הינה התחלתי בסידרת רישומים העוסקים בתשוקה. נראה לי שבלי נדר, אגע בכל מיני תשוקות. בתשוקה הזו, הספציפית לא עסקתי, בציורי כבר שנים רבות. אני חושבת שמאז שהתחלתי לעבוד בתיכון חששתי לפרסם דברים שלא מתאימים למורה בתיכון שהרי כידוע מורות מעונינות רק בהעשרת אוצר הידע של תלמידיהן ( אוי. פתאום נזכרתי בפרשה האחרונה ) ולא רוצות מעבר לזה דבר. כשהייתי בסמינר ( לאחרונה אני מרבה להיזכר בו) , נדמה לי שעוד במכינה, היה לי מורה מקסים. נדמה לי ששמו היה  הנגבי שהזהיר אותי לא לעבוד בתיכון כי זה ישחק את היצירתיות שבי. אמנם נהגתי להסתלק משיעוריו אך אני זוכרת אותו בחיבה רבה ובהכרה לנדיבות לבו ולעידוד הרב שלו זכיתי מפיו. אני משוכנעת שדברי הערכה שלו השפיעו עלי להתעקש לעסוק באמנות. זכרתי זאת כמורה ואני מקווה שגם אני הצלחתי להיטיב עם אחדים מתלמידי.

מעניין. ממש לא נעים לי שאני מזכירה את התיכון בפוסט שבו אני עוסקת בתשוקה. אכן, לעבודה שם היתה השפעה על יצירתי. מעניין איך זה  אצל אחרים. בכל אופן. כשעבדתי במרכז אמנויות לנוער ממש " השתוללתי בחומרים ובתכנים. מאד הושפעתי מילדי הגן. אחר כך התחלתי ללמד במכללה. גם זה עצר בי משהו למרות שבסופו של דבר מצאתי את הדרך לומר את עצמי. 

ובכן, יצאתי לחופשי. כעת עלי לממש חופש זה בלי כבלים של מה יגידו. למרות שאני פולניה אנהג כאחת בלא מולדת, בלא ייחוס ובלא מוסר. נו, נראה אותי.

טיפולוגיה

הפוסט נכתב בהמשך למורפולוגיה של התשוקה