירת חיסול. וקח לתיקון את המפתח... זה חשוב. 

      שמור לעצמך גם משהו. ותודה שחלקת את הפיסה הזו איתנו.

       היא יפה, חשובה, ומיוחדת כמוך! 

        7/6/10 22:04:


      בוריס יקר

      קיצצתי אותי לפיסות בכתיבתך המרגשת והכנה.

      אני יכולה לומר לך , שנראה שכך  כן. זהו אתה ...

      אדם רגיש מתחשב בזולתו מכבד את משפחתו

      וכמובן אוהב את אחינו...

      אגב ילדים ....חכה .... כשהם מגיעים ... -

      אנחנו מחלקים עוד חלקים מגופנו להם.....

      אתה יכול להיות מאושר שיש בך את היכולת לתת,

      אושר זה ימלא אותך במצברים תמיד

      תודה  }{

        7/6/10 21:12:

      צטט: OCN 2010-06-07 21:08:36


      היי  מצא מאד חן בעיני מה שכתבת גם אני רוצה להיות פיסה ממך או יותר נכון שתהיה פיסה ממני אבל אני לא יודעת לאשר חברות

      מה לעשות אני אבלה במחשבים אוליי תכתוב שאתה רוצה להיות חבר שלי ואני אכתוב מאשרת וזהו?
      בוכה

      את מקסימה, תודה. :)

       

      שלחתי לך הודעה.

       

        7/6/10 21:08:


      היי  מצא מאד חן בעיני מה שכתבת גם אני רוצה להיות פיסה ממך או יותר נכון שתהיה פיסה ממני אבל אני לא יודעת לאשר חברות

      מה לעשות אני אבלה במחשבים אוליי תכתוב שאתה רוצה להיות חבר שלי ואני אכתוב מאשרת וזהו?
      בוכה

        7/6/10 20:27:

      צטט: גליה א 2010-06-07 20:20:59


      בוריס היקר

      רואים שאתה להוט על כתיבה

      כל כך אמיתי ונכון מה שכתבת

      "פיסה לאלה שחנקו אותי באהבתם, ואיני מסוגל לשנוא אותם, כי בשרי מבשרם".

      ואת המשפט הזה כל כך אהבתי....

      יישר כוח חבר,

      והפיסות האלה לא ייגמרו לעולםםםםםםם!קריצה

      תודה לך...

       

        7/6/10 20:20:


      בוריס היקר

      רואים שאתה להוט על כתיבה

      כל כך אמיתי ונכון מה שכתבת

      "פיסה לאלה שחנקו אותי באהבתם, ואיני מסוגל לשנוא אותם, כי בשרי מבשרם".

      ואת המשפט הזה כל כך אהבתי....

      יישר כוח חבר,

      והפיסות האלה לא ייגמרו לעולםםםםםםם!קריצה

        7/6/10 18:26:

      צטט: הםם ביי 2010-06-07 18:13:53


      קשה. אבל אמיתי

      יפה

       

      תודה רבה!

        7/6/10 18:13:


      קשה. אבל אמיתי

      יפה

        7/6/10 18:01:

      צטט: אוריתי 1 2010-06-07 16:30:41

      בוריס....כתיבה מדויקת ואפילו כואבת.מרוב נתינה לא נשאר שום דבר...אולי תיתן קצת לבוריס...

      אולי באמת...:)

       

      תודה אורית!

       

        7/6/10 16:30:
      בוריס....כתיבה מדויקת ואפילו כואבת.מרוב נתינה לא נשאר שום דבר...אולי תיתן קצת לבוריס...
        7/6/10 16:16:

      צטט: אירית.מ 2010-06-07 15:59:17

      בוריסי יקר מאד שלי

      על כל פיסה שמושלכת, אתה מיצר

      חתיכה חדשה. אין שליטה על היצור.

      וזו שתבוא. תקבל פיסה נאה משלה.

      לא חשוב מאיזה צד של ליבך. שם כל

      מילימטר משובח!

      כתבת נפלא. כמו שאתה.

      אירית

       

      תודה לך חברה יקרה על המילים הללו

       

      אין שליטה על הייצור אבל אולי יש שליטה על השימוש. :)

       

        7/6/10 15:59:

      בוריסי יקר מאד שלי

      על כל פיסה שמושלכת, אתה מיצר

      חתיכה חדשה. אין שליטה על היצור.

      וזו שתבוא. תקבל פיסה נאה משלה.

      לא חשוב מאיזה צד של ליבך. שם כל

      מילימטר משובח!

      כתבת נפלא. כמו שאתה.

      אירית

       

        7/6/10 12:20:

      צטט: ג'יין היקרה 2010-06-07 11:58:20

      כוכב על מאמץ ספירת המלאי..

      מחסן של חוויות רגשיות

      אלו הם חיינו

      אלי אלי שלא יגמר לעולם..

      תגובתך ריגשה אותי מאוד. תודה רבה :)

       

        7/6/10 12:14:

      צטט: יעל מ 2010-06-07 11:48:23

      אולי במקום לתת לאנשים (או ליתר דיוק, לנשים) פיסות מעצמך, תוכל לשתף בפיסות מעצמך ובעצם, אתה בכלל לא פיסות-פיסות, אתה בן אדם שלם - בוריס.

      ההבחנה שלך היא נכונה, העניין הוא שבענייני הרגש קו דק מאוד עובר בין לתת לבין לשתף, לפעמים הקו מטשטש לגמרי.

       

      תודה לך יעל.

       

        7/6/10 11:58:

      כוכב על מאמץ ספירת המלאי..

      מחסן של חוויות רגשיות

      אלו הם חיינו

      אלי אלי שלא יגמר לעולם..

        7/6/10 11:48:
      אולי במקום לתת לאנשים (או ליתר דיוק, לנשים) פיסות מעצמך, תוכל לשתף בפיסות מעצמך ובעצם, אתה בכלל לא פיסות-פיסות, אתה בן אדם שלם - בוריס.
        7/6/10 10:48:

      צטט: ליריקה- 2010-06-07 10:37:37

      כן, כל הֶגֵב שלנו הוא בשר מבשרנו.

      וציירת את החיים כמו שהם: שחור - לבן-  והרבה חומרים אפורים באמצע.

      גם הוספת מעט ורוד לתקווה (אני מניחה שזו פונקציה של גיל  :))...  )

       

      מאוד ישיר ואותנטי, שזה בהחלט מוסיף לאמפטיה אצל הקורא, וגם מזמין מחשבות.

       

       

      תודה.

       

      אני מאוד מודה לך!

       

      המשפט האחרון שכתבת חשוב לי מאוד. :)

        7/6/10 10:37:

      כן, כל הֶגֵב שלנו הוא בשר מבשרנו.

      וציירת את החיים כמו שהם: שחור - לבן-  והרבה חומרים אפורים באמצע.

      גם הוספת מעט ורוד לתקווה (אני מניחה שזו פונקציה של גיל  :))...  )

       

      מאוד ישיר ואותנטי, שזה בהחלט מוסיף לאמפטיה אצל הקורא, וגם מזמין מחשבות.

       

       

      תודה.

      ארכיון

      פרופיל

      The B. Land
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין