בחזרה לעתיד - שנתיים לחיבור לשתל שבלול

לפני שנתיים היה הרגע המרגש בחיי -  התחברתי לראשונה לשתל.

החיבור היה הסוף של המסע הארוך שהתחיל משמיעת שני סדנאות שתל שאורגנו על ידי ארגון בקול - והמשיך בקריאת אין סוף מאמרים על השתל ובמפגשים עם שלושת נציגי חברות שתלים, ומפגשים עם המושתלים לברר איך  מתפקד השתל אצלם...

ואחרי ההחלטה על ההשתלה חיכיתי עוד שלושת רבעי שנה לניתוח עקב סיבות משפחתיות ותור ארוך...

והנה הגיע הניתוח ואחרי הניתוח חודש המתנה - תיארתי את זה בזמנו בבלוג..

ואז מגיע הרגע הגדול רגע המיפוי - וזה רגע שאולי כול כבד שמיעה או חירש מלידה מחכה לו לשמוע את השמיעה של השומעים...

ומה שמעתי רק צפצופים - ידעתי מהמושתלים אחרים - שלא לצפות יותר מידי בהתחלה..

אלא מה ככול שעברתי ממיפוי למיפוי השיפור המיוחל לא בא - ולא הבנתי איך זה שבמכשיר שמיעה אני שומע יותר טוב מהשתל, אז עשיתי ניסוי עם המתרגלת בדקתי שמיעה של אותם צלילים במכשיר שמיעה התוצאות יצאו גרועות יותר מהשתל.

ואחר כך ניסתי לעשות בדיקה של שמיעה של מילים בלי לקרוא שפתים במכשיר שמיעה גם אז התוצאות יצאו גרועות.

הבדיקה הזאת נפלה עלי כמו הלם אז שרק מעט מימנה הבאתי בכתובים הבנתי אז שלמעשה אני הייתי כול ימי חירש - כול השמיעה שלי הייתה ברובה קריאת שפתיים בתוספת עזרה ממידע שמיעתי דרך ממכשיר שמיעה. כמו החירשים, התחלתי לתפוס שכול חיי באיזה מובן חייתי באשליה שאני שומע קרוב לשומעים פתאום תפסתי שבכלל לא שמעתי.

תתחילו לומר איך זה שלא עליתי על זה קודם - אז בכן אף פעם לא הייתה לי שמיעה רגילה אז לא יכולתי להשוות, וגם יש לנו הרבה כציבור אשליה קיבוצית שבעצם אנחנו שומעים כמו כולם רק עם קצת קשיים, אני ידעתי יפה שאני קורא שפתיים, אבל כול הזמן חייתי בתחושה שקריאת שפתיים עוזרת לשמיעה ולא להיפך...

אז הייתי במעין הלם למשך חודש כעסתי באיזה מקום על עצמי איך יכולתי לחשוב כול השנים הללו שאני כמו השומעים, כעסתי על ארגון בקול, על כבדי שמיעה על קלינאי תקשורת שאמרו לי שאני מדבר מצוין ושומע טוב בצורה לא רגילה ומפתיעה כאשר לפי האודוגרמה שלי היה צריך להיות שאני לא אמור לשמוע ולדבר ברור , שאלתי את עצמי מה פתאום הלכתי לעשות את הניתוח הזה כאשר בעצם הפוטנציאל השמיעתי שלי היה נמוך מלכתחילה (ואני האמנתי שיש לי פוטנציאל שמיעתי גבוהה שהשתל צריך רק לחשוף אותו).

טוב אחרי חודש החלטתי להמשיך הלאה, הבנתי שאני חירש אז אוקי אנסה להיות כבד שמיעה על באמת ולא כאילו, בשנה הראשונה היו שיפורים אבל רוב השיפורים היו בשמיעה בשנה השמיעה.

תשאלו שהשמיעה הנוספת הקלה עלי את החיים ? כן ולא , אז בכן לא הגעתי לשמיעה רצופה בלי קריאת שפתיים חוץ במקומות ממש בלי רעש, אבל שיפרתי את הטווח של השמיעה וגם שומע ביתר קלות כמו שדיווחתי בבלוג - שומע את התינוקת שלי כבר מגיל שנתיים ובילדות הגדולות שמעתי אותן ברור מגיל חמש, כמו כן אני שומע.

אבל השמיעה הנוספת לא עושה את החיים קלים יותר - למשל הקורס קאוצינג (אימון אישי) שאני עושה - אני מצליח להגיע לידי שמיעה של המשתתפים בדיון כאשר אני רואה את השפתיים לגמרי מהצד (שאז זה פחות נוח) אבל מה שכן אני מסיים את הקורס שנימשך כול פגישה כמעט שש שעות רצופות (עם הפסקות) עייף והרוג לגמרי , השמיעה הנוספת מחייבת כושר ריכוז...

גם נכון שאת המטלות של שמיעה שעשיתי במכשיר שמיעה קודם אני עושה יותר בקלות עם השתל - אבל המטלות שאני מנסה לעשות אותן עכשיו מעייפות אותי, לשמוע רצוף עם השתל הרבה שעות זה גורם לפעמים כאב ראש..

באיזה מקום מה שעשיתי הופך להיות מעין חזרה במנהרת הזמן לעתיד - כסטודנט הלכתי ללמוד באוניברסיטה המקומות שלא ידעו מה זה בכלל כבדי שמיעה - ואולי הייתי הכבד שמיעה הראשון שלמד בבר אילן ובמכון לב, והסתייעתי במערכת FM ששקלה יותר ממעבדי גוף של השתלים הישנים, אבל אז האמנתי שאני כמו כולם, עכשיו בכאילו אני חוזר לנקודת ההתחלה: אני עובר אימוני שמיעה שדומים מאוד לאימוני דיבור שהייתי ילד,  אני מנסה עם המערכת החדשה שבטח רחוקה מהשמיעה הרגילה לנסות לתפקד עוד יותר טוב כמו שומעים, כמו שניסתי שהייתי סטודנט...

אחת השאלות שלי היא אוקי מה עושים הלאה - המורה שלי לשמיעה אמרה לי בפגישה האחרונה שעוד לא הגענו למקסימום מבחינת שיפור שמיעה באמצעות המיפויים - יש עוד מה לשפר ויש תדירות חשובה שאני שומע בה פחות מהשאר.

הבעיה שקצת אני פוחד להמשיך הלאה - השינוי במיפוי האחרון  שלכאורה היה אמור להיות קל - לקח לי חודש להסתגל איליו בסופו של דבר - אני חושב שהמיפוי הבא אעשה בעוד חצי שנה, אלא אם כן תופץ  סוף סוף עדכון תוכנה מחברת השתלים אדוונס ביוניק שמטרתה לסנן יותר את הרעש בשתל...

לסיכום: אני מזהיר את כול אלו שהם כבדי שמיעה או אולי במילה יותר נכונה חירשים מלידה - השתלת השתל לא תעשה לכם את החיים קלים יותר, אתם תבצעו את מה שעשיתם במכשיר שמיעה יותר בקלות בשתל , וזה יעזור לקריאת שפתיים.

אבל מרגע שתאכלו מפרי עץ הדעת  או עץ השמיעה - יפקחו עינכם או אוזניכם  ותדעו שאתם ערומים, או לא שומעים, ושתנסו לשמוע יותר עם השתל ולקחת תפקודים נוספים שאף פעם לא עשיתם , תגלו שהשתל לא כמו אוזן טבעית, זאת שמיעה קשה, ותחיו במתח מוגבר של לנסות לחיות בסביבה שומעת, אבל מה לעשות השתל הוא כמו עלי תאנה או כתונת עור שלבש האדם הראשון ביציאה מגן העדן, זה לא העור הטבעי עצמו....