כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דוקא בלוג

    למה דוקא - מפני שזאת מילה ישראלית למהדרין והיא הכותרת של הטור הקבוע הראשון שכתבתי.
    למה בלוג - מפני שכל עיתונאי אוהב לאהוב את החרות מעריכה.
    בלוג על תקשורת ופוליטיקה ועל האנשים והנשים שעושים אותן.
    כל הזכויות על תכני "דוקא בלוג" שמורות למחבר.
    ©

    תגובות (25)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      10/6/10 00:03:

    צטט: מיכאל בלק 2010-06-09 19:06:07

    אין הנחות ואין תירוצים לשלילת זכויות העתונאים חיים.

    זה בומרנג שחוזר תמיד ומתפוצץ בפנינו,

     מתי נלמד? יתברר במשט הבא

     

     

      9/6/10 19:06:

    אין הנחות ואין תירוצים לשלילת זכויות העתונאים חיים.

    זה בומרנג שחוזר תמיד ומתפוצץ בפנינו,

    מתי נלמד?

      9/6/10 10:45:

    צטט: life3 2010-06-09 09:36:11

    צטט: קנולר 2010-06-09 09:29:42

    במלחמת פוקלנד לא היו עיתונאים, אז אנחנו לא בדיוק דומים למשטרים חשוכים, אולי יותר כרוכים במסורת הבריטית מכוח סעיף 11 לסדרי חוק וממשל (נדמה לי שככה קוראים לסעיף אתה בטח זוכר אותו).  יהודית אל תספרי לי שהפכת לחסידת התקנות לשעת חרום שנועדו להגן על יכולתו של הנציב העליון לעשות סדר בנתיני הוד מלכותו במושבות.  

    מה פתאום? זה סעיף שמכניס את החוק האנגלי לישראלי כשיש לאקונה.

     

     

     

      9/6/10 09:36:

    צטט: קנולר 2010-06-09 09:29:42

    במלחמת פוקלנד לא היו עיתונאים, אז אנחנו לא בדיוק דומים למשטרים חשוכים, אולי יותר כרוכים במסורת הבריטית מכוח סעיף 11 לסדרי חוק וממשל (נדמה לי שככה קוראים לסעיף אתה בטח זוכר אותו).  יהודית אל תספרי לי שהפכת לחסידת התקנות לשעת חרום שנועדו להגן על יכולתו של הנציב העליון לעשות סדר בנתיני הוד מלכותו במושבות.  

     

     

      9/6/10 09:29:
    במלחמת פוקלנד לא היו עיתונאים, אז אנחנו לא בדיוק דומים למשטרים חשוכים, אולי יותר כרוכים במסורת הבריטית מכוח סעיף 11 לסדרי חוק וממשל (נדמה לי שככה קוראים לסעיף אתה בטח זוכר אותו).
      9/6/10 08:02:

    צטט: fullspeed 2010-06-09 07:25:17

     

    איפה אתה קוטף כזו אופטימיות לעולם הפוליטי המקומי? אני גם רוצה חיוךס וד ירושלמי...:))))

    .

     

     

      9/6/10 07:25:


    אנחנו כמדינה חוזרים על אותן "טעויות" המון פעמים.

    זה טוב שיש עוד כוחות אצל שכמוך כדי לנסות לתקן את מה שכבר כל כך ברור

    שיתרחש באותה הדרך ובלי שכל גם בארוע הבא 

    איפה אתה קוטף כזו אופטימיות לעולם הפוליטי המקומי? אני גם רוצה חיוך

    .

      8/6/10 22:07:

    צטט: guitarwoman 2010-06-08 20:21:55


    חיים, אני מודה לך על הפוסט הזה וכמובן מסכימה עם הכתוב בו. נראה לי ששוטף אותנו גל של פרנויה, פרנויה שהולמת התנהלות של קורבן חלש ולא של מדינה חזקה וחכמה, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, סופר-פאואר בכל קנה מידה.

     אני מחפשת הסבר פסיכולוגי, וחשיבה חוץ-קופסתית בנסיון לצאת אחד ולתמיד מן הקפאון שלצערי פועל לרענתו. תודה אן. פרנויה אפשר לרפא. חולשת דעת לא. זה לא היה משחק שחמט שבו אתה נדרש לנחש  מהלך. גם לא שש בש או דמקה שבהם הקוביות מדברות. כאן לוהקנו מראש על ידי חבורת המשט המאד לא תמימה לתפקיד הישראלי הכוחני  - ונפלנו למלכודת תדמית ידועה מראש עם נזקים מדיניים והסברתיים ברורים ומוחשיים לכל  מי שעיניו עדיין בראשו. פתח תקווה - אולי הטלטלה תזיז .  

     

     

      8/6/10 20:21:


    חיים, אני מודה לך על הפוסט הזה וכמובן מסכימה עם הכתוב בו. נראה לי ששוטף אותנו גל של פרנויה, פרנויה שהולמת התנהלות של קורבן חלש ולא של מדינה חזקה וחכמה, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, סופר-פאואר בכל קנה מידה.

    אני מחפשת הסבר פסיכולוגי, וחשיבה חוץ-קופסתית בנסיון לצאת אחד ולתמיד מן הקפאון שלצערי פועל לרענתו.

      8/6/10 13:04:

    צטט: אוסינג 2010-06-08 11:24:33

    צטט: עדו טל 2010-06-07 23:22:14


    "בהנחה שהם אכן עיתונאים ולא תועמלני טרור במסווה של אנשי תקשורת..."

     

    זה משפט המפתח.

     

    וקשה. קשה להתמודד מולו ואיתו. 

     

    אכן משפט מפתח. שמא יברר איידן וייט מדוע ישראל נוהגת כך?

     

    ודאי שאשמח אם ישראל תנהג ביתר תיחכום ויצירתיות. אבל אתה יודע מה? באמת נמאס להתנצל. בשורה התחתונה של קרב התדמיות - הפסדנו. השאלה אינה התנצלות אלא וידוא לקחים כדי שלא נפסיד גם במשט השלישי. והרביעי. א. אין לראות בעיתונאי גורם עויין. ב. לא מכסים את עדשת מצלמתו. ג. מביאים אותו ביוזמתך לזירת הארועים מבלי להכתיב לו מסקנות מראש ונותנים לו לצלם כשפניו מופנות קדימה ורואות איתך ולצידך את מה שאתה רואה. שאלת המיקום קריטית באשר לתוצאה ד. לא עושים לו בידוק על כל פריים של צילום. ה. לא משתמשים בחומר שלו להסברה - כאילו היה רכוש נטוש. רשימה חלקית מאד.

     

      8/6/10 11:24:

    צטט: עדו טל 2010-06-07 23:22:14


    "בהנחה שהם אכן עיתונאים ולא תועמלני טרור במסווה של אנשי תקשורת..."

     

    זה משפט המפתח.

     

    וקשה. קשה להתמודד מולו ואיתו. 

     

    אכן משפט מפתח. שמא יברר איידן וייט מדוע ישראל נוהגת כך?

     

    ודאי שאשמח אם ישראל תנהג ביתר תיחכום ויצירתיות. אבל אתה יודע מה? באמת נמאס להתנצל. מן הסתם מר וייט ימצא לו חדשות לבקרים סיבות ל"הזדעזע". גם על עיתונאים חלים כללים של מוסר ואתיקה, האופן שבו כמות אדירה של עתונאים, בארץ ובחו"ל, עוברת עליהם ברגל גסה בכל הקשור ליחס הוגן לישראל, מזעזעים אותי כצרכנית תקשורת הרבה יותר. ואגב, בלעדינו, צרכני התקשורת, מקצוע העיתונאות היה מייתר את עצמו מהעולם. אז אנא, קצת כבוד גם אלינו.

      8/6/10 08:29:

    צטט: ~מיכל~ 2010-06-08 07:33:56

    בעייה שהברור מאליו אינו ברור. אל תגידי לי שאין לבעיה פתרון...... 

     

     

      8/6/10 08:28:

    צטט: בת יוסף 2010-06-08 07:10:51


    מייאש.

    התחושה היא של פראנויה הולכת ומתגברת שבאה לידי ביטוי בכל התחומים וגם בתחום התקשורתי.

     אמממ...כן...להפסיד בקרב על דעת קהל מול שלטון חמאסי ועוד לצייר אותם כחובבי תקשורת ואותנו כזוללי עיתונאים...וזה המסר באירופה...בשביל זה צריך כשרון. 

     

     

      8/6/10 07:33:
    בעייה שהברור מאליו אינו ברור.
      8/6/10 07:10:


    מייאש.

    התחושה היא של פראנויה הולכת ומתגברת שבאה לידי ביטוי בכל התחומים וגם בתחום התקשורתי.

     

      8/6/10 07:02:

    צטט: עדו טל 2010-06-07 23:22:14


    "בהנחה שהם אכן עיתונאים ולא תועמלני טרור במסווה של אנשי תקשורת..."

     

    זה משפט המפתח.

     

    וקשה. קשה להתמודד מולו ואיתו. לצורך הטיפול בבקשת החזר ציוד - ביקשנו וקיבלנו מן הפדרציה הבינלאומית רשימה מאושררת של בעלי תעודות עיתונאי. ונכון שקשה להתמודד - אך הגישה לפחות אמורה להיות - צוות צילום הוא צוות עיתונאי עד שלא הוכח אחרת. ולא רק מפני שחלקם אכן עיתונאים. גם מפני שהמאמץ המודע והנמשך הוא למתג את ישראל כמדינה היורה בתקשורת.  במילים אחרות - דה לגיטימציה של ישראל כדמוקרטיה חפשית.  

     

     

      8/6/10 06:56:

    צטט: כש-רונית 2010-06-07 22:51:47

    צטט: ננטטעע 2010-06-07 18:39:37

        מה יהיה   ???   

     

    יהיה רק יותר רע . זה הרי ברור לאן מדינת ישראל הולכת. אחורה .אחד אחורה שניים קדימה....

     

     

      7/6/10 23:22:


    "בהנחה שהם אכן עיתונאים ולא תועמלני טרור במסווה של אנשי תקשורת..."

     

    זה משפט המפתח.

     

    וקשה. קשה להתמודד מולו ואיתו. 

      7/6/10 22:51:

    צטט: ננטטעע 2010-06-07 18:39:37

        מה יהיה   ???   

     

    יהיה רק יותר רע . זה הרי ברור לאן מדינת ישראל הולכת. אחורה .

      7/6/10 22:41:

    צטט: מגית 2010-06-07 21:43:11

     אכן יש להותיר בידי העיתונאים כלים, עם זאת העיתונות יותר ויותר נוטה לסקר את דיעות העיתונאי ופחות דיווחים מהאירועים. אכן. ועם זאת השאלה כאן היא שאלת נפילה לפח מיתוג של מדינה  שאינה מכבדת את זכות הסיקור של אלה שדעותיהם אינן מזכות אותם בכרטיס לקונגרס הציוני הבא. ניתן למנוע זאת וחובה למנוע זאת.    

       

     

     

      7/6/10 22:39:

    צטט: אחד-העם 2010-06-07 21:38:26

      אופס, אני מצטער. כשתשנאו אותי קצת פחות, אולי יהיה יותר קל לשנינו.  או. קי. ננסה את המתכון הזה. אבל אני חושש שלבדו וכשלעצמו בלי תוספות -  הוא לא יספיק....

     

     

      7/6/10 21:43:

    אכן יש להותיר בידי העיתונאים כלים, עם זאת העיתונות יותר ויותר נוטה לסקר את דיעות העיתונאי ופחות דיווחים מהאירועים.

    קשה כבר לדבר על עיתונאות במושגים של העבר.

    לגבי הבדיקות של ציוד היוצאים מהארץ, מתוך נסיונם של אורחיי, גם כשמדובר בתיירים בודדים שאינם עיתונאים, הן הופכות ליותר ויותר מבישות.

      7/6/10 21:38:

    בכל האמור לאתיקה, עקרונות תקשורת והתנהלות עקרונית כוללת מול עיתונאים - אין ספק שהצדק לצידך. אלא שהעולם אינו פועל על פי אתיקה, עקרונות תקשורת והתנהלות עקרונית כוללת נאותה. העולם הוא מקום רווי יצרים, עלבונות, לקיחת צדדים, הזדהות, אהבה ושנאה. הבון-טון התקשורתי כעת הוא להיכנס בישראל. אנחנו חיים באחת הדמוקרטיות הפתוחות, חופשיות, אמיצות ונועזות ביותר בעולם המערבי והמזרחי כאחד. אין עוד מדינה בעולם שהכנסת שלה כמו שלנו. אין עוד מדינה בעולם שיש בה כל כך הרבה שונות של דעות והחופש להביע אותן. אז לחברך העיתונאי, ולהבדיל לאחרים הבאים לכאן כדי לחפש סיפור טוב של הכפשה יש לי רק לומר: אופס, אני מצטער. כשתשנאו אותי קצת פחות, אולי יהיה יותר קל לשנינו.

      7/6/10 18:49:

    צטט: ננטטעע 2010-06-07 18:39:37

        מה יהיה   ???   הרבה יותר גרוע לפני שיהיה יותר טוב. 

     

     

      7/6/10 18:39:
        מה יהיה   ???   
    0

    הסיפור נתפש על חם

    25 תגובות   יום שני, 7/6/10, 18:20

    "זאת התעלמות מזעזעת מזכויות עיתונאים. החרמת צילומים והשימוש בהם ללא אישור מבטאת בוז של שלטונות ישראל לעיתונות". איידן וייט – מזכ"ל הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים.

     

    "כלל המדיה המגנטית שהייתה על גבי הספינה נתפסה מטעמים ביטחוניים. לאחר בדיקת המדיה וככל שאין בחומרים כדי לפגוע בביטחון מדינת ישראל, או לאחר מחיקת קטעים אלו יושב החומר לבעליו. כל טענה אחרת שתתקבל תיבדק ותיבחן לגופו של עניין"- דובר צה"ל.

     

    אם מישהו היה אומר לי לפני מספר חודשים שאני אפתח קשב אוהד להודעות של איידן וייט הייתי אומר לו שהוא שתה כמות יתרה של בירה צוננת.

    וייט לא היה מעולם מאוהדי ישראל ובכל הקשור לפעולותיה של ישראל ברצועת עזה העדיף חד משמעית את הצד הפלשתינאי. הדו"ח שחיבר אחרי מבצע "עופרת יצוקה" כלל האשמות לפיהן צה"ל חיפש בכוונה תחילה מטרות עיתונאיות – ופגע בהן.

    זה היה דו"ח מוטה שהביא לנתק בין העיתונאים בישראל לבין הפדרציה הבינלאומית - עד ל"סולחה" שהושגה בתיווך גרמני ואיטלקי.  

    ובכל זאת ועל אף זאת – אי אפשר להתעלם מאיידן וייט ומקהיליית התקשורת הבינלאומית כשהיא אומרת שבצד הישראלי נחצים עכשיו  קווים בכל הקשור לטיפול בעיתונאים – בהנחה שהם אכן עיתונאים ולא תועמלני טרור במסווה של אנשי תקשורת. 

    זה מתחיל בסגירה הרמטית של שטחים לסיקור עיתונאי – סגירה המעודדת הפרחת שמועות שווא על טבח ומעשים שלא יעשו על ידי חיילי צה"ל.

    זה נמשך בהטלת מסך טכנולוגי על שטחים וניסיון למנוע סיקור ושידור חופשי מהם. ומי שמטיל מיסוך ומנסה לעצור צילומים וטכסט – הופך חשוד מיידי בכך שהוא זה שיש לו מה להסתיר. 

    זה עובר להחרמת חומר עיתונאי כנוהג מובן מאליו לצרכים המוגדרים כבידוק בטחוני ולפעמים לצרכי הפיכתו לחומר "הסברה". 

    מי שאינו נוהג זהירות יתרה בחומרי תיעוד של נושאי תעודת עיתונאי כדת וכדין מסתכן במיתוג עצמו כחסר רגישות לזכותם של עיתונאים לומר לעולם מה קורה בכל מקום – בכל שעה- בכל ארוע.

    ארחתי לפני כמה חודשים עיתונאי יווני. נפגשנו בביתי בירושלים. דיברתי איתו ארוכות על עמדותיה של ישראל- רצון הרוב בה לשלום של אמת -  וזכותה לקיום בטוח. 

    היה נדמה לי ששיכנעתי. עד שהוא צילצל אחרי חצות מנתב"ג בדרכו חזרה. פתחו לו שם את המחשב. בדקו אותו ביסודיות יתרה.  התייחסו אליו לטענתו כאל חשוד. הוא צעק בזעם בטלפון והעלבון בקולו היה ברור.  כל ההשקעה "ההסברתית" ירדה לטימיון.  

    באחת – אחרי המשט הראשון ולפני המשט השלישי – צריך להגדיר את הגבול. כי יש גבול. או שישראל – דמוקרטיה עם עיתונות בועטת וחפשית יותר מכל מקום אחר במזרח התיכון – תמתג את עצמה כמדינה שאינה מכירה בזכויות עיתונאים לבצע את עבודתם.

    כשאני כותב עיתונאים אני מתכוון לאוהדי ישראל ולאלה שאינם כאלה. הזכות לדיווח עיתונאי אינה מותנית באישור של ועדת הכנסת ואפילו לא של דובר צה"ל. היא קיימת ועומדת כשלעצמה ללא קשר לדעותיו של המדווח. ובלבד שאכן הוא איש מקצוע והוא עצמו לא חצה גבולות והפך לתועמלן ופעיל טרור בתחפושת. 

    אגודת העיתונאים בירושלים היתה בימים האחרונים למעין גורם מתווך בין הפדרציה הבינלאומית של איגודי העיתונאים לבין הממסד הישראלי בניסיון להחזיר לעיתונאים את החומרים והציוד שנלקחו מהם. 

    עמיתי דני זקן, יו"ר האגודה הירושלמית, עשה בתחום זה שליחות עיתונאית תחילה ודיפלומטית לא פחות. יש שפה מקצועית משותפת לעיתונאים ללא קשר ללאומיותם כשם שיש שפה מקצועית משותפת לרופאים. השפה הזאת מובנת גם בבריסל, מקום מושבה של הפדרציה הבינלאומית.

     

    אלא שכל המאמצים להמחיש כי ישראלים דבקים בערכים של חופש עיתונות ודיווח הרבה יותר מרבים אחרים במזרח התיכון – לא יועילו אם נמשיך ליפול בכל פח תדמית אפשרי בכל הקשור בטיפול בעיתונאים זרים מול מילכוד המשט. 

    בקטע הזה – אגודת העיתונאים הירושלמית שיש לי זכות להימנות על חבריה - עשתה בימים האחרונים הרבה יותר הסברה משעשו מסבירים מקצועיים כביכול בשרות הממשלתי. וזאת רק התחלה, מפני שהגרוע יותר בדחיקתה של ישראל לפינת מצורעים בינלאומית - עדיין לפנינו. 

     

    בוידאו: את נדי טאפה מגמביה פגשתי לאחרונה בקונגרס הבינלאומי של איגודי העיתונאים בקדיז. נדי היא עיתונאית שנחישותה לדווח את מה שהיא חושבת שקורה בארצה – לדווח את העובדות כפי שהיא מבינה אותן - חייבה אותה לצאת לגלות מחשש להתנכלות אלימה. נדי היתה לי תזכורת לפיה יש משטרים בהם  הזכות לדווח עלולה לעלות לעיתונאי בחייו. יש מי שמנסה להדביק לישראל תוויות של מדינה שאינה מכבדת את הזכות הזאת. אני לא רוצה לראות כיצד  מלאכתו נעשית קלה.


    דרג את התוכן: