בס"ד
..על סגירת מעגלים...
יההההההה.. איך שדברים מתגלגלים...
גם לאחר שנפרדתי מהחבר האחרון שלי, מ', נשארו לי כעסים עליו. כמה ימים לאחר הפרידה הוא מתקשר אלי ומציע לי להכיר חבר שלו. אני, שהייתי עדיין טעונה, התחלתי לחפש אצלו מניעים נסתרים- אולי הוא רוצה להחזיר לי, כאלה..כדי לא להיתקע שם, וגם מתוך סקרנות, הסכמתי.
מהלך הפגישה עם אותו חבר עזר לי להבין טוב יותר את מ', את האנושיות שבו שנשכחה בתוך הכעסים, גם מתוך השלכה שעשיתי עליו מקשרים קודמים שלי.
בפעם השניה שמ' התקשר אלי, הייתי כבר חצי מפויסת ודיברנו קצת. פתאום הוא שואל אותי: "תגידי, את יצאת פעם עם בחור שקוראים לו נ'?" טראח, מנגנוני ההגנה שלי מפשירים ואני מתחילה לגשש מה מי מאיפה?. מדובר בגבר איתו יצאתי לפני כשנתיים שעשה לי תרגילי מניפולציה שפגעו בי מאוד. רגשות האהבה כלפיו התפוגגו עם ההבנה ולמרות שעיבדתי רגשית את הפרידה, נשארו בי כעסים על המניפולציות והתחמנות.
מ' ידע עליו. ואז הוא מתחיל לספר לי שיש לו ידידה טובה שיוצאת עם הנ' הזה תקופה ממושכת שמלווה בספקות. כאשר מ' סיפר לה עליי היא עשתה את הקישור וביקשה ממנו לברר כדי לעזור לה להתיר את הספק. אישרתי. תוך כדי השיחה משהו משמעותי אצלי מתחיל להפשיר מול שניהם מ' ונ' ואני מתחילה להרגיש איזה קטנה, פיצית אני בתוך הקוסמוס הזה – איזו הכרה.. בזמן שאני יושבת ומדברת על מ' מול החבר שלו, יושב ההוא ככל הנראה ומדבר עלי עם החברה החדשה שלו.
הטלנובלה ממשיכה...לאחר יומיים, אני מקבלת טלפון נוסף. מאותו נ'. אחרי שנתיים. לקחתי נשימה עמוקה והתחלנו לצלול. לאחר חילופי נימוסין קצרים הוא שואל אותי: "תגידי, יכול להיות שהעברת מסר למישהי שאני יוצא איתה שאני נוכל, תחמן וכו וכו?
.התחלתי לשפוך עליו את כל הלבה הרותחת! אמרתי לו בדיוק אבל בדיוק מה אני חושבת עליו!! לא נראה לי שפספסתי משהו. כמה יצא ממני...הרגשתי שאני מתחילה להתרוקן מכעסיי. נ' , שהבין שיש כאן איזה עניין לא פתור הציע להיפגש ולדבר. פתאום מה שנראה לי כ"כ קשה לביצוע לפני שנתיים מרגיש לי טבעי ומתבקש.מה עוד שההזדמנויות נופלות לחיקי כפרי בשל.
נפגשנו עוד באותו יום. כשראיתי אותו נראה לי שכבר לא כעסתי. זרמתי בקלילות לתוך השיחה הזאת. הוא ניצל את ההזדמנות להסביר את עצמו ואת מניעיו, שבאותה תקופה הפכו אותו לדמוני בעיני. אני מסתכלת לו בעיניים, רואה את החולשה ומתחילה לחמול. אני מרפה מהכעס עליו סופית.
איזה כיף זה!! תחושת הקלה מתחילה למלא אותי. מצטרפות אליה תחושות של שמחה שחרור ובעיקר הודיה עמוקה למ' שאפשר לי לעבור את התהליכים המשמעותיים הן מולו ומול נ',לי - על שאפשרתי לעצמי וכמובן לבורא עולם שסיפק לי את כל ההזדמנויות. כמה פשוט זה וכמה מעצים! איזה כיף להסתכל לפחדים שלך בעיניים ולמוסס אותם, הרי בעצם כל אדם כזה מייצג חלק לא פתור בתוכנו..
הרגשתי נקייה וקלה.
אבל רגע לא סיימנו, יש לי עוד תחנה לעצור בה. תחנה משמעותית מעברי שנים אחורה. טוב, זאת כבר התמודדות לא פשוטה. מצד שני ההצלחות הקודמות נותנות לי כוחות ותעצומות נפש. אני לא אעצור כאן אני ממשיכה ומפרקת אולי את המוקש המרכזי. את אותו אחד אהבתי אהבת נפש ותקופה ארוכה לא הצלחתי להשלים עם הפרידה.
גם הוא מצידו יצר קשר במהלך השנים וידעתי שגם לו יש עניין.
איתרתי אותו בשניה (יברך השם את הפייסבוק) ושלחתי לו הודעה. הוא מתקשר למספר שלי ואני מרגישה את הלב שלי מתחיל לדפוק, כמעט יוצא מהמקום. הוא מציע להיפגש מיד. נפגשנו והתחבקנו, כל אותם רגשות ישנים שבו והציפו אותי, חשתי שגם אותו. למרות ההיי שליווה את הפגישה היה שזור בה חוט דק של אי נעימות, משהו שמכווץ, לא ברור מה. דיברתי על התובנות שלי מהקשר ולמרות שאני במקום אחר היום, באופן כמעט בלתי מורגש, התחלתי לחזור לאותו מקום בתוכי-קטן, לא מוערך וחסר בטחון. רגע מה קורה פה? מה אני מפספסת?????
מתוך סערת הרגשות הגדולה, אני מתחילה להבין שזה לא סתם. מתגבשת ההבנה שיש בו משהו שמחליש אותי ונהנה מזה! וואוו איזה גילוי!! אני מחברת את התגובות שלו אלי מאותה פגישה יחד עם ההתנהלות שלו בתוך הקשר. התחושה המעורפלת הולכת ומתבהרת לכדי ידיעה ברורה. אני וקורבנות? הרי דרכינו נפרדו ממזמן??? לא עוד!
לאחר מספר ימים של סערת רגשות המלווה בבלבול וחולשה אני מתחילה להתאושש,להתחבר שוב לאותו ערך עצמי, לאהבה ולקבלה העצמית ולטפס בחזרה למעלה.עם כל צעד שאני עולה בסולם הראייה מתבהרת, מה שלא השכלתי לראות אז בתמימותי, ויחד איתה מבשילות תובנות חדשות.
אני מחליטה להחזיר את השליטה לידיים שלי, כאשר אני מבינה שאת המעגל הזה אצטרך לסגור מול עצמי ולשחרר אותו לדרכו (ואת אותו חלק בתוכי שמייצג אותו). הוא מתקשר ואני מודיעה לו על החלטתי. או אז מהמקום של הבהירות ולאור התגובות שלו (מה זו נקמה? את דוחה אותי?), אני מתחילה לראות אותו כמו שהוא באמת, מישהו שרואה רק את עצמו ומחפש חיזוקים תמידים לאגו.
לאחר שגם השיחה הזאת מסתיימת, אני סופסוף מתחילה להרגיש ש ל ו ו ה מציפה אותי.
אני מבינה שאני מחלימה.
כמה האשמתי את עצמי אז, שאני לא מספיק זה וזה וגם זה, להנאתו הרבה. היום אני אוהבת ומחבקת גם את המקומות החלשים שלי, מחזקת אותם והולכת הלאה.
כדי לסגור סופית את הפינה, אני פוגשת את העצמי הגבוה שלו במהלך מדיטציה ומתפלאת לראות אותו שפוף ונבוך, מתקשה להישיר אלי מבט. איזה מרחק מהחיצוניות השופעת בטחון.
אני מתרוקנת משאריות הכעס ומתמלאת בתחושות של חמלה והודיה על השירות הכביר שעשה עבורי, מבלי דעת. על התחנה המשמעותית שסיפק לי בתהליך הריפוי וההתחזקות שלי.
כמה זה משמעותי לעשות את העבודה הזאת של הניקיון הפנימי, לאתר בתוכנו את מאגרי הפסולת שהצטברו לאורך השנים והגלגולים ולהתחיל לנקות, לשחרר, לרוקן... פתאום מתפנה מקום לאנרגיה חדשה של שפע, הערכה, אהבה וצמיחה.
מאחלת לכם חבריי היקרים הצלחה איש איש במסעותיו האישיים ובתהליך הצמיחה שלו, להגיע למקום של איזון, שלווה ושפע אינסופי ..
באהבה..
רבקה.
|