"הקיץ מתחיל, בבית הקברות הישן כבר התיבש העשב הגבוה ושוב אפשר לקרוא את הכתוב על המצבות.
רוחות המערב חזרו למערב כיורדי ים ותיקים, רוחות המזרח עדין מחכות לשעתן כמו נזירים איסיים במערות מדבר יהודה. ובשקט בין הרוחות שוב נשמעים הקולות המסבירים אותך ואת מעשיך כקולות במוזיאון או בבית הספר.
אתה לא מובן יותר ולא מבין יותר, תמותה איננה מוות וילודה איננה ילדים וחיים אולי אינם חיים.
קצת רוזמרין, קצת ריחן, קצת תקוה, קצת בשם ללב, קצת מנטה לנחיריים, שמחה לאישונים ונחמה חמה".
|